אבן קיסר הודיעה על מהלך לאיחוד ארה"ב וקנדה לאזור אחד
בראש האזור החדש שיקרא צפון אמריקה יעמוד קן ויליאמס, המנהל הנוכחי של אזור קנדה, שמאז שהצטרף לחברה הביא לעלייה של 30% בהכנסות האזור
חברת אבן קיסר הודיעה בסוף השבוע שעבר על מינויו של קן וויליאמס כנשיא החדש של 'צפון אמריקה', אזור חדש המשלב את פעילות קנדה וארה"ב, אשר נכנס לתוקף באופן מיידי. וויליאמס הצטרף לחברה בשנת 2016 כנשיא אבן קיסר קנדה. במהלך כהונתו צמחו מכירות החברה באזור זה ביותר מ-30%, לצד שיפור משמעותי של ביצועים אחרים אשר מיצבו את מעמדה של אבן קיסר באזור.
מהחבר הנמסר כי לקנדה ולארה"ב יש קווי דמיון רבים המאפשרים לאחד פונקציות מסוימות תחת צוות צפון אמריקה אחד, במטרה להניע את אסטרטגיית השוק, דרכי התפעול והיעילות בחברה. הפעילות בצפון אמריקה תהיה תחת מטה החברה הקיים בשארלוט, צפון קרוליינה.
"במסגרת היוזמות האסטרטגיות המתפתחות שלנו, אני שמח לקדם את קן שיוביל את האזור החדש, צפון אמריקה, וגאה על הכישרון הקיים בחברה. קן הוכיח יכולת יוצאת דופן בניהול העסק הקנדי שלנו, הרכבת צוות חזק והנעה של תוצאות מרשימות במהלך כהונתו", אמר , מנכ"ל אבן קיסר, יובל דגים, והוסיף: "צוותי ארה"ב וקנדה שלנו עבדו בשיתוף פעולה הדוק במשך שנים רבות. שילוב מנהיגות אזורית לתפקיד אחד יאפשר לנו לייעל בצורה טובה יותר פונקציות מסוימות, להוציא מוצרים לשוק באופן מהיר יותר ולהשיג חיסכון בעלויות לאורך זמן. אני רואה בקן מועמד מצוין לתפקיד, בהתחשב בהצלחתו באבן קיסר וניסיונו המשמעותי ברחבי היבשת, המספקים לו בסיס איתן לביצוע יעדי הצמיחה שלנו בצפון אמריקה".
DSIT (אתר החברה)חברת DSIT רוצה להנפיק בבורסה בת"א; רפאל היא המחזיקה הגדולה
חברת DSIT Solutions, שבה מחזיקה רפאל ב-50%, מתכננת הנפקה ראשונית בבורסת תל אביב בשווי של 200-250 מיליון שקל לפני הכסף, עם גיוס צפוי של 50 מיליון שקל. המהלך מצטרף לגל הנפקות ביטחוניות בשוק המקומי, שנהנה מביקוש גובר על רקע המלחמה ומכירות שיא בתעשייה.
DSIT, שהוקמה לפני יותר משלושה עשורים, מתמחה במערכות מעקב תת-ימי שמזהות, מסווגות ומעקבות אחר איומים כמו צוללנים, צוללות ואוניות. מוצריה כוללים מערכות הגנה על נכסים אסטרטגיים כגון כבלי תקשורת, צינורות גז, פלטפורמות קידוח ונמלים, לצד פתרונות למלחמה נגד צוללות (ASW) ומערכות תקשורת תת-ימיות. לדוגמה, החברה סיפקה ב-2019 לאנרג'יאן מערכת אבטחה תת-ימית להגנה על מאגרי כריש ותנין מפני כלי שיט בלתי מאוישים, שכללה סונארים מתקדמים לאיתור איומים בטווחים ארוכים.
רפאל רכשה את השליטה ב-DSIT ב-2016 מ-Acorn Energy האמריקאית תמורת 15 מיליון דולר. ב-2018 הצטרפו דני סיידס ועמי וסרמן כבעלי יתרת המניות, כאשר סיידס מחזיק כיום בכ-38% ווסרמן ב-9.5%. החברה מעסיקה כ-100 עובדים, רובם בישראל, ומפעילה מרכזי פיתוח שמתמקדים בשילוב טכנולוגיות AI לזיהוי אוטומטי של איומים. בשנים האחרונות נהנתה DSIT מצמיחה, עם עלייה של 25% במכירות השנתיות בשל ביקוש גלובלי להגנה על תשתיות אנרגיה ימיות, שמגיע ל-5 מיליארד דולר בשוק העולמי. התפתחות זו נובעת מהתגברות איומים בזירה הימית, כולל התקפות על צינורות גז באירופה ומתיחות בים האדום, שמעלות את הצורך במערכות כמו סונארים פעילים שמכסים שטחים של עד 10 קילומטרים רבועים.
