טלי ירון-אלדר: ליטא תהיה קרקע מצויינת לתיכנוני מס

ירון-אלדר מסרה את הדברים בעקבות חתימת הסכם ביטול כפל המס בין ליטא לישראל
שי פאוזנר |

"חתימת אמנת המס בין ישראל לליטא, המונעת כפל מס בין המדינות, הפכה את ליטא לאחת המדינות האטרקטיביות ביותר להשקעה עבור ישראלים". כך מעריכה היום עו"ד טלי ירון-אלדר, מנהלת מחלקת המיסוי בכהן, כהן, ירון-אלדר ונציבת מס הכנסה לשעבר. לדברי ירון-אלדר, החתימה על אמנת המס בין המדינות, לפני כחודש, המצטרפת לאמנה שכבר נחתמה בין ישראל ולטביה, תאפשר למשקיעים רבים לבצע תכנוני מס יעילים הנוגעים להשקעות במדינות הבלטיות, ולחסוך תשלומי מס בהיקף של מליוני אירו בעת הביצוע של השקעות באזור של הים הבלטי.

"ההזדמנויות העסקיות בקרקע הבתולה של מזרח אירופה יכולות להיות משולבות כעת עם חסכון מס משמעותי", אומרת ירון-אלדר. האמנה עם ליטא נחתמה במהלך ביקור של נציגים של משרד החוץ הישראלי בליטא כחלק מביקור בגוש המדינות הבלטיות, שנועד לעודד את יחסי המסחר בין מדינות אלה לבין ישראל.

ליטא נחשבת לאחת המדינות המתפתחות ביותר בעולם בשנים האחרונות. על פי נתוני קרן המטבע הבינלאומית (IMF) ביצועי ליטא בחמש השנים האחרונות אשר היו מהטובים באירופה ובעולם כולו. ליטא צמחה ב-8% בממוצע, בכל אחת מחמש השנים האחרונות. גידול שנבע משילוב בין הכניסה של חברות ומשקיעים זרים, כגון סימנס, פיליפס ואחרות וממדיניות כלכלית נכונה של הממשלה.

מיקומה האסטרטגי של ליטא בין מערב/צפון אירופה לבין רוסיה, עלויות ייצור נמוכות, כוח אדם מיומן וזול, מדיניות ממשלתית תומכת משקיעים זרים והצמיחה המהירה והמתמשכת במדינה הפכו את ליטא ליעד מועדף למשקיעים זרים בכלל ומשקיעים ישראלים בפרט.

האמנה למניעת כפל מס שנחתמה בין ישראל וליטא תאפשר לחברות ישראליות ליהנות משיעורי המס הנמוכים בליטא, העומדים על 15%, ואף שיעורים נמוכים יותר. זאת, בשל רפורמה במס במדינה וכן תאפשר קיזוז של המס ששולם על רווחיה של חברה ישראלית הנמצאת בליטא. לדברי הנרייט פוקס, ראש דסק מיסוי בינ"ל בכהן, כהן, ירון-אלדר, שיעור המס בליטא צפוי לרדת בשנים הקרובות עד לשיעור של 12% בשנת 2009. "בנוסף" אומרת פוקס "מערכת המס בליטא מציעה יתרונות מיוחדים כדוגמת פטורים ממס באזורי סחר חופשי והטבות לחברות ישראליותף על פי חוק עידוד השקעות בליטא".

בכהן, כהן, ירון-אלדר אומרים עוד כי האמנה צפויות להיטיב באופן משמעותי גם עם ישראלים הזכאים לקבל החזר של רכוש בליטא כתוצאה מן ההפרטה החוזרת של רכוש אשר חולט או הולאם בעבר על ידי השלטונות בליטא ושכנתה.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מערכת IRON BEAM 450 של רפאל. קרדיט: רשתות חברתיותמערכת IRON BEAM 450 של רפאל. קרדיט: רשתות חברתיות

