עמנואל נבון
צילום: Bizportal, יח"צ
דעה

מרקל קיבלה אות אזהרה - וכדאי לה להפנים את הדברים

עמנואל נבון, מרצה ליחסים בינלאומיים במרכז הבינתחומי הרצליה, מתייחס לאתגרים של מרקל אחרי הבחירות - כיצד תרכיב קואליציה ואיזו מדיניות תנקוט מול ארה"ב, צרפת ויוון?

עמנואל נבון | (1)

כמו בכל דמוקרטיה פרלמנטרית בעלת שיטת בחירות יחסית (או יחסית מעורבת, כמו בגרמניה), ניצחון נקבע ביכולת להרכיב קואליציה. במובן זה, אנגלה מרקל ניצחה את מערכת הבחירות הרביעית שלה. אם היא תשלים את כהונתה האחרונה, מרקל תשבור את שיאו של קונרד אדנאואר (14 שנים כקנצלר גרמניה המערבית), עם 16 שנים רצופות בראש הכלכלה הגדולה באירופה והרביעית בעולם.

מאחר והמפלגה הסוציאל-דמוקרטית פסלה קואליציה נוספת עם מרקל, ומאחר ומרקל לא תצרף ככל הנראה את המפלגה הלאומנית "אלטרנטיבה לגרמניה" (AfD) לממשלתה, יש לה אופציה קואליציונית אחת בלבד: בין מפלגתה השמרנית, לבין המפלגה הליברלית, ומפלגת הירוקים ("קואליציית ג'מייקה" של שחור, צהוב, וירוק). לקואליציה זו יש רוב צר של 52.6%.

המפלגה הליברלית היא ימין כלכלי כמו מפלגתה של מרקל אך, בניגוד לה, היא לא שמרנית אלא ליברטריאנית בנושאים חברתיים (כגון בסוגיית נישואים חד-מיניים).  על כן, הליברליים הם השותפים הטבעיים של מרקל (היא הרכיבה אתם קואליציה ב-2009 אך נמנעה מלעשות זאת שוב ב-2013 משום שאז לא עברו הליברלים את אחוז החסימה של 5%). מפלגת הירוקים נמצאת יותר שמאלה בספקטרום הפוליטי, אך מאז ימי שר החוץ שלה יושקה פישר (1998-2005), המפלגה מחויבת לברית נאט"ו.

על הנייר, אם כן, תהיה למרקל קואליציה יציבה, הומוגנית יחסית, וצרה. קואליציה זו תחייב את מרקל להיות תקיפה יותר כלפי ארה"ב, תקיפה פחות כלפי רוסיה, ולהנמיך את ציפיותיו של נשיא צרפת עמנואל מקרון. כמו כן, האופוזיציה הנושכת של ה-AfD תחייב את מרקל להיות תקיפה יותר בגירוש המהגרים הבלתי חוקיים ובדרישה מהמהגרים החוקיים שישתלבו בגרמניה ולא יפנו להתבדלות חברתית ולהקצנה דתית (מרקל עצמה הצהירה שבכוונתה להחזיר אליה את המצביעים שנטשו אותה לטובת ה-AfD).

מפלגת הירוקים רואה בדונלד טרמפ את התגלמות הרוע מאז שהוא הודיע על פרישת ארה"ב מהסכם פריז על האקלים, והיא תדרוש קו תקיף יותר כלפי ארה"ב. מרקל עצמה החליטה על מעבר אנרגטי (Energiewende) ב-2010, ולכן לא תהיה לה בעיה עקרונית עם דרישות הירוקים בנושא האנרגיות המתחדשות.

אך השותפה הקואליציונית שתשפיע על מדיניות הממשלה הבאה ואף תכתיב אותה תהיה המפלגה הליברלית. המפלגה תומכת ב"דיאלוג" עם רוסיה, היא לא מוכנה לאשר חבילת סיוע נוספת ליוון, והיא דורשת שצרפת תבצע רפורמות כלכליות מקיפות לפני שהיא תדבר על הקמת ממשלה כלכלית משותפת לאזור האירו. כאשר הליברלים ישבו בממשלת מרקל השנייה (2009-2013) הם "זרמו" אתה תוך ויתור על התחייבויותיהם האלקטוראליות, והם שילמו על כך מחיר פוליטי קטלני. הם לא יחזרו על טעות זו, והפעם יעמדו על שלהם. הריסון שהליברלים דורשים כלפי המדינות החברות באירו לא כל כך שונה מדרישותיה הכלכליות של מפלגת ה-AfD.   

