יתכן והלחצים האינפלציונים גבוהים מהנתונים הרשמיים
"יתכן והלחצים האינפלציונים גבוהים מאלו המתפרסמים בנתונים הרשמיים. הפד יאלץ להמשיך ולהעלות את הריבית בארה"ב אם המצב הנוכחי ימשיך להתקיים גם בעתיד הקרוב." כך אמר מוקדם יותר היום בכיר בפד.
"לפי נקודת המבט שלי", אמר יו"ר הפד בסיינט לואיס, וויליאם פול, "אם הלחצים האינפלציונים יתמידו לאורך זמן ברמתם הנוכחית, הפד יאלץ להמשיך בתהליך העלאת הריבית על מנת למנוע מהלחצים לגדול בשיעורים גדולים מדי." הבכיר נשא, מוקדם יותר היום, נאום בכנס בנושא מדיניות מוניטרית בדרום קוריאה.
וויליאם פול, חבר ללא זכות הצבעה ב-FOMC, הוסיף ואמר כי הכלכלה האמריקנית נותרה חזקה מתמיד. "רמות האינפלציה של מחירי הליבה ממשיכים להיות הרבה מעבר לתחום הנוחות של חלק ניכר מחברי הועדה" אמר פול, "למרות שרמת האינפלציה הנוכחית אינה מטרידה".
ביום רביעי האחרון פרסם מדד המחירים לצרכן, המדד הצביע על עליה של 0.4% ברמות המחירים ועל עליה של 0.3% במחירי הליבה. מחירי הליבה עלו, במהלך השנה האחרונה בקצב שנתי של 3.1% ביחס לקצב של 2.2% במהלך שנת 2005.
למרות התחזית הפסימית המשיך פול ואמר כי "ישנם עוד מספר שבועות עד ישיבת הפד הקרובה ומספיק זמן בשביל המומחים לנתח את הנתונים הכלכליים של המשק. הדעה שלי עדיין לא חד משמעית בנוגע להחלטה הצפויה להתקבל בישיבה הזו."
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
