מרבית הכלכלנים והפעילים בשווקי ההון בעולם עומדים נפעמים מול תופעת ירידת התשואה והביקוש הער לאגרות החוב של ממשלת ארצות הברית. כיצד זה ייתכן שמדינה שהיתה קרובה כפסע מהכרזה כחדלת פירעון המלווה בירידת דירוג לעבר הדירוג המחמיא של D, מהווה אבן שואבת דווקא להשקעות הסולידיות סביב העולם? בסוף השבוע האחרון החשש הפך לעובדה ולצד הורדת דירוג היסטורית ל-AA+, נמשך ביקוש ער לאג"ח שבאופן פרדוקסלי דירוגן אכן ירד.

כמובן שאנחנו נהנים מהקשר בין האגרות האמריקניות לארוכות בישראל, וירידת התשואות בארה"ב אינה משאירה את אלו בארץ אדישות. גם כאן המשקיעים הגדולים, בראותם את המרווח בין האגרות מתרחב יתר על המידה, רוכשים אג"ח ממשלתיות ארוכות ונהנים מירידת התשואות ורווח ההון הנאה שתהליך זה יוצר.

ברור לכולנו שהעמקת החוב מעבר ל-14.3 טריליון דולר רק תקשה על ממשלת ארה"ב בעתיד. נדרשת צמיחה איתנה ומהותית של 3% ומעלה בשנה על מנת שרמת הפעילות העסקית שצמיחה זו תייצר, תאפשר רמת הכנסות שתצמצם את החוב העצום.

לצערנו, קשה, אך לא בלתי אפשרי, לראות צמיחה כזאת באופק בארה"ב. לכן, בואו נוסיף את העובדה שעל מנת לזכות בתקרה החדשה התחייב הממשל על צמצום של מעל ל-2.5 טריליון דולר מהוצאותיו. צמצום זה יבוא בהכרח על חשבון הצמיחה וירחיק את ארה"ב מהיכולת לשרת את חובה התופח.

בואו ננתח מה גורם לכל זה?

הפרופסורים באקדמיה לימדו אותנו שככל שהסיכון על חוב גדל, כך גם מחירו של החוב יורד והתשואה עליו עולה. נראה שלמודל הכלכלי ה'קלאסי' צריך להוסיף כמה משתנים מהותיים:

1. המשבר הגלובלי - שולח משקיעים למרדף אחר השקעות בטוחות, כך שלצד עליית מחירו של הזהב שאיננה מפתיעה איש, קיימת תנועה לעבר המטבע שעדיין מייצג את הכלכלה החזקה בעולם - הדולר. חלק מהמשקיעים עושים זאת באמצעות רכישת אגרת חוב ה-TBILLS האמריקנית ל-10 שנים.

2. הריבית - אנחנו רגילים למבול של סטטיסטיקות סותרות אודות המצב הכלכלי בארה"ב. ב-4 השבועות האחרונים הקפידו הנתונים להיות נמוכים מהצפוי ולהצביע על עומק ההאטה במשק האמריקני. המסר לנגיד ברננקי ברור, הזהר לך אפילו מלחשוב על העלאת ריבית. הריבית האפסית הקיימת וזו הצפויה' הן קרקע נוחה לתשואות נמוכות לאורך עקום התשואות.

3. ההיסטוריה - מה למדנו מההיסטוריה? שדווקא בעיתות משבר בורחת תשואת אגרות החוב האמריקניות למטה. ראו בגרף המצורף כיצד ניתן להתכונן ולנהל את ההשקעות הסולידיות באג"ח בהתאם. בשיא המשבר בספטמבר 2008 ירדה התשואה אל מתחת ל-2.3%. פעם נוספת הייתה בימי השיחות על המצב הכלכלי הקשה וההרחבה הכמותית השנייה ה-QE2, ובאוקטובר 2010 הן הגיעו ל-2.3% ומסיבות דומות בתקופה זו.

כיצד לפעול לאור מגמה זאת?

עלינו להניח שהמגמה לא תמשך לאורך זמן. ברצוני למנות כאן שני פרמטרים מרכזיים שישמשו מעין דגלים. כשדגלים אלו יונפו נוכל להתחיל לחוש שהמגמה משתנה, התשואות עלולות לעלות ושעלינו לרוץ ולקצר את רכיב האג"ח במח"מ הארוך/בינוני:

1. נתוני מאקרו חיוביים בארה"ב - אפשר ונרגיש את זה קודם כששווקי המניות יחלו להתאושש. אבל, נתון חיובי בתחום התעסוקה או לפחות בתחום הדיור יכולים להיות טריגר טוב לתחילת התאוששות בפעילות הכלכלית. לא נופתע באם ככל שמערכת הבחירות תתקרב, יופיעו נתוני מאקרו חיוביים לגבי ענף הנדל"ן האמריקני,ירידה באבטלה והתייחסות רצינית להיקף החוב והגרעון העצום. כמובן שרצף של נתונים כאלה, לצד נתוני צמיחה רציניים והאפקט על האג"ח יהיה חזק אף יותר.

2. רגיעה באירופה - אינני מעוניין להתעמק במה נדרש ממדינות כמו איטליה וספרד ולא כל שכן יוון לעשות, על מנת לחזור לפסי צמיחה חיובית. אסתפק באישור של המדינות המלוות ובראשן גרמניה וקרן המטבע הבינלאומית, שהרפורמות הולכות בכיוןן זה. בסופו של דבר יתקבל הסיוע הנדרש ותאומץ תכנית קיצוצים פיסקלית משמעותית. הבורסות באירופה ובשאר העולם יגיבו מהר, ויאפשרו תנועה החוצה מהאג"ח ועלייה ברמת התשואות השוררת כעת.