עתה, יכול עמנואל מקרון לשכוח מהקמת "ממשלה כלכלית משותפת" עם גרמניה, כל עוד והוא לא יצמצם את הגרעון התקציבי של צרפת, דבר שידרוש רפורמות כלכליות שהוא אומנם התחייב לבצע, אך הגרמנים שבעי הבטחות צרפתיות על רפורמות שמעולם לא בוצעו. באשר ליוונים, כדאי להם לעשות סדר בכלכלה שלהם ומהר, שכן הליברלים בעד פרישת יוון מהאירו אם הגרמנים יתבקשו לפתוח שוב את הארנק כדי לחלץ את כלכלת יוון.    

קיראו עוד ב"ניתוחים ודעות"

על כן, יש לצפות בארבע השנים הבאות יותר משמעת תקציבית באזור האירו, כמו גם מדיניות הגירה וקליטה פחות אדיבה ופחות סלחנית. אם כך יהיה, הדבר יפגע דווקא במפלגת ה-AfD.  מרקל קבלה אות אזהרה, וכדאי לה להפנים אותה.   

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    אזרחית 26/09/2017 12:56
    הגב לתגובה זו
    אם מבקשים במקומותינו להצביע על הישג למפלגה הימנית-קיצונית ולהסיק אות אזהרה לקנצלרית הרי שם תוקף הציבור מפלגה זו והקנצלרית רואה בדיוק את היקף האלקטוראט התומך ב עיקרי מדיניותה, דהיינו,איחוד אירופה ולא פילוגה יחס אוהד לפליטים והמשך גיבוש מעמדה של אירופה כגורם בעל מישקל ראוי בעולם. ליתר דיוק 87% לערך.
יסודות אסדת לווייתן
צילום: אלבטרוס

לפני שאיבדה את הריבונות הביטחונית, ישראל איבדה את הריבונות האנרגטית

יעקב צלאל |
נושאים בכתבה גז מפת הקידוחים

מדינת ישראל מעולם לא היתה ריבונית לגמרי, כשלאורך עשרות השנים האחרונות היא תלויה בסיוע צבאי ואזרחי אמריקני. אולם אם עד לאחרונה אזרחי המדינה העדיפו להעלים עין ממציאות זו, הרי שבשבועות האחרונים התלות והעדר הריבונות והעצמאות הפכו לבוטות יותר, כאשר ממשל טראמפ כפה הסכם הפסקת אש ברצועת עזה ומפקח עליו בקפדנות, בשלב זה, ממתקן צבאי אמריקני בקרית גת.

אולם יש תחום נוסף, קריטי למשק, שמעולם לא היה בריבונות ישראלית: משק הגז הטבעי. בשניים וחצי העשורים מאז התגלו מאגרי גז ראשוניים וביותר מ-15 השנים מאז התגלה מאגר תמר, התלות הישראלית בחברות אמריקניות להפקת הגז הטבעי ובממשל האמריקני לאסדרת משק הגז הטבעי, היתה מוחלטת.

אמנם בשנים האחרונות, משק הגז הטבעי הישראלי, שהוא בעל חשיבות אסטרטגית למדינה, הפך למערב פרוע. אבל עדיין יש בו שריף אחד, השולט בשקט בכל הנעשה, ענקית האנרגיה שברון. אקדוחנים אחדים, אמנם נלחמים על הפירורים, שעדיין שווים מיליארדי דולרים לאורך השנים ועושים כותרות, אבל חשיבותם לפיתוח משק הגז אפסית. אלי כהן, שר האנרגיה, הודיע לפני שבוע על התנגדותו לאשר את החוזה החדש ליצוא הגז למצרים, עד שיוסדרו עלויות גז נוחות לשוק המקומי, אבל אף אחד אינו מתייחס אליו ברצינות. רה״מ, בנימין נתניהו, נפגש בשבוע שעבר עם נציגי שברון כדי לפתור את המשבר, דווח בדה מרקר. מר כהן לא הוזמן לפגישה. הבעיה תיפתר בקרוב וההסכם ייחתם.

