סין הייתה בעברה מעצמה אזורית ועולמית, הן מבחינה כלכלית, הן מבחינה מדינית והן מבחינה טכנולוגית. מסיבות פנימיות, סין החליטה במאה ה-15 להסתגר בפני העולם. כתוצאה מכך, נעצרה התפתחותה, ומקומה בחזית העולם נדחק הצידה עם תפיסת אירופה את מרכז תשומת הלב (ו"האדם הלבן").

בעשורים האחרונים, סין חוזרת אט אט לקדמת הבמה העולמית. היא שמה לעצמה כמטרה להיות גורם משמעותי בעולם הן בהיבט פוליטי והן בהיבט כלכלי. מבחינתה של סין, מדובר על החזרה עטרה ליושנה.

לאחר שהייתה סגורה לעולם, עושה סין צעדים מדודים לקראת פתיחות כלכלית. לסינים "לא בוער". הם מתקדמים צעד קדימה רק כשהם בטוחים בעוצמתם וכי יש להם שליטה (לפחות מסוימת) על התהליכים.

ביוני שנה שעברה, עשתה צעד ראשון בכל הקשור ליואן,והרחיבה את רצועת הניוד שלו. כיום, ממשיכה סין בתהליך ועושה צעד נוסף בו יאפשרו סחירות הדרגתית של היואן עד למצב של מטבע סחיר לחלוטין (ב-2015). הצעד הנ"ל מצביע יותר מכל על הביטחון שחש השלטון בסין בעוצמתה של הכלכלה הסינית ביחס למערב ואת התלות של העולם במדינה.

עוצמתה בולטת לעין על רקע חולשתה של אירופה והתדרדרותה של ארה"ב מבחינה כלכלית ופוליטית. סין דואגת לחבק את המערב חיבוק דוב, אבל במקביל לשחק את המשחק הדיפלומטי. היא דואגת לרצות לפרקים את המערב ובכך להרגיע אותו.

חשוב לציין, כי היא הנושה הגדולה ביותר של ארה"ב. מרבית אגרות החוב של ארה"ב אשר מוחזקות ע"י זרים, הינן בידיים סיניות. חלקם של הסינים בהנפקות החוב של ארה"ב גם כן משמעותי. כך שהלכה למעשה, הריבית אותה משלמת ארה"ב על חובותיה ההולכים ותופחים, נקבעים במסדרונות בייג'ין. בנוסף, סין הצהירה שתיקח חלק בחילוצה של אירופה, אך הפרטים טרם גובשו. כנראה שסין הקומוניסטית למדה את המנטרה המערבית החשובה ביותר - בעל המאה הינו בעל הדעה.

ההתנהלות הסינית מלמדת על אג'נדה עקבית של הפיכתה לגורם משמעותי בעולם, לא רק מבחינה כלכלית, כי אם בבוא היום גם מבחינה פוליטית. לסינים בניגוד למערב יש זמן. השלטון הקומוניסטי מבטיח רציפות שלטונית ויכולת תכנון ארוך טווח. סין בדרכה העיקשת והעקבית צועדת עקב בצד אגודל להפוך למעצמה עולמית אשר מאיימת על ההגמוניה של ארה"ב. ייתכן כי בסוף אף תירש אותה.

Goldman Sachs מעריכים כי התמ"ג העתידי של סין בעשורים הקרובים יכפיל עצמו ויגדל פי 14.5 בארבעת העשורים הבאים. לפיכך, סין צפויה להפוך לאחת המדינות החזקות בעולם עם פער ניכר בתמ"ג הצפוי שלה (44,453 מיליארד דולר) מזה הצפוי של ארה"ב (35,165 מיליארד דולר).

התהליך הוא ארוך, הדרך צפויה להיות מפותלת ובוודאי לא פשוטה. אך לדעתי תתרחש מהר יותר ממה שחושבים. ברם, כמו שאומרים הסינים: "קרח בעובי מטר לא נוצר בין לילה".