נדחתה הבקשה לדיון נוסף בעניין פס"ד חכשורי

תקציר דנ"א 1047/10 1. פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ; 2. אביוד חברה לבנין ועבודות עפר בע"מ נ' מנהל מיסוי מקרקעין אזור תל אביב

בית המשפט העליון דחה את העתירה לקיום דיון נוסף בעניין הכללת עלויות פינוי דיירים בשווי המכירה, וקבע כי פסק הדין נשוא העתירה אינו עומד בסתירה להלכות קודמות, לרבות הילכת שרביט (שעניינה הוצאות פיתוח). רקע עובדתי וטענות הצדדים מדובר בעתירה לקיום דיון נוסף בעניין ע"א 3534/07 פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ. העותרות הן חברות קבלניות שזכו במכרז להקמת פרויקט "פינוי-בינוי" בשכונת "הארגזים" בתל-אביב, אשר פורסם על ידי מינהל מקרקעי ישראל ועיריית תל-אביב-יפו. במסגרת מסמכי המכרז והסכם הפיתוח שנכרת בין מינהל מקרקעי ישראל לבין העותרות, הוסכם כי העותרות ישאו בהוצאות פינוים של התושבים המחזיקים בקרקע. עלות הפינוי הוערכה ב-90 מיליון ש"ח לערך, בתוספת דמי חכירה בסך 1.25 מיליון ש"ח. בית המשפט העליון פסק כי "שווי המכירה" ייקבע על פי עלות רכישת מכלול הזכויות במקרקעין (לרבות עלויות הפינוי). נפסק כי במקרה זה חלקי התמורה (תמורת החכירה והוצאות הפינוי) שלובים זה בזה ולא ניתן להפריד ביניהם. העותרות סבורות כי יש מקום לקיים דיון נוסף בשאלת אופן חישוב "שווי המכירה" במקרה זה. לשיטתן, בפסק הדין נקבעה הלכה חדשה, העומדת בסתירה להלכות קודמות - לרבות ההלכה שנקבעה בהילכת שרביט (ע"א 2960/95). בין השאר טוענות העותרות כי ההכרעה שהתקבלה בפסק הדין פוגעת במעמדו של עיקרון "התמורה המוסכמת", בהעדיפה את עיקרון "צירוף כל התמורות" על פניו. מנגד, המשיב סבור כי אין מקום לקיים דיון נוסף בפסק הדין. המשיב סומך את ידיו על ההבחנה שנעשתה בפסק הדין בין המקרה שלפנינו לבין פרשת שרביט, ולנוכח זאת הוא סבור כי פסק הדין אינו עומד בסתירה להלכה שנקבעה שם.

דיון הליך הדיון הנוסף שמור למקרים חריגים ונדירים, שבהם פסק בית המשפט העליון הלכה חשובה, קשה, חדשה, או כזו העומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון (סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). אלא שפסק הדין במקרה זה אינו עומד בסתירה להלכות קודמות של בית משפט זה, לרבות ההלכה שנקבעה בעניין שרביט, שם ניתן היה להפריד בין ההתחייבות לרכישת הזכויות בקרקע, לבין ההתחייבות הנפרדת לתשלום בעבור הוצאות הפיתוח. ואולם, אין בכך כדי לחייב תוצאה דומה במקרה אחר שנסיבותיו שונות. במקרה זה, על יסוד בחינת מכלול ההסכמים בין הצדדים, בא בית המשפט העליון לכלל מסקנה כי ההתחייבויות שנטלו על עצמן העותרות שלובות זו בזו, ולא ניתן להפריד ביניהן. גם הכרעותיו של בית המשפט באשר לעיקרון "צירוף כל התמורות" אינן חורגות מן הכללים שהותוו בפסיקה לעניין זה. עיקרון "צירוף כל התמורות" מורה כי בחישוב "שווי המכירה" יובאו בחשבון כל התמורות שהתחייב הקונה להעביר לידי המוכר, הן הישירות והן העקיפות. עיקרון זה מבטא למעשה את תפיסת היסוד בדיני המסים, שלפיה יש למסות את העסקה בהתאם למהותה הכלכלית האמיתית. זאת ועוד, אין מדובר בסתירה לעיקרון "התמורה המוסכמת". שני העקרונות האלה אינם עומדים בסתירה זה לזה, אלא האחד משמש לפירושו של השני. עיקרון "צירוף כל התמורות" משמש כלי המסייע בהבנת "התמורה המוסכמת", קרי בהבנת מכלול ההסכמות שנרקמו בין הצדדים. כך אכן נעשה במקרה שלפנינו, ובנסיבות אלה אין מקום לקיים דיון נוסף בעניינן של העותרות. תוצאה העתירה נדחתה.