רפאל מציגה את "מגן אור" מערכת הלייזר החדשה

רפאל מציגה בתערוכת DSEI 2025 וחושפת את מערכת הלייזר החדשה "מגן אור", עם מכוון עוצמתי יותר, טווח מוגדל ותגובה מהירה; המטרה: יירוט מהיר, זול ומדויק, במהירות האור

רן קידר |
נושאים בכתבה רפאל

חברת רפאל מערכות לחימה מתקדמות מציגה בתערוכת DSEI 2025 בלונדון את הדור החדש של מערכת "מגן אור" (IRON BEAM 450), מערכת לייזר מבצעית שמיועדת ליירוט מהיר של איומים אוויריים קצרי טווח. מדובר בתצורה משודרגת, עם מכוון חדש המאפשר לטפל באיומים בטווחים גדולים יותר, עם דיוק גבוה יותר ויכולת תגובה מהירה בהרבה לעומת הדגם הקודם. 

המערכת החדשה מתוכננת לנטרל איומים במהירות האור, בעלות שולית נמוכה מאוד לכל יירוט, יתרון משמעותי ביחס למערכות טילים קיימות, שבהן כל יירוט עשוי לעלות עשרות אלפי דולרים. היא מיועדת להגן על שטחים נרחבים, פועלת ברצף ויכולה לתת מענה גם לתרחישים מורכבים שבהם נדרש יירוט רב־שכבתי ומתואם. 

לדברי מנכ"ל רפאל, יואב תורג'מן, מדובר בפריצת דרך טכנולוגית שמסמנת שינוי תפיסתי בתחום ההגנה האווירית: "הצגת המכוון החדש IRON BEAM 450 בתערוכת DSEI ממחישה כיצד פריצות דרך בטכנולוגיית לייזר רב עוצמה משנה את כללי המשחק בתחום ההגנה האווירית ומאפשרות יירוטים יעילים מאוד ובעלות נמוכה. לצד מערכות ההגנה האווירית שלנו, מערכת "מעיל רוח, מערכת ההגנה האקטיבית המבצעית הראשונה והיחידה בעולם לרק״ם. המערכת מותקנת על טנקים ורכבים משוריינים במספר צבאות, מגנה על הצוותים והפלטפורמות מפני איומים נ״ט ומבססת את ההגנה האקטיבית כסטנדרט מרכזי בכוחות מתמרנים. בנוסף, עם פתרונות הנ״ט, מערכות נגד כטב״מים והמערכות הימיות, רפאל מספקת פתרונות משולבים העונים על צרכי ההווה ומתכוננים לאתגרים של המחר”.

בין המערכות המשלימות שמציגה רפאל בתערוכה: כיפת ברזל לטווחים קצרים, "קלע דוד" לטילים בטווחים ארוכים, ומערכות ספיידר לטווחים בינוניים. לצד מערכות שליטה ובקרה כמו MIC4AD ו-SKY SPOTTER, וכן DRONE DOME ו־LITE BEAM שנועדו להתמודדות עם רחפנים וחימושים משוטטים.

במימד הימי מציגה החברה את הגרסאות המותאמות של מערכות היירוט: C-DOME, שהיא הגרסה הימית של כיפת ברזל, וכן Naval Iron Beam ו-TORBUSTER. כל אלו מבוססים על ארכיטקטורה פתוחה שמאפשרת שילוב בציים קיימים, גם בשגרה וגם בלחימה. IRON BEAM צפויה להשלים את ההגנה הרב־שכבתית של ישראל, תוך צמצום משמעותי של עלויות והתאמה לאיומים משתנים, בין אם מדובר בירי רקטות, ברחפנים או במטחים מרובי ראשי קרב. המערכת טרם נכנסה לשימוש מבצעי, אך עם ההתקדמות הטכנולוגית הנוכחית, נראה שהיא בדרך להפוך לחלק בלתי נפרד מהגנת העורף והחזית גם יחד.

נשיא צרפת מקרון
צילום: איי.פי

צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?

מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים

משה כסיף |

שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.

הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי,  בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.

מדינה על הנייר, כיבוש במציאות

הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.

הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.

ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.