מפרסם ונגעל, על הכתבה שאני הכי פחות אוהב - ועדיין מפרסם

בדר"כ זו דילמה של מנהלי ערוצי הטלוויזיה המסחריים, האם לתת במה לתוכן זבל וכמה? מצד אחד ל'תוכן זבל' יש פוטנציאל לרייטינג מטורף, מצד שני בכל זאת זה זבל - לא נעים לתת לזבל במה. ב-Bizportal ובאופן כללי בתקשורת הכלכלית ההתמודדות עם הנושא הזה היא פחותה באופן משמעותי, אין אצלנו תוכניות ריאלטי והנושאים ה"צהובים" הם יותר בכיוון של לאיזה עומק הגיע קידוח כלשהו או אולי איזה מנהל השקעות עבר מגוף אחד לאחר - לא משהו שהיה מקבל זמן אוויר אצל גיא פינס. אבל בשבועות האחרונים יש לנו את הדילמה השבועית - כתבת הזוכה בלוטו.

מישהו שם בלוטו הבין כנראה שהציבור הרחב מאוד מתעניין בזהותם של הזוכים בפרסים הגדולים. איפה הזכייה תפסה אותם, בני כמה הם, מה הם מתכוונים לעשות עם הכסף וכו'. וכך אחת לשבוע מגיע מייל חגיגי למערכת Bizportal ובו מספר פרטים ועוד כמה ציטוטים מפי הזוכה המאושר. "בעקבות הזכייה אני שוקל להחליף את מקום עבודתי" או "כספי הזכייה יסייעו לי לשלם את המשכנתא", אלה ציטוטים נבחרים מפי הזוכה המאושר של השבוע האחרון. צהוב למדיי, שלא לומר זבל.

והאמת שאין לי בעיה עם קצת צהוב, רכילות זה חלק מהחיים שלנו ואין אדם שלא אוהב להתעדכן באיזה פרט רכילות טוב. הכל זה עניין של מידה. הבעיה עם רכילות הלוטו היא שזה פרסום אגרסיבי לגוף שלא כ"כ בא לי לפרסם אותו. בבורסה אנחנו כותבים על מניה שקופצת בגלל סיבה כזו או אחרת, אבל אח"כ אנחנו יודעים לכתוב גם על הנפילה - אם התרחשה. ברכילות לוטו הזו אנחנו שומעים רק על הקפיצה - וברור שגם יש נפילות. יש נפילות בקרב הזוכים שחלקם מאבדים את עצמם לדעת ונשארים בלי כולם (אגב לפי אחד המחקרים הסיכוי של זוכה בלוטו להגיע למצב של פשיטת רגל גבוה פי 2 מהסיכוי של מי שלא זכה בלוטו), ויש נפילות בקרב אלה שממלאים בלי סוף ומבזבזים כספים שאין להם - ובדר"כ אלה אנשים שאין להם.

אבל את הציבור זה מעניין, אנשים רוצים לשמוע על סיפורי המזל של אנשים אחרים - בעיקר אלה הפשוטים. כנראה שהרבה יותר מעניין זה לשמוע על ההוא שזכה במיליונים והתרסק - אבל את הסיפורים האלה אנחנו נשמע אולי פעם בכמה שנים, בינתיים נטחן לעצמנו את השכל עם סיפורי המזל שהציבור כ"כ אוהב. בקיצור, מפרסם ונגעל. להמשיך?