סטארבקס קפה
צילום: Istock

ESG? סטארבקס תגמל מחד"פ, אבל הסכם קיבוצי כלל לא חשוב ללקוחות

לחברות יותר קל לקדם וליחצ"ן מהלכים סביבתיים, שהם רק ה-E של ה-ESG. המשקיעים, גם המוסדיים בהם תולים תקוות, לא יהיו סוכני השינוי שיטפלו בשתי האותיות האחרות אם לציבור עצמו זה פחות חשוב. בפירמה BTIG אומרים למשקיעי סטארבקס: אל תדאגו מסאגת ההתאגדות, מנתח השוק דווקא כן
איתי פת-יה |

בשלוש השנים האחרונות מספרים שוב ושוב וביתר שאת שלמשקיעים אכפת יותר ויותר מ-ESG. אותן ראשי תיבות של Environment, Social ו-Governance. המשמעות הפרקטית חמקמקה, אך בקווים כלליים: סביבה (הפחתת זיהום), חברה (בהיבט תנאי ההעסקה וערך לקהילה באזורי הפעילות), וממשל תאגידי. ואם למשקיעי הריטייל זה פחות חשוב, אז לבטח קראתם שלמשקיעים המוסדיים זה יותר חשוב. ולמה? כי הם מבינים שלצרכנים בקצה אכפת, והנה איזה סקר על בני דור ה-Z שלא יקנו את המאכל הזה או את פריט הלבוש ההוא. המקרה של STARBUCKS (SBUX) מלמד שלפעמים אפשר לוותר על ראשי התיבות ESG ולהסתפק באות אחת, E. את ההיבטים הסביבתיים הרבה יותר קל לקדם, ואז ליחצ"ן. ה-S פחות קריטי לחברות, שכן גם ללקוחות הוא פחות דחוף.

אך לפני חודש ברשת בתי הקפה אמרו כי תוך שלוש שנים יפסיקו למכור כוסות חד פעמיות, זאת אחרי שקשיות הפלסטיק הוחלפו לפני כמה שנים בכאלה מנייר. קרטון ונייר אמנם פחות מזהמים מפלסטיק או קלקר, אבל כוסות משקה מנייר לרוב מצופות בשכבה פנימית מפלסטיק, שמונעת מהן להיספג בנוזל ולהיקרע. לכן סטארבקס, כמו אחרות, הכריזו על הצעד הזה.

בשבועות האחרונים הרשת מתמודדת עם סערה בגזרת העובדים, שמבקשים להתאגד, ואילו המנכ"לים, היוצא והנכנס, מנסים למנוע זאת. עובדי הרשת בני יורק הקימו התאגדות שאמורה לכלול את כלל הסניפים בארצות הברית. באריזונה רצו להצטרף להתאגדות, סטארבקס התנגדה אך הפסידה בבית המשפט. עובדים במדינות נוספות בארצות הברית גם כן הביעו רצון להצטרף לאיגוד העל החדש. לא בכל סניף בו הנושא עלה להצבעה התקבל רוב, יש לציין, אך ב-200 מתוך ה-9,000 שהחברה מפעילה בעצמה (לא בזכיינות) כבר הוכרע לטובת ההצטרפות לאיגוד, והמאמצים נמשכים.

המנכ"ל הזמני הווארד שולץ, שעומד זו הפעם השלישית בראש החברה (סיפור הצלחתה של סטארבקס מיוחס לקדנציות הקודמות שלו), ונכנס לתפקיד אחרי התפטרותו של קווין ג'ונסון, אמר שיעצור את תכנית הרכישות העצמיות של המניות. במקום לצ'פר באופן הזה את בעלי המניות, במעין מקבילה לדיבידנד, הכסף יושקע בפיתוח החברה, ולדבריו גם בעובדים, כדי להגביר את שביעות רצונם.

את הרציונל הזה הסביר שולץ במכתב לעובדים, ובאותו היום פוטרה אחראית משמרת באריזונה. בסטארבקס טענו שהקליטה עובדים ללא ידיעתם. עוד טענה שהעלתה כדי למנוע את ההתאגדות, היא שהעובדים עשו שימוש במתקני החברה (כלומר בסניפים) אחרי שעות הפעילות, כדי לדון ולהצביע על המהלך. בקיצור, לא שקט בגזרה. אבל כמה ללקוחות בכלל אכפת מכל הסיפור הזה?

השאלה הזו מביאה אותנו להמלצת השקעה על מניית סטארבקס שפרסמה הפירמה BTIG. ההמלצה נותרה כשהיה ברמת "קנייה" אך מחיר היעד נחתך מ-130 דולר ל-110 דולר -  אפסייד של 39% על שער הפתיחה היום.

