פסק דין: אי הפרדה בין שעות רגילות לנוספות לא תמיד מצדיקה פיצוי
בית הדין הארצי לעבודה קיבל באחרונה ערעור שהגישה חברה נגד פסק דין שחייב אותה לשלם לנהג לשעבר שלה גמול שעות נוספות בסכום של 130,553 שקל, מפני שלא דאגה לציין רכיב זה בנפרד בתלושי השכר. על רקע חתימת הנהג בשלב מסוים של עבודתו על הודעה מטעם החברה, שלפיה שכרו מורכב הן ממשכורת בסיס והן מגמול שעות נוספות גלובלי, וההנחה האפשרית שהוא הבין והסכים למתכונת הזו של התשלום, ביטלו השופטים רועי פוליאק, חני אופק גנדלר ואילן סופר את פסק הדין, והחזירו את העניין לבירור מחודש באזורי.
המערער עבד אצל המשיבה, חברת תימקו בירה, כנהג חלוקה במשך שמונה שנים עד אשר פוטר באוגוסט 2020. בסמוך לסיום העסקתו, הגיש האיש תביעה נגד החברה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, בין השאר בטענה כי הוא זכאי לגמול עבור עבודה בשעות נוספות - שמעולם לא שולם לו.
בית הדין קיבל את עמדת הנהג, ופסק לטובתו שעות נוספות בסכום של 130,553 שקל. אף שבמהלך תקופת ההעסקה מסרה החברה לנהג הודעה שלפיה שכרו מורכב מ-8,800 שקל שכר בסיס ומ-2,200 שקל שעות נוספות גלובליות (בסך הכל 11 אלף שקל), נשיאת בית הדין האזורי, השופטת הדס יהלום, הכריעה כי הסדר התשלום הנ"ל אינו עומד בדרישות הפסיקה בכל הקשור לתשלום שעות נוספות.
זאת לטענתה, מכיוון שהחברה לא הראתה כי הגמול הגלובלי ששולם לו, בסכום של 2,200 שקל, מהווה תשלום הוגן וסביר להיקף השעות הנוספות שהנהג ביצע. בנוסף, החברה לא ביצעה הפרדה ברורה בתלושי השכר בין שכר היסוד לבין השעות הנוספות הגלובליות. בעקבות כל אלה הגישה החברה את הערעור לבית הדין ארצי, כנגד חיובה לשלם שעות נוספות.
- העובד טען שהוא חולה, נתפס בתערוכת נחשים - ובכל זאת יפוצה
- פוטרה יומיים לפני שגילתה על היריון, ותקבל פיצויים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
שופטי בית הדין הארצי הסבירו כי מסירת תלוש שכר לעובד שלא כולל רכיב נפרד בגין שעות נוספות אמנם יוצרת מצב לפי החוק שלפיו מדובר בשכר עבור עבודה בשעות רגילות בלבד, אלא שמדובר בטענה הניתנת לסתירה. במלים אחרות, מסירת תלוש שכר ללא רכיב שעות נוספות אינה מעניקה ניצחון אוטומטי לעובד בתביעת שעות נוספות, ככל שביצע כאלה.
בתוך כך, השופטים הדגישו כי לפי הפסיקה, מלבד עניין ההפרדה בתלוש יש להוסיף ולבחון אם הסדר תשלום השעות הנוספות הגלובלי שגובש ביחד עם העובד – ושלא מצא את דרכו לתלוש השכר – הוא אמיתי ומקובל על העובד, שכן אז הוא יבוא על חשבון התגמול שלו לשעות הנוספות. "בנסיבות בהן בית הדין מתרשם כי ההסדר אותנטי ומובן לעובד, אין מניעה ליתן תוקף לכך", ציטטו השופטים מפסיקה עדכנית בנושא.
בנסיבות אלה, השופטים העירו כי ייתכן שאחרי נובמבר 2017 – המועד שבו חתם הנהג על ההודעה של החברה בקשר לפיצול משכורתו לשכר יסוד ושעות נוספות גלובליות, החברה לא מחויבת לשלם לו שעות נוספות כרכיב עצמאי. הסיבה לכך היא שאולי מדובר בהסדר תשלום אותנטי, אמתי ומתמשך, שהמערער היה מודע להוראותיו ומשמעויותיו.