מבני הבעלות על מאגרי לוויתן, כריש ותמר הינם יציבים, מבנה הבעלות על תמר פטרוליום, המחזיקה בכ-17% ממאגר תמר, משתנה חדשות לבקרים, כאילו היה מדובר בגן שעשועים. וכך, קבוצה אקלקטית של משקיעים, חלקם זרים, מבקשת להגדיל את רווחיה על חשבון הציבור הישראלי (ואין לה כל עניין בהשקעות ובפיתוח משק הגז). מכאן הידיעות שהתפרסמו לאחרונה על סירובם של משקיעים בתמר פטרוליום, ובהם גם ישראמקו, לחתום על הסכם הספקת גז חדש מול חברת החשמל, שאמור היה להוזיל את הגז וכתוצאה מכך את עלות החשמל, כבר בשנים הקרובות. להערכתם מחירי הגז הטבעי בשנים הקרובות יעלו. במידה והערכה זו תתגשם, הרי שתהיה בכך פגיעה קשה בציבור הישראלי, שלבד מכך שאוצרות הטבע שייכים לו, הוא גם ממן את פעילות הפקת הגז בסכומים לא ידועים, באמצעות מתן הגנה ביטחונית למתקני הפקת הגז בים התיכון. בנוסף, חברות האנרגיה חדלו מלבצע חיפושים אחר מאגרי גז נוספים, ומנסות להגביר את קצב ההפקה, כך שלפי הערכות מלאי הגז במאגרים הישראליים יאזל בתוך כ-20-25 שנים. אזילת הגז תציב את המשק הישראלי בפני משבר אנרגטי חמור, מאחר שעד שיאזל הגז הטבעי, חלק ניכר מפעילות המשק תוסב לגז טבעי. יבוא גז טבעי לישראל, בתצורת LNG, צפוי להיות יקר ויגדיל באופן ניכר את העלות שתוטל על משקי הבית ועל עסקים מקומיים. הוא גם יגדיל את רווחי החברות שייבאו את הגז, שלפחות בחלקן שותפות כיום להפקתו, למשל שברון.

(כמובן שאנחנו בפתח עידן האנרגיה הירוקה, אבל לישראל אסור בשלב זה לוותר על האופציה של שימוש בגז טבעי בעשורים הקרובים).

נובל אנרג׳י, החברה האחראית לתגליות הגז הגדולות של ישראל, היתה חברת אנרגיה בינונית. אולם מאז נרכשה ע״י שברון, קבוצת האנרגיה השניה בגודלה בארה״ב, בסוף 2020, השתנה לגמרי מבנה השליטה בשוק הגז הטבעי המקומי. שברון מחזיקה כיום בכ-40% מתמר וב-25% מלווייתן, ומשמשת כמפעילה של שני המאגרים וכך מנופי השליטה שלה בשוק הגז המקומי הינם בלתי מוגבלים. אם לנובל אנרג׳י היו מהלכים מוגבלים בממשל האמריקני, הרי ששברון היא חלק אינטגרלי מהממשל, שענקיות האנרגיה תמיד נעזרו בו והוא נעזר בהן לפעילות ושליטה בשווקי האנרגיה העולמיים, ראו איום הנוכחי לפלישה אמריקנית לוונצואלה, ממפיקות הנפט הגדולות בעולם. ניסיון של ממשלת ישראל להגביל את יצוא הגז הטבעי, ידווח מיידית לבעל בריתה של שברון, דונלד טראמפ, שיורה לבנימין נתניהו, או לכל ראש ממשלה אחר, להימנע מהגבלת היצוא.

יסודות אסדת לווייתן
צילום: אלבטרוס

לפני שאיבדה את הריבונות הביטחונית, ישראל איבדה את הריבונות האנרגטית

יעקב צלאל |
נושאים בכתבה גז מפת הקידוחים

מדינת ישראל מעולם לא היתה ריבונית לגמרי, כשלאורך עשרות השנים האחרונות היא תלויה בסיוע צבאי ואזרחי אמריקני. אולם אם עד לאחרונה אזרחי המדינה העדיפו להעלים עין ממציאות זו, הרי שבשבועות האחרונים התלות והעדר הריבונות והעצמאות הפכו לבוטות יותר, כאשר ממשל טראמפ כפה הסכם הפסקת אש ברצועת עזה ומפקח עליו בקפדנות, בשלב זה, ממתקן צבאי אמריקני בקרית גת.

אולם יש תחום נוסף, קריטי למשק, שמעולם לא היה בריבונות ישראלית: משק הגז הטבעי. בשניים וחצי העשורים מאז התגלו מאגרי גז ראשוניים וביותר מ-15 השנים מאז התגלה מאגר תמר, התלות הישראלית בחברות אמריקניות להפקת הגז הטבעי ובממשל האמריקני לאסדרת משק הגז הטבעי, היתה מוחלטת.