נשיא DSIT הוא אלי שרביט, לשעבר מפקד חיל הים. המנכ"ל שמואל פרביאש, בעל ניסיון מאלביט מערכות, מתמקד בפיתוח מערכות משולבות רחפנים תת-ימיים.
רועי ברגיל, מנכ"ל אקוואריוס. קרדיט: התעשייה האוויריתאקוואריוס הכריזה על הפסקת פעילות הליבה שלה
לאחר קריסת החלום ההנדסי: אקוואריוס מחפשת עתיד חדש, בלי ליבה ועם הרבה סימני שאלה
אקוואריוס אקוואריוס מנוע. דיווחה כי בכוונתה למקד את פעילותה בתחום ההגנה והביטחון, עם דגש על פתרונות להגנה על גבולות וביטחון פנים, עבור לקוחות צבאיים ואזרחיים בארץ ובעולם. בו בזמן, החברה דיווחה על כך שתבחן אפשרות למסחר בפעילות המנועים שהיתה בליבת החברה עד כה, עם מודל תמלוגים לטווח ארוך לצד שלישי כלשהו.
אקוואריוס, להזכירכם, בשיא גל ההנפקות של 2020-2021, כשכסף זרם לשוק והבטחות טכנולוגיות נמכרו יותר מהר מעיצוב של מצגת, הגיחה לבורסה. החברה הציגה אז חלום הנדסי: מנוע בעירה חדשני, קטן וקל, שאמור היה לשנות את הצורה שבו מופקת אנרגיה בעולם הרכב והגנרטורים. ההנפקה, שנעשתה לפי שווי של כמעט מיליארד שקל, סימנה אותה כאחת התקוות הגדולות של תקופת ה"הייפ" אבל כמו לא מעט חברות מאותה עונה, גם כאן ההבטחות נשארו בעיקר על הנייר והמהלך הנוכחי הוא המסמר האחרון בפעילות החברה כפי שפעלה עד היום.
ההודעה מגיעה כשבועיים לאחר שמנכ"ל החברה, עמית בירק, הודיע על התפטרותו לאחר קצת פחות מחצי שנה בתפקיד. בשיחה איתנו לפני כחודשיים, אמר לנו בירק "אני שם את הרקורד שלי על השולחן". ועכשיו, לא רק שהוא עזב את החברה, אלא החברה אף מצהירה על זניחת הליבה שלה, ללא מודל עסקי מפורש ועל מעבר אסטרטגי לתחום הבטחון, בהתבסס על רכישות. ונשאלת השאלה, על בסיס איזה כספים מתכננת אקוואריוס את המהלך ומי מבעלי המניות הקיימים יגייס הון.
צריכים לגשת לחברות מהסוג הזה בהרבה
חשדנות, לפעמים אלו הנסיבות ולפעמים זה הנהלה לא שקופה שפעם אחר פעם לא בוחרת באינטרסים של המשקיעים. כשמנכ"ל נוטש/מוחלף לפני שהספיק להציג תוצאה אחת זה דגל אדום בכל מצב, אבל במקרה של אקוואריוס אנחנו אפילו לא צריך את הדגלים האלה. מספיק לעקוב אחר מה שהתרחש בחודשים
האחרונים כדי להבין עד כמה הסיפור כבר חורג מגבולות כיסא המנכ"ל וכנראה זה יותר הקש ששבר את גב הגמל ובירק לא רצה לקשור את גורלו עם חברת המנועים הכושלת.
- עמית בירק פורש מאקוואריוס - מה המשכורת של המנכ"ל החדש?
- "הציגו לנו מצג שווא" - המשקיע המרכזי באקוואריוס נסוג מההשקעה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בכל אופן, החדשות האחרונות מגיעות כבר תחת ניהולו של רועי בר־גיל, בוגר מנהל עסקים ברופין, שבשנים האחרונות כיהן כסגן נשיא לפיתוח עסקי בתעשייה האווירית. ייתכן ועברו המקצועי של בר-גיל בתעשייה האווירית הוא זה שהכתיב את המהלך הנוכחי של אקוואריוס, אבל שימו לב שגם ללא פעילות ליבה כלשהי, תנאי השכר שלו בולטים: 90,000 שקל בחודש, לפני בונוסים שנתיים של 3-6 משכורות חודשיות כלומר כ-400 אלף שקל בשנה לכל הפחות. הצלחה עסקית אכן אמורה להוביל לתגמול נאה לשכבת ההנהלה, אבל אקוואריוס היא חברה ששורפת מיליוני שקלים ברבעון, שנה אחר שנה.
