פישר: הצגת החשדות בפוליטיקה פוגעות באוירת העסקים
חברה וכלכלה הם שני צדדים של אותו מטבע. במיוחד במדינת ישראל, בגלל הייחודיות שלה, אי אפשר לוותר על טובת החברה למען טובת הכלכלה, אבל ברור שגם אי אפשר לוותר על טובת הכלכלה למען טובת החברה. אלה משלימים זה את זה. כך פתח היום נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר את נאומו בכנס שדרות לחברה וכלכלה.
פישר מציע היום תשובה לשאלה: "מה הביא למצב הכל-כך טוב של המשק?". לדבריו, "מדובר בשילוב שלושה גורמים, הראשון: השינויים המבניים שעברו על המשק ב-15 השנים האחרונות – הליברליזציה וההגמשה בשוק מטבע חוץ, תהליך ההפרטה, הפיתוח של שוק ההון, הפתיחה לתחרות מחו"ל ועוד; השני: המדיניות המקרו-כלכלית האחריות של האוצר; והשלישי: בנק ישראל וגורמי הרקע שלא כולם תלויים בנו. אני מתכוון להתפתחויות בכלכלה העולמית ולמצב הביטחוני".
"בהקשר הזה, אנחנו צריכים להבין שההצלחה של המשק ויכולתו לעמוד מול ההשפעות השליליות של הלחימה היא תוצאה של השינויים המבניים של 15 השנים האחרונות, ושל המדיניות המקרו-כלכלית שהממשלה ובנק ישראל ביצעו לפני, במשך ואחרי הלחימה", אמר הנגיד.
פישר חוזר על האני מאמין שלו לסדר העדיפות בתחום הפתרונות לבעיית העוני בטווח הקצר ומציע: "תמריצים להצטרף לשוק העבודה - זוהי גישה שתגדיל את ההכנסה הפנויה של המפרנסים העניים וגם תתרום לתמריץ להצטרף לשוק העבודה". לדבריו בעניין זה - משום שעדיין למעלה משליש מהמשפחות בעלות מפרנס אחד עניות, חשוב ללוות את התמריצים הללו בהסרת חסמי כניסה לשוק כדי שיותר ויותר משפחות יהיו בעלות שני מפרנסים או יותר. בהקשר הזה, מדובר, בין היתר, בהסרת חסמים בפני נשים.
עוד בהצעות שלו - טיפול באלה שלא מסוגלים לעבוד. טיפול בקשישים שאין להם מקורות הכנסה. האוכלוסייה הערבית והאוכלוסייה החרדית
והסוגייה האחרונה - "קשורה לשתי אוכלוסיות המרכזות חלק גדול משיעור העוני בישראל. בקרב האוכלוסייה הערבית שיעור העוני היה בשנה שעברה, למעלה מ-55% ובקרב החרדים היה שיעור זה כ-63%. הסיבות לכך בקרב הערבים קשורים לנושא החינוך, ההפלייה בשוק העבודה ושיעור ההשתתפות הנמוך של נשים בשוק העבודה. אצל החרדים קשורה הבעיה לגודל המשפחה ולשיעור ההשתתפות הנמוך, בפרט של גברים, בשוק העבודה. גם כאן, חשוב לבנות שורה של כלים ייחודיים על מנת לחלץ אוכלוסיות אלה משיעורי העוני הכל-כך גבוהים".
על הטווח הארוך הוא אומר: "ברור שמה שחשוב למשק ולמדינה הוא הצמיחה המתמשכת. רמת התמ"ג לנפש במדינת ישראל היום הוא בערך 20,000 דולר, ושיווין כח הקנייה (PPP) קרוב ל-25,000 דולר. אם נוכל לצמוח בשיעור של 5.5% ב-10 השנים הבאות, ואם האוכלוסייה תמשיך לצמוח בקצב של 1.7%, נגיע לרמת הכנסה לנפש של 29,000 דולר; לעומת זאת, אם נצליח לצמוח רק בקצב של 3%, תגיע רמת ההכנסה לנפש רק ל-22 אלף דולר זהו הבדל של 28% ואם נחשוב על המצב אחרי 20 שנה, נראה שהפער יהיה לא 28% אלא 63%, המספרים מדברים בעד עצמם. אבל כדאי גם לשאול איך תשפיע הצמיחה על איכות החיים של תושבי ישראל".