שם ערכו סקר בקרב אלף אמריקאים שנשאלו "היה וההנהלה והעובדים לא יגיעו להסכמים – כיצד הדבר ישפיע על תדירות הביקורים שלך בסניפי הרשת?". 68% אחוז מהנשאלים אמרו שלדבר אין כל השפעה עליהם (ובשפת התכלס: התאגדות? עזבו אותנו באמש'כם), 4% השיבו כי לעולם לא יכנסו לסניפים. בתווך היו 15% שאמרו שיבקרו פחות, ו-13% שדווקא התלהבו מהתרחיש הזה ואמרו שיבקרו יותר – תלוי במה האיגוד יעשה בתגובה לתבוסה.

קיראו עוד ב"גלובל"

המשיבים משתי הקבוצות האחרונות, כך לפי BTIG, מקזזים אלה את אלה ובפירמה סבורים ש"לא הולכת להיות סערה צרכנית גדולה סביב סטארבקס אם לא תהיה הסכמה עם איגוד העובדים". זו רק דוגמה לכך שיש לצנן קצת את ההתלהבות לגבי האפשרות שפתאום משקיעים או גופים מוסדיים יהפכו לסוכנים לשינוי חברתי. אם הצרכנים יכעסו על השימוש בפלסטיק, אז אולי המחט תזוז. את מה שלא מטריד את הציבור, גם המוסדיים לא ישנו.

ב-BTIG אומרים בעצם למי שמחזיק במניית סטארבקס "שסיפור ההתאגדות לא יטריד אותך". אז עד כאן לעניין הזה. אך אל תמהרו לפתוח שמפניות, יש סיבה אחרת להיות מוטרדים לפי BTIG, והיא אובדן נתח השוק של החברה (40% בארצות הברית נכון לנתוני Statista ל-2020) וכן פגיעה במוניטין של החברה.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיותמוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיות

"פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס לא ישרדו במתכונת הנוכחית עד סוף העשור"

מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל, טוען כי פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור; לדבריו, גרמניה תקועה בדיון “מופנה אחורה” במקום להשקיע בדור הבא של התחבורה: הרכב החשמלי והאוטונומי, ואומר כי “העתיד הוא נהיגה אוטונומית, לא נוסטלגיה”

רן קידר |

הסערה האחרונה בתעשיית הרכב הגרמנית התפרצה בעקבות ראיון טלוויזיוני שבו הזהיר פרופ’ מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל ואחד מהקולות המשפיעים בכלכלה האירופית, כי ייתכן ששלושת יצרניות הרכב הגדולות בגרמניה, פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ, לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור. "אני לא רואה סיכוי ממשי לכך שבשנת 2030 הן ייראו כפי שהן נראות היום", אמר שולאריק. "אם התעשייה הזו לא תשנה כיוון, היא תחדל להתקיים במבנה הנוכחי". 

לדבריו, ייתכן שגרמניה תצטרך לאמץ "פתרון בסגנון וולוו", כלומר, כניסת משקיע אסטרטגי זר, אולי סיני, שיביא עמו טכנולוגיה, הון ושווקים חדשים. שולאריק הזכיר כי וולוו השוודית שייכת מאז 2010 לקבוצת ג'ילי הסינית, מהלך שהציל את החברה ממשבר והחזיר אותה לקדמת הבמה העולמית. 

הדיון מסתכל אחורה 

הביקורת של שולאריק אינה כלפי החברות בלבד, אלא גם כלפי השיח הציבורי והפוליטי בגרמניה. לדבריו, המדינה עסוקה בויכוחים מיושנים על תעשיית הדיזל והאנרגיה במקום להתמודד עם האתגר הבא: הרכב האוטונומי. "יש לי חשש אמיתי שאנחנו שוכחים את המהפכה הבאה", אמר. "בזמן שאנחנו מתווכחים על מה שהיה, סין וארה”ב כבר משקיעות הון עתק במערכות נהיגה אוטונומיות ובינה מלאכותית לרכב". 

שולאריק טען כי אם גרמניה לא תבצע שינוי מיקוד טכנולוגי אמיתי, היא תמצא עצמה מאחור בעידן שאחרי המנוע החשמלי, עידן הנהיגה החכמה. 

