ירון שמיר
צילום: Bizportal
דעה

על מי האחריות לחיסכון הפנסיוני שלנו?

הפנסיה הצפויה כיום לחוסכים הצעירים תהיה נמוכה משמעותית מהפנסיות להם זכו הוריהם. לכן חשוב כי כל אחד יכיר מושגים בסיסים בשוק ההון

ירון שמיר | (2)

תעשיית  הביטוח הפנסיוני גדלה ופרחה ככל שחלפו השנים. מתעשייה שהתנהלה באופן מנוון, כמעט אנונימית שלא הצריכה מומחיות ושעולם ההשקעות היה זר לה, לתעשייה מתוחכמת, אשר מתחרה על ניהול השקעות ותשואות ואשר נמצאת באור הזרקורים לטוב ולרע.

כיום מנהלים הגופים הפנסיונים צבירות של למעלה מטריליון – נכון, למעלה מאלף מיליארד שקל צבירות בקרנות מסוגים שונים. אך אם ננסה לשים את האצבע על השינוי הגדול ביותר שעבר הענף כנראה שניתן לסכם אותו בשינוי התפיסה של המדינה לגבי החיסכון הפנסיוני.

אם בעבר נתפס החיסכון הפנסיוני כאחריות של המדינה, או של המעסיקים באמצעות פנסיה תקציבית והסכמים קיבוציים אשר חייבו הפקדות לחיסכון פנסיוני ניתן לומר כיום בבירור כי האחריות לחיסכון הפנסיוני מונחת היום לפתחו של העובד.  

סגירת קרנות הפנסיה ההסתדרותיות הוותיקות למצטרפים חדשים, הפסקת הנפקת האג"ח המיועד לביטוחי המנהלים החל בתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת, הפסקת הפנסיה התקציבית בשנות ה-2000, ומאוחר יותר העברת השליטה בקרנות הפנסיה החדשות וקופות הגמל לגופי הביטוח הגדולים, סימנו את רצונה של המדינה להתרחק מ"סבסוד" הפנסיה לעובדים.

החל משנת 2008 הסדירה המדינה באמצעות "חוק" פנסיית חובה כי לכל עובד שכיר תהיה פנסיה אך בד בבד העבירה חקיקה הקובעת כי העובד הוא זה שיבחר ויטפל לאורך זמן בתכניות הפנסיונית שלו.

לכאורה, מהלך כלכלי טבעי של יציאת ממשלה מתחומים אשר אין לה בהם יתרון, אך יחד עם זאת היכולת של הפרט לתכנן חיסכון ארוך טווח ללא קבלת כלים וחינוך פיננסי לוקה בחסר ולעתים לא קיימת כלל.

הציפייה מהעובד לבצע את ההשוואה בין מגוון המכשירים הפנסיונים, לדעת לאיזו רמת סיכון להיחשף וכיצד לנהל את הסיכון הפיננסי היא כמעט בלתי מציאותית. קביעת מסלולי ברירות מחדל לכל מי שלא בוחר אחרת מנסה לפשט את הסוגיה אך עדין אנו רחוקים שנות אור מניהול נכון של החיסכון הפנסיוני.

קיראו עוד ב"ניתוחים ודעות"

עובדות אלו המצטרפות לנסיבות חיצוניות כגון עליה בתוחלת חיים, ריבית אפסית במשק בשנים האחרונות, מוביליות גבוהה יותר בין מקומות עבודה, כניסה מאוחרת לשוק העבודה ופליטה מהשוק טרום ההגעה לגיל פרישה גורמים לכך שתקופת החיסכון הפנסיוני קצרה יותר ובהתאם לכך יחס התחלופה, יחס המבטא את הכנסתו של הפרט טרום היציאה לפנסיה לעומת הכנסתו בפנסיה, יהיה נמוך ביחס לעבר.

אין ספק כי הפנסיה הצפויה כיום לחוסכים הצעירים תהיה נמוכה משמעותית מהפנסיות להם זכו הוריהם ועל כן חשוב כי כל אחד מהחוסכים יכיר מושגים בסיסים בשוק ההון, יסגל לעצמו התנהלות פיננסית ופנסיונית נבונה וימנע ממשיכות של סכומים מהפנסיה, ידאג לבצע הערכה מחודשת מפעם לפעם לגבי החסכונות והביטוחים הקיימים ויכיר את האפשרויות העומדות בפניו להגדלת החיסכון.

אנו, בכתבות המתפרסמות מעת לעת, מנסים לתת כלים להכרה והבנה של האפשרויות שניצבות בפנינו בעת תכנון החיסכון הפנסיוני.

 

** אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ במוצר פנסיוני ו/או שיווק פנסיוני ו/או המלצה לביצוע פעולותו/  או יעוץ במוצר פיננסי ו/ או שיווק פיננסי ו /או ייעוץ מס/ ו/ או יעוץ פיננסי ו/ או יעוץ משפטי ו/או יעוץ מכל סוג שהוא. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו - עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית. החברה ו/או הכותבים מחזיקים ו/או עלולים להחזיק חלק מן הניירות ו /או הקופות המוזכרים לעילו/או קיים להם אינטרס כלכלי במוצרים האמורים ו/או נמצאים בקשרים עסקים עם החברות המוזכרות ו /או נותנים שרותים כמוזכר במאמר זה.
 

