מאסיושי סאן סופטבנק
צילום: סופטבנק

לקראת רגע גדול בשוק ההנפקות האמריקאי: Arm מתכננת להפוך לחברה ציבורית

סופטבנק שילמה 32 מיליארד דולר עבור Arm ב-2016 שצפויה להנפיק לפי שווי של 60-70 מיליארד דולר; Arm מרוויחה כסף מרישוי ארכיטקטורת השבבים שלה וטכנולוגיות עיצוב שבבים אחרות לחברות מוליכים למחצה ויצרניות חומרה; האם יתחיל גל חדש של הנפקות בוול סטריט?
דור עצמון | (2)

חברת השבבים Arm הגישה אתמול לרשות לניירות ערך האמריקאית (ה-SEC) את הטפסים הנדרשים עבור הנפקה ראשונית בנאסד"ק. Arm תהיה רשומה תחת הטיקר ARM.

בטפסים שהגישה הצהירה ARM שיש לה הכנסות של 2.68 מיליארד דולר לשנת הכספים שהסתיימה במרץ 2023, ירידה קלה לעומת 2.7 מיליארד דולר בשנה הקודמת. באותה תקופה החברה הניבה רווח נקי מפעילות מתמשכת של 524 מיליון דולר לעומת 676 מיליון דולר בשנה הקודמת.

סופטבנק רכשה את Arm תמורת 32 מיליארד דולר בשנת 2016. בשנת 2020, החברה הגיעה להסכם למכירת Arm לאנבידיה NVIDIA COR לפי שווי של 35-40 מיליארד דולר, אך עסקה זו בוטלה שנתיים לאחר מכן לאחר שהתמודדה עם התנגדות של רגולטורים גלובליים וחברות שבבים אחרות.

מומחים בתחום הטכנולוגיה והשווקים הפיננסים יעקבו מקרוב אחר הנפקה, לאור ההקפאה הכללית בהנפקה של מניות טכנולוגיות בשנה האחרונה. Arm מרוויחה כסף מרישוי ארכיטקטורת השבבים שלה וטכנולוגיות עיצוב שבבים אחרות לחברות מוליכים למחצה ויצרניות חומרה. החברה אומרת שהטכנולוגיה שלה מפעילה שבבים כמעט בכל סמארטפון, כולל האייפונים של אפל ורוב מכשירי האנדרואיד.

בתחילת החודש דווח כי סופטבנק תנפיק את Arm לפי שווי של בין 60 ל-70 מיליארד דולר. זאת לאחר שמוקדם יותר השנה, דחתה החברה קמפיין של ממשלת בריטניה לרשום את מניותיה בלונדון. במידה שההנפקה אכן תצא לפועל, היא תהפוך למשמעותית ביותר בשנה האחרונה, ותציב את Arm כאחת מחברות השבבים הגדולות ביותר בשוק במונחי שווי. זאת על רקע העניין והביקוש הגובר למוליכים למחצה ברחבי העולם, בין היתר לאור מהפכת הבינה המלאכותית.

ההנפקות בנאסד"ק כמעט ונכחדו בשנתיים האחרונות לאור המשבר שהכה בחברות הטכנולוגיות בעיצומה של מגפת הקורונה ונשאלה השאלה מתי נחזור לראות הנפקות חדשות? כעת, לא מן הנמנע שהנפקת הענק המתוכננת תהיה מכת הפתיחה לסבב חדש של הנפקות בוול סטריט.

ההנפקה גם צפויה לספק דחיפה משמעותית לסופטבנק, המחזיקה בחברה, במאמציה לגייס כספים ולהקטין את החוב. ברקע הניסיונות של הקוצרן היפני לייעל את תיק ההשקעות שלו תוך התמקדות בעסקי הליבה. לצורך כך, זקוקה החברה למזומנים, שיאפשרו לה לבצע השקעות משמעותיות נוספות.

בחודש שעבר השלימה חברת אודיטי (Oddity) אודיטי שמחזיקה בחברת הביוטי הישראלית איל מקיאג' את ההנפקה לפי שווי של 2 מיליארד דולר. המחיר בהנפקה נסגר על 35 דולר למניה, אחרי שתי העלאות מחיר - מטווח של 27-30 דולר ל-32-34 ולבסוף כאמור במחיר של 35 דולר כשמאז היא זינקה למעל 50 וכעת ב-45 דולר למניה, שווי של 2.6 מיליארד דולר. 