אמנם בשנים האחרונות, משק הגז הטבעי הישראלי, שהוא בעל חשיבות אסטרטגית למדינה, הפך למערב פרוע. אבל עדיין יש בו שריף אחד, השולט בשקט בכל הנעשה, ענקית האנרגיה שברון. אקדוחנים אחדים, אמנם נלחמים על הפירורים, שעדיין שווים מיליארדי דולרים לאורך השנים ועושים כותרות, אבל חשיבותם לפיתוח משק הגז אפסית. אלי כהן, שר האנרגיה, הודיע לפני שבוע על התנגדותו לאשר את החוזה החדש ליצוא הגז למצרים, עד שיוסדרו עלויות גז נוחות לשוק המקומי, אבל אף אחד אינו מתייחס אליו ברצינות. רה״מ, בנימין נתניהו, נפגש בשבוע שעבר עם נציגי שברון כדי לפתור את המשבר, דווח בדה מרקר. מר כהן לא הוזמן לפגישה. הבעיה תיפתר בקרוב וההסכם ייחתם.

מבני הבעלות על מאגרי לוויתן, כריש ותמר הינם יציבים, מבנה הבעלות על תמר פטרוליום, המחזיקה בכ-17% ממאגר תמר, משתנה חדשות לבקרים, כאילו היה מדובר בגן שעשועים. וכך, קבוצה אקלקטית של משקיעים, חלקם זרים, מבקשת להגדיל את רווחיה על חשבון הציבור הישראלי (ואין לה כל עניין בהשקעות ובפיתוח משק הגז). מכאן הידיעות שהתפרסמו לאחרונה על סירובם של משקיעים בתמר פטרוליום, ובהם גם ישראמקו, לחתום על הסכם הספקת גז חדש מול חברת החשמל, שאמור היה להוזיל את הגז וכתוצאה מכך את עלות החשמל, כבר בשנים הקרובות. להערכתם מחירי הגז הטבעי בשנים הקרובות יעלו. במידה והערכה זו תתגשם, הרי שתהיה בכך פגיעה קשה בציבור הישראלי, שלבד מכך שאוצרות הטבע שייכים לו, הוא גם ממן את פעילות הפקת הגז בסכומים לא ידועים, באמצעות מתן הגנה ביטחונית למתקני הפקת הגז בים התיכון. בנוסף, חברות האנרגיה חדלו מלבצע חיפושים אחר מאגרי גז נוספים, ומנסות להגביר את קצב ההפקה, כך שלפי הערכות מלאי הגז במאגרים הישראליים יאזל בתוך כ-20-25 שנים. אזילת הגז תציב את המשק הישראלי בפני משבר אנרגטי חמור, מאחר שעד שיאזל הגז הטבעי, חלק ניכר מפעילות המשק תוסב לגז טבעי. יבוא גז טבעי לישראל, בתצורת LNG, צפוי להיות יקר ויגדיל באופן ניכר את העלות שתוטל על משקי הבית ועל עסקים מקומיים. הוא גם יגדיל את רווחי החברות שייבאו את הגז, שלפחות בחלקן שותפות כיום להפקתו, למשל שברון.

(כמובן שאנחנו בפתח עידן האנרגיה הירוקה, אבל לישראל אסור בשלב זה לוותר על האופציה של שימוש בגז טבעי בעשורים הקרובים).

נובל אנרג׳י, החברה האחראית לתגליות הגז הגדולות של ישראל, היתה חברת אנרגיה בינונית. אולם מאז נרכשה ע״י שברון, קבוצת האנרגיה השניה בגודלה בארה״ב, בסוף 2020, השתנה לגמרי מבנה השליטה בשוק הגז הטבעי המקומי. שברון מחזיקה כיום בכ-40% מתמר וב-25% מלווייתן, ומשמשת כמפעילה של שני המאגרים וכך מנופי השליטה שלה בשוק הגז המקומי הינם בלתי מוגבלים. אם לנובל אנרג׳י היו מהלכים מוגבלים בממשל האמריקני, הרי ששברון היא חלק אינטגרלי מהממשל, שענקיות האנרגיה תמיד נעזרו בו והוא נעזר בהן לפעילות ושליטה בשווקי האנרגיה העולמיים, ראו איום הנוכחי לפלישה אמריקנית לוונצואלה, ממפיקות הנפט הגדולות בעולם. ניסיון של ממשלת ישראל להגביל את יצוא הגז הטבעי, ידווח מיידית לבעל בריתה של שברון, דונלד טראמפ, שיורה לבנימין נתניהו, או לכל ראש ממשלה אחר, להימנע מהגבלת היצוא.