אירופה סגרה בירידות: חשש מפני המשך העלאת הריבית
המדדים באירופה סגרו את יום המסחר בירידות שערים על רקע החשש שהפד ימשיך בתהליך העלאת הריבית במשק האמריקני על מנת לנסות ולמתן את הלחצים האינפלציונים. מבין הסקטורים היורדים בלט סקטור חברות הכריה שירד על רקע הודעת הממשל הסיני על נקיטת צעדים לצינון קצב הצמיחה הגבוה של המשק. BHP Billiton הובילה את הירידות בסקטור.
הבנק המרכזי הסיני הודיעה מוקדם יותר היום כי הורה לבנקים במדינה להגדיל את הרזרבות. ההחלטה העלתה את החשש שהכלכלה הסינית, בעלת קצב הצמיחה המטאורי, תאט את קצב הצמיחה שלה ותוריד את הביקוש העולמי למתכות.
בפרנקפורט סגר היום מדד הדאקס בירידה של 0.85% לשער של 5,376 נקודות, בלונדון ירד הפוטסי ב-0.39% לשער של 5,597נקודות, מדד הקאק בפריס סגר בירידה של 0.63% לשער של 4,694 נקודות, מדד היורוסטוקס ירד ב-0.85% ל-3,463 נקודות. מדד ציריך ירד ב-0.41% לשער של 7,294 נקודות.
מתוך 18 השווקים שנפתחו היום למסחר, 14 סגרו בירידות שערים.
מניות במרכז
Veolia Environnement, חברת המים הגדולה בעולם, ירדה ב-1.8% וסגרה יום ירידות שביעי ברציפות. החברה הודיעה כי בכוונתה להמשיך וללחוץ על חברת Vinci לנהל עמה שיחות למטרת מיזוג אפשרי.
SAP, עלתה היום ב-1.1% לאחר פרסום הודעתה של חברת אורקל. אורקל הודיעה מוקדם יותר היום כי הרווחים הרבעוניים עלו על ציפיות האנליסטים על רקע הגידול החד במכירת רשיונות.
Marks & Spencer, קמעונאית הביגוד הגדולה ביותר באנגליה, עלתה ב-3.3%. החברה קבלה מוקדם יותר היום העלאת המלצה מצד בנק ההשקעות הגדול Deutsche Bank.
Aeroports, מפעילת שדות התעופה המרכזיים בצרפת, עלתה היום ב-1.1%. החברה הנפיקה היום חלק ממניותיה, בהנפקה ראשונית לציבור, בסדרי גודל של 1.12 מיליארד אירו.
ישראליות באירופה
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
