האם באמת קיים מיסוי פרוגרסיבי בישראל

סעיף 121 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 [להלן - "הפקודה"] קובע שיעורי מס פרוגרסיביים ("מדרגות מס") להכנסתו של היחיד בהתאם לתנאים בסעיף. בשורות הקרובות - אין בכוונתי להתמקד בסעיף זה, אלא לשאול את השאלות המהותיות: ● האם, באמת, ישנן "מדרגות מס" במדינת ישראל ? ● האם המטרה, שלשמה ביקש המחוקק לקבוע "מדרגות מס", אכן הושגה ? היעד - שעמד לנגד עיניו של המחוקק הישראלי בקביעת "מדרגות מס", לעומת החלופה של "מיסוי אחיד" לכלל האוכלוסייה - הינו יעד חברתי, הנועד להקל על "השכבות החלשות", תוך כדי "נגיסה" מהרווחים הגדולים של "השכבות החזקות" במדינת ישראל. מצוין בזה, כי המטרה חשובה; אולם בדרך אל המטרה - נראה, כי שיקולים אחרים שינו את המטרה, ובישראל כמעט שלא קיים "מיסוי פרוגרסיבי". אם נבחן את מדרגות המס, הקיימות בסעיף 121 לפקודה, נוכל להניח הנחה מוטעית, שאכן ישנן "מדרגות מס"; אך המציאות - שונה לחלוטין. כדי לבחון את קיומן, או את אי קיומן, של "מדרגות המס" - יש לבחון את מכלול "המסים הישירים" של היחידים במדינת ישראל. לצורך זה, יש להסתכל על מס ההכנסה ועל דמי הביטוח הלאומי כמכלול אחד. יש המנסים לטעון, כי דמי הביטוח הלאומי אין הם מס - אך טעות בידם. דמי ביטוח לאומי הם מס לכל דבר ועניין. נכון, כי חלק מהקצבאות תלויות, בצורה מן הצורות, בסך "השכר המבוטח" לעניין ביטוח לאומי; אולם עדיין, באופן כללי, הקשר הישיר בין הקצבאות המתקבלות בשל "השכר המבוטח" - הוא זניח. לא פעם אחת מגיעים אליי שכירים ושואלים: "נתנו לי תוספת שכר - איך נשארים לי ממנה כ-50% בנטו בלבד [?], והרי כתוב לי בתלוש "מס שולי בשיעור 36%", אז למה ירדו לי כמעט 50% ?" תשובה על זאת אפשר להשיב לאחר שבוחנים את "מדרגות המס הכוללות" במדינת ישראל; כלומר: מס הכנסה ודמי ביטוח לאומי. להלן - חלק מ"מדרגות המס הכוללות" של השכירים במדינת ישראל (נכון לשנת 2006): משכר של 4,430 ש"ח עד לשכר של 7,620 ש"ח - מס כולל בשיעור 34% משכר של 7,620 ש"ח עד לשכר של 11,440 ש"ח - מס כולל בשיעור 41% משכר של 11,440 ש"ח עד לשכר של 20,420 ש"ח - מס כולל בשיעור 48% משכר של 20,420 ש"ח ומעלה - מס כולל בשיעור 49% (*) (*) מצוין בזה, כי התעלמתי מ"הפרש זניח" בסך 390 ש"ח, בין שכר של 35,370 ש"ח לבין שכר של 35,760 ש"ח, שלגביו בלבד המיסוי הוא בשיעור כולל של 61%. "הפרש זניח" זה נובע מהפרש בין ה"תקרה" של דמי הביטוח הלאומי, לבין מדרגת המס הרלוונטית בפקודת מס הכנסה. למעשה, המיסוי האמיתי (כולל "חלק המעביד בדמי ביטוח לאומי") הוא גבוה מהסכום דלעיל, אך זהו המיסוי הישיר של השכיר. אפשר לראות, כי המחוקק "תכנן" באופן זה, כדי שמדרגת המס המרבית, תותאם ל"תקרה" של דמי הביטוח הלאומי, והמס המרבי יהיה מס כולל בשיעור 49%. אין כל חולק, שבוצע מהלך חקיקתי חשוב ביותר, אשר ימנע "תכנוני מס" מיותרים (כפי שהיו בשנת 2002, עת הוקמו אלפי חברות כ"תכנון מס"). עם זאת - יש לשים לב, שבמהלך זה רוקן המחוקק כמעט מתוכן את משמעות "מדרגות המס". אפשר לומר בוודאות, כי בשכר במדינת ישראל, שהוא מעל 11,440 ש"ח - ישנו מיסוי אחיד. ההפרש הזניח בין 48% לבין 49% - אין לו משמעות. ועוד: גם בשכר הנמוך מזה אפשר לראות, כי מיסוי השכר מעל ל-7,620 ש"ח - הוא בשיעור 41%. מדובר בשכר, שהינו קצת מעל לשכר הממוצע במשק (השכר הממוצע הוא כיום 7,383 ש"ח). לעניות דעתי, מעמד הביניים במדינת ישראל הוא הנפגע העיקרי ממהלך זה. במעמד הביניים - המשתכרים קצת מעל לשכר הממוצע, משלמים "על כל שקל נוסף" מס ששיעורו זהה כמעט למס של המעמד הגבוה במדינת ישראל. להבדיל מהשכבות החלשות במדינת ישראל - מעמד הביניים אינו נהנה משום הנחה או הטבה כלשהי. מדינת ישראל ידועה כמדינת רווחה, הנותנת הקלות אין-ספור לשכבות החלשות: בתשלומי הארנונה, במעון לילדים, בחינוך, וכו'. "הקלות" אלה - אפשר לבטא אותן בכסף נטו, המתוסף ל"כלכלת המשפחה" של המעמד הנמוך. לעומתו - מעמד הביניים, אינו נהנה משום הנחה, והוא אף משלם מס, אשר זהה כמעט למס שמשלם המעמד הגבוה. כשקבע המחוקק "מדרגות מס" - האם הוא התכוון בכך להחשיב את כל מי שהכנסתו מעל ל-11,440 ש"ח ברוטו כמעמד גבוה במדינת ישראל; כלומר: מעמד, שצריך לשלם את המס המרבי ? אין כל ספק, כי מי ש"תכנן" בפועל את מדרגות המס - עמד לנגד עיניו האמור במאמר זה. ועוד אין כל ספק, שבעיה זו ידועה לרבים; אולם עדיין הרגשתי חובה להעלות את הבעיה הקשה הזו על סדר היום הציבורי.