קיראו עוד ב"גלובל"

החתמים בהנפקה היו גולדמן זאקס ומורגן סטנלי. החברה גייסה בהנפקה יותר מ-420 מיליון דולר כאשר רובו הגיע לכיס של בעלי השליטה (אורן הולצמן ואחותו שירן 51% וכן קרן ההשקעות של לואי ויטון עם 30% מהמניות), קרן ההשקעות של פרנקלין טמפלטון ואחרות.

תגובות לכתבה(2):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 2.
    לרון 22/08/2023 17:46
    הגב לתגובה זו
    ולא נעליים,הריבית כבר מכבר איננה אפסית,חכו הרבה שנים
  • 1.
    א 22/08/2023 17:28
    הגב לתגובה זו
    ההכנסות לא נראות בהלימה. ובשונה מ Nvidia שיש לה אינטרס להיות מונופול על תעשיית השבבים, כחברה עצמאית צריך לחשב על בסיס מכפיל רווח
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיותמוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיות

"פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס לא ישרדו במתכונת הנוכחית עד סוף העשור"

מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל, טוען כי פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור; לדבריו, גרמניה תקועה בדיון “מופנה אחורה” במקום להשקיע בדור הבא של התחבורה: הרכב החשמלי והאוטונומי, ואומר כי “העתיד הוא נהיגה אוטונומית, לא נוסטלגיה”

רן קידר |

הסערה האחרונה בתעשיית הרכב הגרמנית התפרצה בעקבות ראיון טלוויזיוני שבו הזהיר פרופ’ מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל ואחד מהקולות המשפיעים בכלכלה האירופית, כי ייתכן ששלושת יצרניות הרכב הגדולות בגרמניה, פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ, לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור. "אני לא רואה סיכוי ממשי לכך שבשנת 2030 הן ייראו כפי שהן נראות היום", אמר שולאריק. "אם התעשייה הזו לא תשנה כיוון, היא תחדל להתקיים במבנה הנוכחי". 

לדבריו, ייתכן שגרמניה תצטרך לאמץ "פתרון בסגנון וולוו", כלומר, כניסת משקיע אסטרטגי זר, אולי סיני, שיביא עמו טכנולוגיה, הון ושווקים חדשים. שולאריק הזכיר כי וולוו השוודית שייכת מאז 2010 לקבוצת ג'ילי הסינית, מהלך שהציל את החברה ממשבר והחזיר אותה לקדמת הבמה העולמית. 

הדיון מסתכל אחורה 

הביקורת של שולאריק אינה כלפי החברות בלבד, אלא גם כלפי השיח הציבורי והפוליטי בגרמניה. לדבריו, המדינה עסוקה בויכוחים מיושנים על תעשיית הדיזל והאנרגיה במקום להתמודד עם האתגר הבא: הרכב האוטונומי. "יש לי חשש אמיתי שאנחנו שוכחים את המהפכה הבאה", אמר. "בזמן שאנחנו מתווכחים על מה שהיה, סין וארה”ב כבר משקיעות הון עתק במערכות נהיגה אוטונומיות ובינה מלאכותית לרכב". 

שולאריק טען כי אם גרמניה לא תבצע שינוי מיקוד טכנולוגי אמיתי, היא תמצא עצמה מאחור בעידן שאחרי המנוע החשמלי, עידן הנהיגה החכמה. 

תגובות נגד: “תחזית מנותקת מהמציאות” 

יו״ר התאחדות תעשיית הרכב הגרמנית (VDA) דחתה את תחזיתו של שולאריק וכינתה אותה “אבסורדית”. לדבריה, היצרניות הגרמניות הן עדיין “חברות מצליחות ובעלות עתיד,” אך הן סובלות ממדיניות אנרגיה לא עקבית, עלויות ייצור גבוהות ומיסוי מכביד. פוליטיקאי בכיר מהמפלגה הירוקה, שהינו המועמד לתפקיד ראש ממשלת באדן-וירטמברג, לב תעשיית הרכב, הביע אופטימיות זהירה: “דיימלר לא תהיה בידיים סיניות כל עוד נעשה את העבודה שלנו,” אמר. “אם כולנו, החל בממשלה וכלה במהנדסים, ניקח אחריות, נוכל לשמור על המובילות של גרמניה בתחום התחבורה.” 

