השקעות ESG (ראשי תיבות באנגלית של "סביבה, חברה וממשל תאגידי") זה לא רק השקעה באיכות הסביבה, אלא בעיקר נושא כלכלי עבור החברות. המדינות מפרגנות ומתגמלות חברות בתחום ה-ESG וקונסות חברות מזהמות או לא ידידותיות לסביבה. בוועידת ביזפורטל ואיגוד הדירקטורים בישראל בנושא השקעות ESG שהתקיימה אתמול בת"א, ​חן הרצוג, שותף, כלכלן ראשי, BDO Consulting הסביר מהן המשמעויות הכלכליות של ESG עבור חברות מסחריות, הן כיצרניות והן כצרכניות.  "אי אפשר לחשוד בראשי החברות שהם לא מעוניינים בלהגדיל את התשואה - הם בוחרים לאמץ מדיניות ESG מתוך הכרה בכך שזה משרת את המטרות העסקיות שלהן". אומר הרצוג. "כשמדברים על אסטרטגיית ESG צריך לשאול את עצמנו איך מגבשים כזו שתייצר גם צמיחה וערך. ברמה הלאומית צריך לשאול איך מקטינים פליטות בלי לפגוע בתעסוקה או ביוקר המחייה", אמר.  אחריות תאגידיות נולדה עם השנים, מהבנה שהחברה יכולה לתרום לקהילה "ב-S&P גלובל מעריכים שחברות חייבות לגבש מדיניות תאגידית כדי להפחית פליטות פחמן. משם זה התפתח ואמרו 'לא מספיק רק לתרום – חברות צריכות לנהל סיכוני ESG'. אם אני חשוף להיבטים של חברה, סביבה וממשל תאגידי אני חשוף לסיכונים פיננסים וחלק מאחריותי כמנהל כדירקטור וכחברה כולל ניהול סיכוני ESG. השלב הבא היה שיש לשאול כיצד ה-ESG משפיע על ליבת העסקים. העולם השתנה ואם לא אתאים עצמי למציאות העתידית אמצא את עצמי פוגע ברווחים העתידיים שלי. כך הESG הופך למנוע צמיחה. דבר שני, העולם משתנה בהעדפות הצרכנים – יותר ויותר אומרים שהם מוכנים לשלם יותר על מוצרים שיש בהם ערכי ESG. כנ"ל לגבי עולם התעסוקה". "יש 4 מרכיבים עיקריים: מדידה ודיווח של סיכוני אקלים. למדוד את טביעת הרגל הפחמנית לאורך כל שרשרת הערך של האספקה. יש לקבוע מדיניות ויעדים וגם תכנית לביצוע כדי להגיע אליהם. השאלה היא גם מה הארגון עושה, אבל זה לא יכול להיות מנותק מהמדיניות הלאומית. אם בעבר חברות אמרו שהמדינה תקבע סטנדרטים והנחיות והחברה רק תיישם. היום ברור שכדי לייצר ערך החברה עצמה צריכה לקבוע מדיניות. ועדיין, אנחנו מאד תלויים במה שהמדינה עושה. אם אתה רוצה להקטין את טביעת הפחמן אתה תלוי בחשמל שהמשק מייצר. כצרכן חשמל לא תוכל ליישם את היעדים לבד". המדינה צריכה לייצר יעדים שיוצרים אופק צמיחה למגזר העסקי "המדינה קבעה יעדים של אנרגיות סולאריות, 10% מכלל יצור החשמל ב-2020. אם הייתי חברה עסקית הייתי אומר היעדים שלי נגזרים מהיעד הממשלתי. המדינה שכחה לבצע, ואפשר לראות שבסוף 2020 המדינה הגיעה רק ל-5.7%. היעד ל2030 הוא ל-30%. עכשיו קובעות החברות יעדים בהתאם אבל שואלות אם אפשר לסמוך על היעדים של המדינה. אם המדינה נכשלת – מה היא יכולה לעשות אחרת, ואיך אנחנו כחברות יכולים להניע שינוי ועמידה ביעדים? כל מי שנמצא בשוק ההון יודע שכסף לא חסר, אין לחסוך במימון לאנרגיות מתחדשות. המדינה נכשלה לדעתי בגלל הרגולציה ושיטת המימון. היא ניסתה לנהל את המהפכה על בסיס של מתכנן מרכזי ומשטר מכסות. הרגולטור מחלק מכסות