אינטל
צילום: אייסטוק

הממשל האמריקאי מעניק לאינטל מענקי עתק - יכניס רוח למפרשים?

ענקית השבבים צפויה לקבל מענקי עתק לצד הלוואות בהיקף של ע11 מיליארד דולר כחלק מחוק השבבים שאושר ב-2022 במטרה לחזק את הייצור של מוליכים למחצה במדינה; מה המשמעות של המענק ומדוע הוא מגיע בזמן כל כך קריטי עבור החברה?
איתן גרסטנפלד |

ענקית הטכנולוגיה האמריקאית אינטל INTEL CORPORATION תזכה למענק של עד 8.5 מיליארד דולר מממשלת ארצות הברית במטרה לחזק את הייצור במדינה. בנוסף, החברה עשויה לקבל הלוואות נוספות בהיקף של 11 מיליארד דולר, כך על פי הצהרת הבית הלבן היום.

לקריאה נוספת

בין אנבידיה, לאיטליה ולממשל האמריקאי: מה עובר על אינטל?

> אינטל רחוקה מאנבידיה - האם היא יכולה לעשות קאמבק?

מלחמת המעבדים: אינטל, אנבידיה ו-AMD, מי הכי טובה ומי הכי זולה?

המענק וההלוואות עליהם צפוי להכריז היום הנשיא ג'ו ביידן מגיעים כחלק מחוק השבבים והמדע שאושר באוגוסט 2022, כחלק ממלחמת השבבים המתנהלת בין המעצמות, ובפרט בין וושינגטון לבייג'ינג. הכסף יתרום לייצור "מוליכים למחצה מובילים מתוצרת ארצות הברית" וישמור על "אמריקה במושב הנהג של החדשנות", אמרה שרת המסחר של ארה"ב, ג'ינה ריימונדו, בשיחה עם עיתונאים לאחר פרסום פרטי ההסכם, שעל לפי החברה והבית הלבן אינו מחייב, ראשוני ועשוי להשתנות.

חוק השבבים הינו תוצר ישיר של שורת סוגיות גיאופוליטיות, ובראשן צוואר הבקבוק בשרשרת האספקה של השבבים שהיווה בעיה מתמשכת מאז תחילת משבר הקורונה במהלך 2020. לכך הצטרף המתח המתמיד בין ארה"ב לסין שהגיע לשיאים חדשים תחת הממשל הקודם, והמשיך לתסוס בתקופת שלטונו של ביידן.

אינטל מבטיחה - משרות חדשות ושינוי בשרשרת האספקה 

יבשת אסיה, ובמיוחד טייוואן, מחזיקים בעמדה קריטית בכל הקשור לייצור שבבים שכן חלקה הארי של תעשיית המוליכים למחצה העולמית עוברת דרכה. עובדה זו הורגשה במהלך משבר הקורנה, לאחר שתעשיית המוליכים למחצה המובלת על ידי TSMC הטייוואנית, ושורת אתרי ייצור משמעותיים בתעשיות מובילות, החל מסמארטפונים וכלה ברכבים הממוקמים בערים סיניות כמו שנזן, נאלצו לעצור את פעילותן בגלל התפשטות המגיפה ביבשת.

העיכובים בשרשרת האספקה לצד המאמצים ארוכי השנים להחיות מחדש את התעשייה האמריקאית, הניעו את הממשל האמריקאי לקדם תוכניות שיחזקו את הייצור והדומיננטיות המקומית בתחום. מי שמיהרה לקפוץ על העגלה הייתה אינטל, שהודיעה על תוכניות לפתוח מתקן ייצור באוהיו בהשקעה של 10 מיליארד דולר, עוד בטרם אישור החוק והמענקים. ואם לא די בכך החברה הודיעה כי היא צופה השקעות נוספות בהיקף של עד 100 מיליארד דולר במדינה,  בדגש על האתרים באריזונה, ניו מקסיקו ואורגון. מה שלטענתה ייצר 20,000 משרות בנייה ו-10,000 משרות ייצור, נתונים שהתקבלו בברכה רבה על ידי הממשל האמריקאי.

קיראו עוד ב"גלובל"

עם זאת, יש מי שבוחרים לצנן במעט את האופטימיות של החברה והממשל, תוך שהם מזכירים, את תנאי הפתיחה הבעייתיים של השחקנים בארצות הברית אל מול TSMC, אשר שולטת כיום ללא עוררין בתחום הייצור של שבבים. פרמטר נוסף אשר עשוי להשפיע על יכולת הייצור, הוא העובדה שלחלק מהמפעלים הללו ייקח עוד זמן רב עד שיצליחו לייצר בכמות מספקת.

