מה אפשר ללמוד מהצניחה של כי"ל?
מניית העם החדשה, כיל, איבדה יותר כ-35% מהשיא אליו הגיעה ביוני האחרון. נראה כאילו אותו סימפטום של ריצה אחרי המגמות, משאיר במקרים רבים משקיעים לא מעטים מתחת לקרן. קשה מאוד להתנבא אם המניה ושאר תמשיך לעלות, אך כבר עכשיו חשוב ללמוד את הלקח, כי אוטוטו תהיה לנו כיל חדשה.
1) מאחורי כל אירוע מיקרו כלכלי גדול עומד אירוע מאקרו כלכלי ענק – אחדים נוטים להמעיט בחשיבות הבנת הכוחות המאקרו כלכליים. נפילת מניות התעופה לדוגמא נובעת בעיקרה מעליית מחירי הנפט. ובכן, אם ברצוני לדעת איך תתנהגנה אותן מניות כל מה שצריך הוא לדעת מה יעלה בגורלו של מחיר הנפט – זה נכון בעיקר בנקודות הקיצון וברמת המאקרו של החברות, כלומר הסקטור. בנוסף, אם אני רוכש את תעודת הסל של מניות התעופה אני מנטרל את הסיכון הספציפי שבהשקעה בחברה הבודדת, תוך ויתור על התשואה העודפת שלה.
אז איך זה קשור למניות הדשנים? עליית הרווחים המהירה של אותן החברות נובעת בעיקרה מעליות מחירי הדשנים. על מנת להבין מה יקרה למחירי הסחורות החקלאיות בעתיד היותר רחוק, וכנגזרת מכך גם למחירי הדשנים שמושפעים ישירות מהן, חשוב להבין את האירוע המאקרו כלכלית שעומד מאחורי התופעה.
ובכן, ברור מאליו שההתפתחות המואצת בסין והודו והשינויים בהרגלי הצריכה הם אלו שהביאו את עיקר העלייה בביקוש למזון בעולם. החקלאים בברזיל סיפקו את הצורך, המחירים עלו והגלגל נמשך. אך השאלה שצריכה להישאל היא האם קצב הגידול בביקושים לדשנים יימשך? קשה לענות היום על השאלה הזו, בייחוד כשמניות הדשנים נחתכות כמעט מדי יום; אך במבט שקול וקר רוח לתקופה של 5 שנים מהיום, ולאור העובדה שהסינים וההודים לא יפסיקו מחר לאכול אלא להיפך - יותר ויותר יצטרפו למעגל הצריכה, ניתן להניח בסבירות גבוהה כי הביקושיים יגדלו והמחירים יהיו גבוהים מאלו הנהוגים היום.
כלכלת העולם נכנסת להאטה, יש הגורסים כי אף למיתון; בינתיים, חברות הדשנים כבר מתכוונות להגדיל את ההיצע למרות שיש האומרים שגם ההיצע החדש לא יענה על הביקושים והמחירים יעלו. זה שוב מחזיר אותנו לשאלת הציפיות, מאחר וסביר להניח שאי אפשר לדעת בדיוק מהן הציפיות המגולמות במחירי אותן מניות, אפשר רק להניח שהסיכון גדל ככל שההאטה העולמית תהיה יותר חריפה. כדי לדעת מה יקרה לאותן מניות צריך לבחון את קצב הצמיחה העולמי – במיוחד בסין והודו.
2) כשהתחזיות טובות מדי - צריך להתחיל לפחד. כולם אופטימים, החברות מפזרות הבטחות, המניות נוסקות לשמיים. זהו הזמן להפחית את הסיכון שבהשקעה במניות, במיוחד במניות שעולות יותר מדי. טבע המשקיעים היה שאף אחד לא רוצה להיות האחרון שיסגור את האור וישאר עם רווחים זעומים, אבל גם אף אחד לא רוצה להיות הראשון שייצא מהחדר לפני שיקבל את הפרס הגדול.
היכולת להבחין בסיכון המתקרב שמורה רק ליחידי סגולה מאיתנו, וזה מוביל אותנו למסקנה הבאה.
3) המשקיעים האגדיים של וול סטריט תמיד פחדו מהמניות בעלות קצב הצמיחה הגבוה מאוד, והייתה נדרשת מומחיות וקריטריונים ברורים לדעת באילו מהן להשקיע. מי שרוכש את מניות פוטאש או כיל במכפיל של 50 מאמין ששיעור הצמיחה ברווח לאינסוף צריך להיות 50%; אחרת המניה יקרה, אפילו יקרה מדי. הירידה בצמיחה הצפויה מתעללת במניות שמכפיליהן התנפחו יתר על המידה. פיטר לינץ', אחד המשקיעים הטובים בעולם בכל הזמנים, הגדיר את יחד ה-PEG שרבים משתמשים בו, אך רק מעטים יודעים את משמעותו.
קריטריונים אחרים כמו מכפיל המכירות חשובים לא פחות, אך המפתח הוא היחס שבין המכירות לשווי השוק. כששווי השוק מתנפח מהר מדי והמכפילים עולים, נדרש הצורך להפחית את הסיכון וגם החמדנות.
4) ניתוח אותם נתונים עלול להביא למסקנות אחרות – בעולם הפיננסי של היום, מוצפים המשקיעים במאסות של מידע ואינפורמציה. כפי שכולם יודעים, משק כנפיו של פרפר בקצה אחד של העולם משפיע על עשרות דברים אחרים. הערותיו של שאול מופז לעיתונאי זוטר, מעיפות את מחיר הנפט ושולחות את הבורסות לירידות חדות.
מידע דומה יכול להתפרש בצורה שונה, על ידי אנשים רבים. אין זה אומר שלא צריך להעניק הערכות לאירועים, אך חשוב לנטרל את הרגשות וההטייה שיש למחשבתנו כתוצאה משיפוטם של האחרים.
אז בפעם הבאה שתיתקלו במקרה כיל, זכרו שבין האופטימיות שמעיפה את המניה לרמות לא הגיוניות ובין הפסימיות שמורידה אותה בהיסטריה לא מוצדקת, ישנו מחיר הוגן למניה; כדי למצוא אותו, צריך לעבוד לפי הכללים, לא לפי הלב.