שמש. כיזם אתה צריך לחכות שיקצו לך מכסה. למה המדינה צריכה לנהל את זה ככה כמו שוק החלב. צריך לתת לשוק לעשות מה שהוא יודע – לקחת סיכונים, להרוויח ולעתים להפסיד מה קורה כשהצרכנים רוצים יותר מ-10%? והחברות רוצות להגיע בעצמן ל-100% אנרגיות מתחדשות בפעילות ומוכנות לשלם את המחיר, לא בגלל שהם אלטרואיסטים אלא כי ככה הם מבדלים את עצמם והלקוחות רוצים. שוב, בישראל המדינה אומרת 'לא, יש לנו מונופול על השמש'. אם תרצה למכור למדינה חומרים מזהמים זה בסדר. רוצה שמש? רק המדינה מוכרת ורק המדינה קונה. זה מונה מחברות ליישם אסטרטגיית ESG, וזה חלק מהסיבה לכישלון בעמידה ביעדים. מחולל הפליטות המרכזי: סקטור התחבורה "גם כאן יש תחום שהוא ווין ווין – כשמחשמלים תחבורה גם מפחיתים פליטות וגם מקטינים עלויות. מהפכת הרכב החשמלי, למרות שלישראל יש יתרונות יחסיים – מדינה קטנה וצפופה, אנחנו מפגרים לעומת מדינות המערב. וזה בגלל שיעדים הפחתת הפליטות של המדינה לא הכלילו את השינויים בתחום התחבורה. "כל 200 אלף רכבים חשמליים מבחינה סביבתים תורמים בכך שהם נושאים 70% על גז ו-30% על שמש כמו אלף מגה וואט סולארי. אז מה המדינה אומרת? נעלה את המסים על רכבים חשמליים. ועדיין חברות כמו דן אומרות שהם הולכים לחשמול מלא. למה הם עשו את זה? כי זה יותר משתלם להם. זה קורה גם בעולם: איקאה עושה משלוחים רק ברכבים חשמליים". הגישה של חברות שאומרות שלא נשקיע בחברות מזהמות היא בעייתית ושגויה בעיני בהיבט האחריות התאגידית, מי שמנו כראשי חברות לומר מי מזהם ומי לא ולתת תעודת כשרות לחברה א או ב. מה שגורם לזיהום הגדול ביותר הוא לא החברות שמפיקות את הנפט, אלא השימוש בו – החברות שמשתמשות בנפט לדלק. יש צביעות בלומר "אני לא מממן חברות פוסיליות אבל ממשיך לממן את אגד שקונה דלק או חברות הובלה שמשתמשות בדלקי דיזל". זה מה שגורם לזיהום האמיתי, לא ההפקה. גם מבחינת החברות זה יוצר עליהן אחריות לא סבירה לקבוע מי כשר ומי לא כשר. המעבר לכלכלה דלת פחמן הוא הדרגתי – גם ברמה הלאומית. אם לא נממן חברות גז נשאר עם הפחם בינתיים. לדעתנו מה שאחראי ונכון לחברות הוא לגבש מדיניות רוחבית. המדינה אומרת להפחית את פליטות גזי החממה בשיעור מסוים, כך גם החברות צריכות לעשות. לא צריך לקחת כמה חברות שישמשו סמלים ולומר 'אלה הרעים' ולעומתם יש טובים. נפסיק לתת משכנתאות לבית שנבנה שלא בבנייה ירוקה? הרי זה אינסופי". חן הרצוג, שותף וכלכלן ראשי ב-BDO Consulting. צילום: ביזפורטל לקריאה נוספת: > ענת גואטה: "קל לומר אני לא משקיע בחברות מזהמות - מסובך יותר לומר אני אשפיע" > פרופ' דן עמירם: "יש גרין וושינג ב-ESG וקל לספר שעשית טוב אך בלי מדידה הטרנד יזיק" > מנכ"לית בלאקרוק ישראל: "לסיכון האקלים יש משמעות כלכלית: 220 מיליארד דולר" > ח"כ אלון טל מכחול לבן: "יש לעודד משפחות של 2 ילדים בלבד" > מנכ"ל מגדל: "השקעה בגז עשרות שנים קדימה זה OUT - סיכון גדול" > מנכ"ל קרן קיסטון: "תשתיות בהגדרה פוגעות בטבע - צריך לפעול במינימום פגיעה אפשרית"