 

תגובות לכתבה(2):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 2.
    מישהו שלמד בעצמו 21/04/2018 22:42
    הגב לתגובה זו
    הציפייה מהעובד לבצע את ההשוואה בין מגוון המכשירים הפנסיונים, לדעת לאיזו רמת סיכון להיחשף וכיצד לנהל את הסיכון הפיננסי היא כמעט בלתי מציאותית נו באמת.. מי שלא רוצה להתאמץ והלבין את הפנסיה שלו, שלא יבכה בסוף. אפשר לחשוב שמודבר פה ביכולת לחשב אינטגרלים. רוב האנשים פשוט מתעצלים לעשות את שיעורי הבית הבסיסיים של להיכנס לרשת ולקרוא כמה שעות, ולדעת במה הם מושקעים. אז הם מעדיפים לבכות איך דופקים אותם.. מעניין מה האינטרס של הכותב. מה הוא מציע? שנחזור למצב של פנסיות תקציביות? האם יש איזשהו סיכוי שיהיה אפשר לממן את זה?
  • 1.
    משה 21/04/2018 20:38
    הגב לתגובה זו
    נגמרו הכלמנטינות משה
צילום: UMA media, Pexelsצילום: UMA media, Pexels

שלושת האסים שבלעדיהם אנבידיה אבודה

הייניקס, סמסונג ומיקרון, יצרניות זיכרונות ה-HBM4 שצפויים להיות רכיב מרכזי בדור הבא של שבבי ה-AI, חשובות מאוד למלכת השבבים שחייבת לשמור על מעמדה בעוד מתחרותיה נושפות בעורפה

עופר הבר |

זיכרונות HBM4, דור חדש של זיכרונות בעלי רוחב פס גבוה, שצפוי להוות רכיב מרכזי בדור הבא של שבבי ה-AI, הם הגביע הקדוש של שוק השבבים כיום. אנבידיה, כמלכת שוק השבבים שנאלצת כל העת להשקיע מאמצים בשמירה על מעמדה מול מתחרות כמו AMD וברודקום, זקוקה להם כמו אוויר לנשימה.   

ה-HBM4 הוא השלב או הגרסה הרביעית בסדרת זיכרונות HBM, אחרי HBM1,HBM2 ו-HBM3 (כולל השדרוג HBM3E). כל דור מתאפיין בשיפורים משמעותיים בביצועים, ברוחב הפס של הזיכרון, בצריכת החשמל, וביכולת הצפיפות של הזיכרון, כך ש-HBM4 הוא הדור הכי מתקדם ומעודכן מבין סדרת HBM שבלעדיו אנבידיה לא תוכל להאיץ ביצועים במעבדיה.

אנבידיה צריכה את כרטיס הזיכרון HBM4 בעיקר כדי לתמוך בעיבוד נתונים מהיר ויעיל במערכות שלה, במיוחד בתחומי הבינה המלאכותית ,AI למידת מכונה ומחשוב ביצועים גבוהים. זיכרון HBM4 מציע רוחב פס גבוה במיוחד ותצרוכת חשמל נמוכה משמעותית ביחס לזיכרון DDR4 וצפיפות זיכרון גבוהה המאפשרת לשלב זיכרון רב במקום קטן. זה מאפשר לאנבידיה להאיץ ביצועים במעבדים ובמעבדי גרפיקה שלה, תוך הפחתת צריכת הכוח ושיפור יעילות העבודה מול כמויות עצומות של נתונים במקביל.

 פיתוח HBM4 - מי השחקניות העיקריות?

יצרניות ה-HBM4 המובילות כיום אינן כולן דרום-קוריאניות, אך מרביתן מרוכזות בדרום קוריאה. החברות המרכזיות הן:

SK Hynix: דרום-קוריאנית, מובילה בפיתוח ובייצור המוני של HBM4, עם שיפורים משמעותיים ברוחב הפס ויעילות אנרגטית. נחשבת ליצרנית הגדולה בתחום זה כרגע ומבוססת טכנולוגיות ייצור מתקדמות.

יסודות אסדת לווייתן
צילום: אלבטרוס

לפני שאיבדה את הריבונות הביטחונית, ישראל איבדה את הריבונות האנרגטית

יעקב צלאל |
נושאים בכתבה גז מפת הקידוחים

מדינת ישראל מעולם לא היתה ריבונית לגמרי, כשלאורך עשרות השנים האחרונות היא תלויה בסיוע צבאי ואזרחי אמריקני. אולם אם עד לאחרונה אזרחי המדינה העדיפו להעלים עין ממציאות זו, הרי שבשבועות האחרונים התלות והעדר הריבונות והעצמאות הפכו לבוטות יותר, כאשר ממשל טראמפ כפה הסכם הפסקת אש ברצועת עזה ומפקח עליו בקפדנות, בשלב זה, ממתקן צבאי אמריקני בקרית גת.

