הערב מתייחד כל בית ישראל עם זכר קורבנות השואה, הטראומה הלאומית הגדולה ביותר של העם היהודי בעת האחרונה ואולי בכלל. המעטים ששרדו את השואה איבדו את כל רכושם. הקמתה של המדינה היהודית לאחר מלחמת העולם השניה התאפיינה במצב יחודי בו התקבצו במדינה ניצולים חסרי כל - כלומר מצב בוא לא התקיימה העברה בין דורית של הרכוש והעושר.

למרות נקודת הפתיחה הנמוכה הזו הצליחה ישראל לצמצם את הפערים וכיום התפלגות העושר שבידי תושבי ישראל מתקרבת לרמה המקובלת בעולם המערבי. על מנת להבין את התהליכים שאיפשרו את הגידול האקספוננציאלי הזה תוך 3 דורות בלבד, שוחחנו עם פרופ' דני צידון, המשמש כמשנה למנכ"ל בנק לאומי וראש חטיבת שוקי ההון של הבנק.

"מדינת ישראל היא מה שנקרא בכלכלה ניסוי טבעי. מאז הקמת המדינה ועד היום הגענו להתפלגות רכוש (ולא להתפלגות הכנסה) שהיא לא מאוד שונה מהמקובל בעולם המערבי זה מדהים", אומר צידון ומציין כי לא רק ניצולי השואה הגיעו ללא רכוש אלא גם יוצאי עדות המזרח.

לדבריו, "אם בוחנים את השוויון במונחים של הכנסה לנפש אז מבינים שאם רמת השוויון בישראל היתה דומה לזו הקיימת באירופה הצמיחה בהתפתחות הרכוש פה לא היתה יכולה להיות כל כך מהירה. כלומר מדובר בתמונת ראי שמצביעה על רמת שוויוניות נמוכה בהכנסה שאיפשרה את הצמיחה המהירה בהתפלגות הרכוש. אי-השיוויון משמעותו היא שרק חלק מהאנשים נעשו פה עשירים מאד מהר כמו העשירים באירופה".

עם זאת מבחין צידון בין התפלגות הרכוש או העושר לבין רמת הרכוש או העושר ואומר "מבחינת הרמה האמיתית של הרכוש אנחנו עוד לא ברמה של אירופה אלא הישראלים להערכתי השמרנית מחזיקים בין חצי לשני שליש מהעושר האירופאי, בכל מקרה זה המון ביחס למה שהגענו ממנו".

איך אתה מסביר את ההתאוששות המדהימה הזו ומה השלכותיה? "אני מסביר את זה בכך שבישראל עובדים מאד קשה, בוודאי ביחס לאירופה, בסה"כ מידת התשומות והמאמץ שמשקיע הישראלי היא הרבה יותר גבוהה מזו המושקעת באירופה - זה התרגם לעלייה בצמיחה, אך גם לעלייה באי-השיוויון בהכנסה וברכוש בישראל ביחס למקובל באירופה".

"זה שלקחו לאנשים את הרכוש, הן במדינות אירופה והן במדינות צפון אפריקה באופן אוטומטי - זה הוביל להגדלת היצע העבודה כי פשוט לא היתה להם ברירה אלא לצאת לעבודה ולצבור את הרכוש. עד היום הישראלים עובדים יותר, כי אנחנו עדיין לא נמצאים ברמה שמאפיינת את אירופה. זה חלק חשוב במנוע שהוביל את הצמיחה במדינת ישראל".

נשמע שנוצר פה יש מאין, הרי משהו צריך היה להוות את הבסיס לכל זה "בהיבט הכלכלי זה באמת מאורע מאוד יחודי, כמעט נס. הנס הזה נובע בעיקר מהמרכיב של התרומה של העולם המערבי להון האנושי. העלייה מאירופה מתאפיינת בעוצמת ההון האנושי שהגיע משם, למרות שמחקו שם דור שלם במלחמה, מי שבכל זאת שרד והגיע לפה התאפיין ברמה גבוהה של ההון האנושי מבחינת השכלה וידע, גם של שפות. זה לא כל כך חשוב אם מי שעבר את המלחמה באמת עבר תיכון או אוניברסיטה אבל אנשים היו חשופים לתרבות, השכלה וידע נרחבים מאוד".