תגובות נגד: “תחזית מנותקת מהמציאות” 

יו״ר התאחדות תעשיית הרכב הגרמנית (VDA) דחתה את תחזיתו של שולאריק וכינתה אותה “אבסורדית”. לדבריה, היצרניות הגרמניות הן עדיין “חברות מצליחות ובעלות עתיד,” אך הן סובלות ממדיניות אנרגיה לא עקבית, עלויות ייצור גבוהות ומיסוי מכביד. פוליטיקאי בכיר מהמפלגה הירוקה, שהינו המועמד לתפקיד ראש ממשלת באדן-וירטמברג, לב תעשיית הרכב, הביע אופטימיות זהירה: “דיימלר לא תהיה בידיים סיניות כל עוד נעשה את העבודה שלנו,” אמר. “אם כולנו, החל בממשלה וכלה במהנדסים, ניקח אחריות, נוכל לשמור על המובילות של גרמניה בתחום התחבורה.” 

המשבר בתעשיית הרכב הגרמנית 

הפסדי עתק וירידות חדות ברווחיות מציבים את תעשיית הרכב הגרמנית בנקודת מפנה. פולקסווגן ופורשה דיווחו על הפסדים של מיליארדי יורו, ומרצדס-בנץ רשמה ירידה של 50% ברווח הנקי ברבעון האחרון. במקביל, הייצור הסיני הזול של רכבים חשמליים, לצד מכסים אמריקניים גבוהים ומדיניות אירופית מסורבלת, חונקים את כושר התחרות של היצרניות האירופיות. 

בנוסף, שערוריית הדיזל-גייט ממשיכה לפגוע באמון הצרכנים ובמיתוג “Made in Germany”. 

אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)

שיעור מאילון מאסק: איך לדרוש טריליון דולר ולקבל את זה

בעלי המניות של טסלה אישרו למאסק חבילת תמריצים חדשה בהיקף עצום של 400 מיליון מניות, שמחזירה את חלקו בחברה ל־25%. מאחורי המספרים הבלתי נתפסים מסתתרת אסטרטגיית משא ומתן מבריקה וגם לא מעט אגו

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה אילון מאסק טסלה

לאחרונה החליטו בעלי המניות של טסלה Tesla -3.68%  להעניק לאילון מאסק חבילת תמריצים חדשה הכוללת 400 מיליון מניות נוספות. זה מצטרף ל־380 מיליון מניות שכבר ברשותו. המספרים כמעט בלתי נתפסים, אבל מאחוריהם מסתתר שיעור מעניין על ניהול משא ומתן וגם על הגבול הדק שבין ביטחון עצמי לחוצפה.


מאסק ביקש דבר אחד: להחזיר את חלקו בחברה ל־25%. הוא לא נימק מדוע, לא הציג טיעונים ולא ניסה לשכנע. הוא פשוט אמר שזה מה שהוא רוצה וקיבל את מבוקשו. החבילה הקודמת שלו, מ־2018, הייתה שווה אז כמה מיליארדי דולרים והיום מוערכת בכ־120 מיליארד. לכך מתווספת חבילת התמריצים מ־2012, ששווייה כיום כ־34 מיליארד דולר. במילים אחרות, עוד לפני העסקה החדשה, מאסק נהנה משכר ממוצע של כ־12 מיליארד דולר בשנה. לא בדיוק “עבודה בחינם”.


הפעם, החוזה כולל תנאי שאפתני במיוחד: מאסק צריך להוביל את טסלה לרווח תפעולי של 400 מיליארד דולר במהלך שנה אחת. לשם השוואה, טסלה צפויה להרוויח השנה כ־13 מיליארד דולר. כדי לעמוד ביעד, הוא צריך להגדיל את הרווחים פי שלושים.


האסטרטגיה היא לב הסיפור

הסכומים הם לא לב הסיפור, אלא האסטרטגיה. ג’ו־אלן פוזנר, פרופסורית לניהול באוניברסיטת סנטה קלרה, הסבירה שמאסק השתמש בעקרון “העיגון”. טכניקה שבה המספר הראשון שמועלה במשא ומתן קובע את המסגרת לכל המספרים הבאים. אם ההצעה הראשונה גבוהה מדי, שאר ההצעות יסתובבו סביבה. מאסק לא התחיל נמוך ולא בנה את הדרישות בהדרגה, הוא פתח בגדול, בטריליון דולר, מה שגרם לכל סכום אחר להיראות סביר בהשוואה.


פוזנר הסבירה שזו בדיוק הסיבה שכדאי להיות הראשון שמגיש הצעה במשא ומתן. אם מועמד לעבודה מצהיר שהוא שווה חצי מיליון דולר בשנה, גם אם המעסיק חשב להציע 150 אלף, השכר הסופי יהיה קרוב בהרבה להצעה הגבוהה.