הנגיד אומר היום, כי הדבר החשוב ביותר הוא - שיהיו יותר משרות, יותר תעסוקה ורמות שכר יותר גבוהות. הוא מצפה שהיו לנו יותר משאבים שנוכל להקדיש לטיפול הבעיות החברתיות, יותר משאבים כדי להקדיש לביטחון, ותהיה לנו אוכלוסיה יותר גדולה, כתוצאה מגידול בעליה ופחות ירידה מהמדינה.
שוב חוזר פישר למנטרה המוכרת: "יציבות מקרו כלכלית – שהיא תשתית הכרחית. לגבי נטל החוב הממשלתי, כדאי שנזכור את נקודת המוצא. בזכות המדיניות התקציבית האחראית של השנים האחרונות, הצליחה הממשלה להביא להורדת החוב באמצעות יעדי הגירעון וההוצאות. כך, באמצע 2006 הגיע החוב הציבורי לשיעור של כ-90 אחוזי תמ"ג, לעומת כ-102 אחוזים ב-2003. הפחתה זו – אשר חלק ממנה הוא טכני ונובע משינוי בהגדרת התוצר שנעשה לאחרונה - היא אחד ההישגים של המשק אבל זה עדיין לא מספיק. למרות ההישג הזה, עדיין לא חזרנו ליחס חוב-תמ"ג שהגענו אליו בשנת 2000 (87 אחוזים), ובהשוואה בינלאומית מדובר ביחס גבוה מאוד. ברוב מדינות ה-OECD, נע היחס חוב-תמ"ג בין 30 ל-70 אחוזים".
מדוע נושא היחס חוב-תמ"ג כל-כך מדאיג אותו?
"ראשית, המצב הזה לא מאפשר לממשלה לנהל מדיניות תקציבית אנטי-מחזורית; שנית נטל החוב הממשלתי הכבד אצלנו גורר הוצאות גבוהות של הממשלה עבור תשלומי הריבית על החוב - אשר לכ-15 אחוזים מתקציב הממשלה, הסעיף השני אחרי תקציב הביטחון. עדיף אילו חלק מהכספים היו מופנים לצרכים חשובים כמו חינוך, רווחה ועוד; שלישית, נטל החוב הגבוה בתמ"ג חושף את המשק להשפעות של זעזועים חיצוניים אפשריים", אומר פישר.
אז איך מורידים את היחס של חוב/תמ"ג? מאוד פשוט, הוא אומר "במכנה צריך ליצור צמיחה ובמונה, גרעונות נמוכים בתקציב. לכן חשוב שבשנים שלאחר 2007, תאפשר המדיניות התקציבית חזרה של הגרעון בתקציב למסלול שבו היינו ערב הלחימה, דבר שידגיש את מחויבותה של הממשלה ליעדים התקציביים ארוכי הטווח ותמחיש שהסטייה ב-2007 הינה חד-פעמית".
פישר הפתיע וחזר היום לדון בנושא החשדות בעניין ראש הממשלה והשפעתן על המשק. "אמרתי בשבוע שעבר שהאופן ששמועות וחלקי מידע על חשדות וחקירות כאלה ואחרות המתפרסמות כעובדות מוגמרות פוגעות גם הן באוירת העסקים, וכדאי שגם בזה נהיה יותר אחראיים – וזה פוגע גם באופן מאוד שלילי על המצב הפוליטי שלנו".
הוא אף שואל - האם אנחנו יכולים להיות רגועים בעניין החינוך? ועונה - ממש לא. "ישנן מגמות מאוד מדאיגות. כדי להמחיש אתן שתי דוגמאות (והן לא היחידות). מספר התלמידים בכיתה מגיע אצלנו ל-27. זאת, לעומת 21 תלמידים בכיתה במדינות ה-OECD. דוגמה נוספת היא הירידה בהוצאות לתלמיד בבית ספר אשר ירדו אצלנו קרוב ל- 20% במשך העשור האחרון, לעומת עליות במדינות ה-OECD. זאת אומרת שהמצב הנוכחי אצלנו לא רע, אבל המגמות מדאיגות – מאוד".
פישר סבור, כי בנושא ההשכלה הגבוהה, אנחנו קרובים למשבר, וטוב שהממשלה הקימה ועדה שתציע פתרונות לבעיות החמורות בסקטור – ואפילו יותר חשוב שאחרי קבלת הדו"ח של הועדה, הממשלה תבצע רפורמות במערכת ההשכלה הגבוהה.
