המידע על שערי המניות, הסחורות והמטבעות השונים זמין לכל אחד כמעט בכל מקום ובכל שעה. אמצעי האלקטרוניקה המשוכללים מזרימים את המידע בצורה שוטפת, תוך כדי עדכונים בכל מספר שניות. כתוצאה מכך, לא יכול להיווצר יתרון יחסי למי מבין המשתתפים במסחר. יתרון יחסי יכול להיווצר רק על ידי קביעת דרכי פעולה ייחודיות ופיתוח שיטות מסחר ייחודיות המתאימות למפתח השיטה בלבד. זמינות המידע הוא בדרך כלל יתרון - האומנם?

לפני כעשר שנים, כאשר התחלתי לסחור במט"ח, פתחתי חשבון בחדר עסקאות ומיד קיבלתי לידי ביפר. לשאלתי: "מדוע אני זקוק לביפר?", ענה לי מנהל חדר העסקאות, כי בעזרת הביפר אקבל כל דקה הודעה ובה שערי המטבע העדכניים, וכך לדבריו, "לא תפספס שום הזדמנות..". הצמדתי את הביפר לחגורת מכנסיי והתחלתי להסתובב איתו כמו טווס הפורש את כנפיו בתקופת החיזור. מידי דקה היה הביפר מצפצף ולשאלות הקרובים אלי לפשר העניין, הודעתי כי אני סוחר במט"ח ואני "חייב" להיות מעודכן בשערים בכל דקה. בעבודה, בנסיעה, בקניות ואיפה לא... הביפר היה מצפצף. העיקר לא לפספס אף הזדמנות. בקולנוע בערב באמצע ההקרנה, הביפר היה מצפצף ולא הבנתי מדוע הצופים בסרט זועמים עלי. עם כל הכבוד - ויש כבוד, איך יתכן שבגלל שליאונרדו די קפריו מנשק את קייט וינסלט חמש דקות לפני טביעת ה"טיטאניק", אני אפספס הזדמנות שאולי לא תחזור?

לאחר מספר חודשים הבחנתי, כי בעצם הפכתי למכור. מצאתי את עצמי דרוך ללא הפסקה, מחכה לצפצוף הביפר הגואל שיודיע לי ברוב המקרים, שלמעשה - שום דבר לא קורה. כאשר הביפר היה מתמהמה במספר דקות, עקב תקלה, התקשרתי זועם לחדר העסקאות והכרזתי, כי "ככה אי אפשר להמשיך". מרוב שציפיתי לשינויים חדים ומהירים בשערי המטבעות, כאשר הם כבר התרחשו, מצאתי את עצמי מבולבל ולא מסוגל להחליט מה לעשות. אם כבר החלטתי מה לעשות התחרטתי אחרי מספר דקות, והבחנתי שבעצם לא ברור לי מה אני בדיוק עושה.

כעבור חצי שנה קבעתי פגישה עם מנהל חדר העסקאות. מיד בפתיחת הפגישה הנחתי את הביפר על השולחן והודעתי לו שמהיום אני לא צריך את המכשיר. הוא התנצל על התקלות שקרו עם הביפר והודיע לי, כי מהיום הוא ידאג באופן אישי וכי תקלות מעין אלה לא יישנו. הרגעתי אותו באומרי ש"הכל בסדר", ושאני ממשיך לסחור באמצעות חדר העסקאות שאותו הוא מנהל. הוא השמיע אנחת רווחה ושאל "ובכל זאת, איך תדע מה השערים? איך תסתדר?". השבתי בחצי חיוך, "יהיה לי קשה מאוד, אבל אני כבר אגיע לשערי החליפין כשאזדקק להם". גם הוא חייך בזוית הפה ואמר לי: "כן, אני מבין למה אתה מתכוון, כל עוד אתה ממשיך לסחור אצלנו אני בהחלט מבין למה אתה מתכוון".

וראו איזה פלא. מאז חיי הפכו לקלים הרבה יותר. אני מרגיש שחזרתי לנשום באופן סדיר, אני הרבה פחות מתוח ומצליח בעסקאותיי לא פחות, ולרוב אף יותר מאשר הצלחתי כאשר היה ברשותי ביפר צמוד. לצערי, היום עם כל שכלולי האינטרנט, הטלפון הנייד, האינטרנט בטלפון הנייד, הטלפון הנייד באינטרנט ומה לא, אני מוצא עצמי נאבק על מנת לא לחזור ולהיות מכור לשערי החליפין. לעיתים אני שוב חוטא בבהייה בשערי המטבע בהמתנה להשד יודע מה.

אד סיקוטה הנו אחד מסוחרי המט"ח הגדולים בהיסטוריה. בראיון שנתן לספרו של ג'ק שווגר (MARKET WIZARDS), בו מביא הכותב ראיונות עם משקיעים מצליחים, מספר סיטוקה, כי הוא מקבל את שערי החליפין של המטבעות פעם אחת ביום. בשעה חמש אחר הצהרים (לפי שעון ניו יורק) הוא פותח את המחשב, עובר על הנתונים, בוחן את הגרפים ומחליט כיצד הוא ישקיע למחרת כאשר ההוראות הן הוראות מסוג לימיט לפתיחת עסקאות, במידה ושער החליפין יגיע לרמה מסוימת. ובכל לימיט מעין זה הוא קובע מראש, מתי הוא ייצא מהעסקה במידה וירוויח, ומתי יצא ממנה במידה ויפסיד. מרגע שהחליט אין לו יותר שיקול דעת. ההוראות מתבצעות והוא לעולם לא משנה את החלטותיו.

המלצתי היא: החזירו את הביפר, כבו את המחשב ואת הפלאפון. אחרת תאלצו כמוני לחזור לתהליך גמילה בארגון "סוחרי מט"ח אנונימיים" ...