ברקע, העובדה שאינטל דחתה לאחרונה את תאריך תחילת הייצור של המפעל שלה בניו אלבני, אוהיו, בשנתיים ל-2027, תוך שהיא מציינת "שינויים בסביבה העסקית". על פי הדיווח של החברה היא הוציאה עד כה 1.5 מיליארד דולר והיו לה "69 עובדים מ-14 מחוזות אוהיו שעבדו באתר הפרויקט, ופועלים מ-75 מתוך 88 המחוזות של אוהיו, אשר תרמו לפרויקט עד כה", נתון לא מאד מחמיא עבור מי שרוצים לסייע בצמצום האבטלה בארצות הברית.

המענקים מגיעים בזמן קריטי עבור אינטל

ההודעה של הבית הלבן מגיעה בזמן שאינטל מתמודדת עם תחרות משמעותית מול חברות שבבים אחרות. מי שעד לא מזמן נהנתה מדומיננטיות בתחום, איבדה את הבכורה לאנבידיה שהפכה בשנה האחרונה לחברה השלישית בגדולה, בחסות מהפכת הבינה המלאכותית. אם לא די בכך הרי שהמתחרות הקטנות יותר שלה כמו AMD וקוואלקום המייצרת שבבים לטלפונים ניידים עקפו אותה גם הן במונחי שווי שוק.

עם זאת, לאינטל ייתרון אחד משמעותי ביחס למתחרותיה, העובדה שהחברה הפכה בשנים האחרונות גם ליצרנית שבבים. בניגוד ל-AMD ואנבידיה אשר נעזרות בחברות כמו TSMC בכדי לייצר את השבבים אותם הן עיצבו, אינטל מחזיקה ביכולת ייצור משלה. יכולת אשר עומדת במרכז התוכנית האסטרטגית עליה הכריז מנכ"ל החברה פט גלסינגר, לפני כשנתיים,IDM 2.0. במסגרתה, תפעל החברה במטרה להתחרות עם החברות TSMC וסמסונג בתחום היציקה והייצור של מוליכים למחצה.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיותמוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיות

"פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס לא ישרדו במתכונת הנוכחית עד סוף העשור"

מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל, טוען כי פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור; לדבריו, גרמניה תקועה בדיון “מופנה אחורה” במקום להשקיע בדור הבא של התחבורה: הרכב החשמלי והאוטונומי, ואומר כי “העתיד הוא נהיגה אוטונומית, לא נוסטלגיה”

רן קידר |

הסערה האחרונה בתעשיית הרכב הגרמנית התפרצה בעקבות ראיון טלוויזיוני שבו הזהיר פרופ’ מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל ואחד מהקולות המשפיעים בכלכלה האירופית, כי ייתכן ששלושת יצרניות הרכב הגדולות בגרמניה, פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ, לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור. "אני לא רואה סיכוי ממשי לכך שבשנת 2030 הן ייראו כפי שהן נראות היום", אמר שולאריק. "אם התעשייה הזו לא תשנה כיוון, היא תחדל להתקיים במבנה הנוכחי". 

לדבריו, ייתכן שגרמניה תצטרך לאמץ "פתרון בסגנון וולוו", כלומר, כניסת משקיע אסטרטגי זר, אולי סיני, שיביא עמו טכנולוגיה, הון ושווקים חדשים. שולאריק הזכיר כי וולוו השוודית שייכת מאז 2010 לקבוצת ג'ילי הסינית, מהלך שהציל את החברה ממשבר והחזיר אותה לקדמת הבמה העולמית. 

הדיון מסתכל אחורה 

הביקורת של שולאריק אינה כלפי החברות בלבד, אלא גם כלפי השיח הציבורי והפוליטי בגרמניה. לדבריו, המדינה עסוקה בויכוחים מיושנים על תעשיית הדיזל והאנרגיה במקום להתמודד עם האתגר הבא: הרכב האוטונומי. "יש לי חשש אמיתי שאנחנו שוכחים את המהפכה הבאה", אמר. "בזמן שאנחנו מתווכחים על מה שהיה, סין וארה”ב כבר משקיעות הון עתק במערכות נהיגה אוטונומיות ובינה מלאכותית לרכב". 

שולאריק טען כי אם גרמניה לא תבצע שינוי מיקוד טכנולוגי אמיתי, היא תמצא עצמה מאחור בעידן שאחרי המנוע החשמלי, עידן הנהיגה החכמה. 