זה לא בעייתי לדעתך שהצמיחה בעושר בישראל נוצרה תוך הרחבת חוסר השוויון בין אזרחי המדינה? "באי השוויון יש דברים טובים ורעים. מבחינת הדברים הטובים אי-השיוויון הוא שאיפשר את הצמיחה של הכלכלה. למשל ענף ההיי טק לא היה נוצר ללא אי השיוויון הזה. אי אפשר להיות בסקטור הזה ללא הון. זה תחום שבו מי שיודע יותר, יוזם יותר וקרוב יותר לכסף ומצליח להגיע רחוק יותר".

ואי אפשר היה לעשות את זה באופן קצת יותר שוויוני בכל זאת? "חייבים להבין שאי השוויון בישראל הוא שאיפשר את הצבירה של ההון וזה מה ששמר את שיעור החיסכון המצטבר בישראל גבוה ואיפשר את המשך ההשקעות שיצרו את הצמיחה המרשימה של המשק הישראלי. המנגנון האלטרנטיבי במשק יותר שוויוני הוא שהמדינה תקצה את ההון ורובנו חושבים שזה מנגנון הרבה פחות יעיל.

אתה יכול לתת דוגמאות לכך שיצירת עושר נוצרת בהכרח על רקע הגדלת אי-השיוויון . "אנחנו לא מכירים תהליכים של יצירת עושר ללא אי שיוויון. דוגמא טובה לכך היא סין שיוצאת מהתקופה הקומוניסטית ללא הון פרטי. מאחר וסין גדולה בעשרות מונים מישראל אז אפקט האי שיוויון שם צפוי להיות גדול בהרבה ממנה שאו מכירים בישראל. להבדיל, מדינות סקנדינביה שבחרו במדיניות שיוויונית יותר עשו זאת ממקום של חלוקה שונה של המשאבים הגדולים מילא. בעולם של תקציב ביטחון כה גבוה כמו ישראל לא ניתן לבצע חלוקה דומה לזו שקיימת במדינות הצפוניות האלו".

ובכל זאת, מה אפשר לדעתך לעשות על מנת לשפר את המצב, בעיקר זה של מעמד הביניים? "אפשר לעשות המון דברים על מנת לצמצם את אי השיוויון, דוגמא טובה היא הרפורמה שלדעתי נדרשת בשוק הדיור והקרקעות. כיום ההוצאה של זוגות בגיל 30-40 על דיור מהווה 40%-50% מההוצאה שלהם וזה המון, את זה הממשלה היתה צריכה לדעתי לשנות. במדינה הזו לא משתמשים בתמריץ אלא רק בגזר וזה כואב לכולם. וזה עולה לנו במונחי תוצר".

איך לדעתך היתה נראה מצב העושר במדינה אם לא היתה מתרחשת השואה? "אם לא היתה שואה אני לא חושב שהיתה פה מדינה. אין לי ספק שאם היה נשאר יותר רכוש יהודי באירופה אחרי המלחמה היה אולי קל יותר להקים את מדינת ישראל, אבל אז גם הצמיחה לא היתה כל כך חזקה".

על רקע הצבירה הגדולה של הרכוש שנוצרה פה מאז קום המדינה ועד היום מה דעתך על הטלת מס על ירושה? "אני חסיד גדול של מסי ירושה, למרות ההתנגדות הרבה שזה מעורר בקרב רבים, כמובן אלו שצברו את ההון. בסופו של דבר זו דרך נוספת ומאוד לגיטימית להעשיר את קופת המדינה. הציבור הישראלי ודאי כבר הגיע לצבירה הונית שמצדיקה את גביית מסי הירושה".

"למרות שאין פה עושר ותיק כמו זה שנצבר אצל רוזנת אנגליה שגרה בטירה בת 700 שנה, הכסף בישראל מתאפיין בכך שהוא נמצא בידיים יותר פעילות, שמשתמשות בו לצורך השקעות שתורמות לצמיחת התוצר. אם לא גובים את המס הזה יגבו הרי מס אחר, ובמידות רבות יש הצדקה גדולה יותר לסוג כזה של מס ממי שבזכות אבותיו צבר ממונות במידה רבה מאוד. אני לא מדבר על כך שיקחו מס מכל אחד בכל מקרה, אלא בצורה מדורגת ובעיקר מהעשירים ביותר".