המשבר בתעשיית הרכב הגרמנית 

הפסדי עתק וירידות חדות ברווחיות מציבים את תעשיית הרכב הגרמנית בנקודת מפנה. פולקסווגן ופורשה דיווחו על הפסדים של מיליארדי יורו, ומרצדס-בנץ רשמה ירידה של 50% ברווח הנקי ברבעון האחרון. במקביל, הייצור הסיני הזול של רכבים חשמליים, לצד מכסים אמריקניים גבוהים ומדיניות אירופית מסורבלת, חונקים את כושר התחרות של היצרניות האירופיות. 

בנוסף, שערוריית הדיזל-גייט ממשיכה לפגוע באמון הצרכנים ובמיתוג “Made in Germany”. 

אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)

שיעור מאילון מאסק: איך לדרוש טריליון דולר ולקבל את זה

בעלי המניות של טסלה אישרו למאסק חבילת תמריצים חדשה בהיקף עצום של 400 מיליון מניות, שמחזירה את חלקו בחברה ל־25%. מאחורי המספרים הבלתי נתפסים מסתתרת אסטרטגיית משא ומתן מבריקה וגם לא מעט אגו

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה אילון מאסק טסלה

לאחרונה החליטו בעלי המניות של טסלה Tesla -3.68%  להעניק לאילון מאסק חבילת תמריצים חדשה הכוללת 400 מיליון מניות נוספות. זה מצטרף ל־380 מיליון מניות שכבר ברשותו. המספרים כמעט בלתי נתפסים, אבל מאחוריהם מסתתר שיעור מעניין על ניהול משא ומתן וגם על הגבול הדק שבין ביטחון עצמי לחוצפה.


מאסק ביקש דבר אחד: להחזיר את חלקו בחברה ל־25%. הוא לא נימק מדוע, לא הציג טיעונים ולא ניסה לשכנע. הוא פשוט אמר שזה מה שהוא רוצה וקיבל את מבוקשו. החבילה הקודמת שלו, מ־2018, הייתה שווה אז כמה מיליארדי דולרים והיום מוערכת בכ־120 מיליארד. לכך מתווספת חבילת התמריצים מ־2012, ששווייה כיום כ־34 מיליארד דולר. במילים אחרות, עוד לפני העסקה החדשה, מאסק נהנה משכר ממוצע של כ־12 מיליארד דולר בשנה. לא בדיוק “עבודה בחינם”.


הפעם, החוזה כולל תנאי שאפתני במיוחד: מאסק צריך להוביל את טסלה לרווח תפעולי של 400 מיליארד דולר במהלך שנה אחת. לשם השוואה, טסלה צפויה להרוויח השנה כ־13 מיליארד דולר. כדי לעמוד ביעד, הוא צריך להגדיל את הרווחים פי שלושים.


האסטרטגיה היא לב הסיפור

הסכומים הם לא לב הסיפור, אלא האסטרטגיה. ג’ו־אלן פוזנר, פרופסורית לניהול באוניברסיטת סנטה קלרה, הסבירה שמאסק השתמש בעקרון “העיגון”. טכניקה שבה המספר הראשון שמועלה במשא ומתן קובע את המסגרת לכל המספרים הבאים. אם ההצעה הראשונה גבוהה מדי, שאר ההצעות יסתובבו סביבה. מאסק לא התחיל נמוך ולא בנה את הדרישות בהדרגה, הוא פתח בגדול, בטריליון דולר, מה שגרם לכל סכום אחר להיראות סביר בהשוואה.


פוזנר הסבירה שזו בדיוק הסיבה שכדאי להיות הראשון שמגיש הצעה במשא ומתן. אם מועמד לעבודה מצהיר שהוא שווה חצי מיליון דולר בשנה, גם אם המעסיק חשב להציע 150 אלף, השכר הסופי יהיה קרוב בהרבה להצעה הגבוהה.