אולם יש תחום נוסף, קריטי למשק, שמעולם לא היה בריבונות ישראלית: משק הגז הטבעי. בשניים וחצי העשורים מאז התגלו מאגרי גז ראשוניים וביותר מ-15 השנים מאז התגלה מאגר תמר, התלות הישראלית בחברות אמריקניות להפקת הגז הטבעי ובממשל האמריקני לאסדרת משק הגז הטבעי, היתה מוחלטת.

אמנם בשנים האחרונות, משק הגז הטבעי הישראלי, שהוא בעל חשיבות אסטרטגית למדינה, הפך למערב פרוע. אבל עדיין יש בו שריף אחד, השולט בשקט בכל הנעשה, ענקית האנרגיה שברון. אקדוחנים אחדים, אמנם נלחמים על הפירורים, שעדיין שווים מיליארדי דולרים לאורך השנים ועושים כותרות, אבל חשיבותם לפיתוח משק הגז אפסית. אלי כהן, שר האנרגיה, הודיע לפני שבוע על התנגדותו לאשר את החוזה החדש ליצוא הגז למצרים, עד שיוסדרו עלויות גז נוחות לשוק המקומי, אבל אף אחד אינו מתייחס אליו ברצינות. רה״מ, בנימין נתניהו, נפגש בשבוע שעבר עם נציגי שברון כדי לפתור את המשבר, דווח בדה מרקר. מר כהן לא הוזמן לפגישה. הבעיה תיפתר בקרוב וההסכם ייחתם.

מבני הבעלות על מאגרי לוויתן, כריש ותמר הינם יציבים, מבנה הבעלות על תמר פטרוליום, המחזיקה בכ-17% ממאגר תמר, משתנה חדשות לבקרים, כאילו היה מדובר בגן שעשועים. וכך, קבוצה אקלקטית של משקיעים, חלקם זרים, מבקשת להגדיל את רווחיה על חשבון הציבור הישראלי (ואין לה כל עניין בהשקעות ובפיתוח משק הגז). מכאן הידיעות שהתפרסמו לאחרונה על סירובם של משקיעים בתמר פטרוליום, ובהם גם ישראמקו, לחתום על הסכם הספקת גז חדש מול חברת החשמל, שאמור היה להוזיל את הגז וכתוצאה מכך את עלות החשמל, כבר בשנים הקרובות. להערכתם מחירי הגז הטבעי בשנים הקרובות יעלו. במידה והערכה זו תתגשם, הרי שתהיה בכך פגיעה קשה בציבור הישראלי, שלבד מכך שאוצרות הטבע שייכים לו, הוא גם ממן את פעילות הפקת הגז בסכומים לא ידועים, באמצעות מתן הגנה ביטחונית למתקני הפקת הגז בים התיכון. בנוסף, חברות האנרגיה חדלו מלבצע חיפושים אחר מאגרי גז נוספים, ומנסות להגביר את קצב ההפקה, כך שלפי הערכות מלאי הגז במאגרים הישראליים יאזל בתוך כ-20-25 שנים. אזילת הגז תציב את המשק הישראלי בפני משבר אנרגטי חמור, מאחר שעד שיאזל הגז הטבעי, חלק ניכר מפעילות המשק תוסב לגז טבעי. יבוא גז טבעי לישראל, בתצורת LNG, צפוי להיות יקר ויגדיל באופן ניכר את העלות שתוטל על משקי הבית ועל עסקים מקומיים. הוא גם יגדיל את רווחי החברות שייבאו את הגז, שלפחות בחלקן שותפות כיום להפקתו, למשל שברון.

(כמובן שאנחנו בפתח עידן האנרגיה הירוקה, אבל לישראל אסור בשלב זה לוותר על האופציה של שימוש בגז טבעי בעשורים הקרובים).

נובל אנרג׳י, החברה האחראית לתגליות הגז הגדולות של ישראל, היתה חברת אנרגיה בינונית. אולם מאז נרכשה ע״י שברון, קבוצת האנרגיה השניה בגודלה בארה״ב, בסוף 2020, השתנה לגמרי מבנה השליטה בשוק הגז הטבעי המקומי. שברון מחזיקה כיום בכ-40% מתמר וב-25% מלווייתן, ומשמשת כמפעילה של שני המאגרים וכך מנופי השליטה שלה בשוק הגז המקומי הינם בלתי מוגבלים. אם לנובל אנרג׳י היו מהלכים מוגבלים בממשל האמריקני, הרי ששברון היא חלק אינטגרלי מהממשל, שענקיות האנרגיה תמיד נעזרו בו והוא נעזר בהן לפעילות ושליטה בשווקי האנרגיה העולמיים, ראו איום הנוכחי לפלישה אמריקנית לוונצואלה, ממפיקות הנפט הגדולות בעולם. ניסיון של ממשלת ישראל להגביל את יצוא הגז הטבעי, ידווח מיידית לבעל בריתה של שברון, דונלד טראמפ, שיורה לבנימין נתניהו, או לכל ראש ממשלה אחר, להימנע מהגבלת היצוא.