תגובות נגד: “תחזית מנותקת מהמציאות” 

יו״ר התאחדות תעשיית הרכב הגרמנית (VDA) דחתה את תחזיתו של שולאריק וכינתה אותה “אבסורדית”. לדבריה, היצרניות הגרמניות הן עדיין “חברות מצליחות ובעלות עתיד,” אך הן סובלות ממדיניות אנרגיה לא עקבית, עלויות ייצור גבוהות ומיסוי מכביד. פוליטיקאי בכיר מהמפלגה הירוקה, שהינו המועמד לתפקיד ראש ממשלת באדן-וירטמברג, לב תעשיית הרכב, הביע אופטימיות זהירה: “דיימלר לא תהיה בידיים סיניות כל עוד נעשה את העבודה שלנו,” אמר. “אם כולנו, החל בממשלה וכלה במהנדסים, ניקח אחריות, נוכל לשמור על המובילות של גרמניה בתחום התחבורה.” 

המשבר בתעשיית הרכב הגרמנית 

הפסדי עתק וירידות חדות ברווחיות מציבים את תעשיית הרכב הגרמנית בנקודת מפנה. פולקסווגן ופורשה דיווחו על הפסדים של מיליארדי יורו, ומרצדס-בנץ רשמה ירידה של 50% ברווח הנקי ברבעון האחרון. במקביל, הייצור הסיני הזול של רכבים חשמליים, לצד מכסים אמריקניים גבוהים ומדיניות אירופית מסורבלת, חונקים את כושר התחרות של היצרניות האירופיות. 

בנוסף, שערוריית הדיזל-גייט ממשיכה לפגוע באמון הצרכנים ובמיתוג “Made in Germany”. 

אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)

שיעור מאילון מאסק: איך לדרוש טריליון דולר ולקבל את זה

בעלי המניות של טסלה אישרו למאסק חבילת תמריצים חדשה בהיקף עצום של 400 מיליון מניות, שמחזירה את חלקו בחברה ל־25%. מאחורי המספרים הבלתי נתפסים מסתתרת אסטרטגיית משא ומתן מבריקה וגם לא מעט אגו

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה אילון מאסק טסלה

לאחרונה החליטו בעלי המניות של טסלה Tesla -3.68%  להעניק לאילון מאסק חבילת תמריצים חדשה הכוללת 400 מיליון מניות נוספות. זה מצטרף ל־380 מיליון מניות שכבר ברשותו. המספרים כמעט בלתי נתפסים, אבל מאחוריהם מסתתר שיעור מעניין על ניהול משא ומתן וגם על הגבול הדק שבין ביטחון עצמי לחוצפה.


מאסק ביקש דבר אחד: להחזיר את חלקו בחברה ל־25%. הוא לא נימק מדוע, לא הציג טיעונים ולא ניסה לשכנע. הוא פשוט אמר שזה מה שהוא רוצה וקיבל את מבוקשו. החבילה הקודמת שלו, מ־2018, הייתה שווה אז כמה מיליארדי דולרים והיום מוערכת בכ־120 מיליארד. לכך מתווספת חבילת התמריצים מ־2012, ששווייה כיום כ־34 מיליארד דולר. במילים אחרות, עוד לפני העסקה החדשה, מאסק נהנה משכר ממוצע של כ־12 מיליארד דולר בשנה. לא בדיוק “עבודה בחינם”.


הפעם, החוזה כולל תנאי שאפתני במיוחד: מאסק צריך להוביל את טסלה לרווח תפעולי של 400 מיליארד דולר במהלך שנה אחת. לשם השוואה, טסלה צפויה להרוויח השנה כ־13 מיליארד דולר. כדי לעמוד ביעד, הוא צריך להגדיל את הרווחים פי שלושים.


האסטרטגיה היא לב הסיפור

הסכומים הם לא לב הסיפור, אלא האסטרטגיה. ג’ו־אלן פוזנר, פרופסורית לניהול באוניברסיטת סנטה קלרה, הסבירה שמאסק השתמש בעקרון “העיגון”. טכניקה שבה המספר הראשון שמועלה במשא ומתן קובע את המסגרת לכל המספרים הבאים. אם ההצעה הראשונה גבוהה מדי, שאר ההצעות יסתובבו סביבה. מאסק לא התחיל נמוך ולא בנה את הדרישות בהדרגה, הוא פתח בגדול, בטריליון דולר, מה שגרם לכל סכום אחר להיראות סביר בהשוואה.


פוזנר הסבירה שזו בדיוק הסיבה שכדאי להיות הראשון שמגיש הצעה במשא ומתן. אם מועמד לעבודה מצהיר שהוא שווה חצי מיליון דולר בשנה, גם אם המעסיק חשב להציע 150 אלף, השכר הסופי יהיה קרוב בהרבה להצעה הגבוהה.