- עו"ד אלדד כורש פורש ממשרד פישר - ויוצא לדרך עצמאית עם צוות עורכי דין
- רכב היוקרה נרשם על שם אחר כדי שלא יעוקל - איך הצליחו בכל זאת לעקל את הרכב?
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- נפסלה צוואה שנעשתה כדין, אף שתאמה את רצון המורישה
אלא שבהיעדר טיעונים סדורים מטעם הצדדים ביחס לסוגייה, השופטים לא מצאו לנכון לפסוק בה סופית, והחליטו להחזיר את הדיון לבית הדין האזורי. שם תיערך השלמת בירור עובדתי והכרעה בנושא.
עובד ומעסיק רשאים להסכים על תוספת שכר גלובלית עבור עבודה בשעות נוספות או עבור עבודה בימי חג ושבתון, בתנאי שהתוספת הגלובלית היא תוספת אמיתית המשקפת בפועל את שעות עבודתו של העובד. כל עבודה, החל מהדקה הראשונה, העוברת את את מכסת השעות ביום עבודה מלא או בשבוע עבודה מלא, מוגדרת כהעסקה בשעות נוספות ומזכה את העובד שביצע אותה בגמול עבור שעות נוספות. סעיף 5 לחוק הגנת השכר קובע כי שכר הבסיס לא יכלול תשלום עבור עבודה בימי מנוחה או גמול עבור שעות נוספות, אלא אם נקבע אחרת בהסכם קיבוצי שאושר על ידי שר העבודה. עם זאת, בתי הדין לעבודה הכירו בכך שהעובד והמעסיק רשאים להסכים בחוזה העבודה (ולא רק בהסכם עבודה קיבוצי) על תוספת שכר גלובלית עבור שעות נוספות שהעובד מבצע בפועל, בתנאי שתוספת זו היא תוספת אמיתית ולא פיקציה שמטרתה להימנע מתשלום תנאים סוציאליים עבור חלק מהשכר. המעסיק אינו חייב להפריש הפרשות סוציאליות עבור הרכיב של שעות נוספות גלובליות, ובלבד שרכיב זה הוא אמיתי המשקף עבודה בפועל בשעות נוספות.
גמול שעות נוספות גלובלי לא מהווה רכיב לצורך חישוב פיצויי פיטורים והפרשות לפנסיה, אלא אם הוסכם אחרת במסגרת הסכם קיבוצי או הסכם אישי החל על הצדדים. התשלום הגלובלי אינו בא כתחליף לזכויות אחרות, כגון מנוחת פיצוי - שעות מנוחה במקום השעות שהעובד עבד ביום המנוחה השבועי. שעות אלה נקבעות בהתאם להיתר שעל פיו הועסק העובד ביום המנוחה. גם עובדים שבזמן עבודתם בחברה לא תבעו ממעסיקיהם תשלום עבור השעות הנוספות שבמהלכן עבדו (מעבר למה שסוכם במסגרת הגמול הגלובלי) - יכולים לתבוע את תשלום הגמול באופן רטרואקטיבי, במסגרת תביעה עתידית בבתי הדין האזוריים לעבודה.
במסגרת תביעה שכזו, מוטל נטל ההוכחה לגבי כמות השעות הנוספות שבמהלכן הועסק העובד בפועל, על המעסיק (עד 15 שעות נוספות שבועיות במקרה של שבוע עבודה מקוצר ועד 12 שעות נוספות שבועיות אם במקום העבודה נהוג שבוע עבודה בן שישה ימים). אם לא ערך המעסיק רישום של שעות העבודה של עובדיו, כפי שהוא מחויב לעשות, עלול בית הדין לקבוע שהמעסיק לא הצליח להוכיח כי רכיב השעות הנוספות הגלובליות הקובע בהסכם הוא חוקי ומכסה את כל שעות העבודה של העובד בפועל. במלים אחרות: בית המשפט יכול לקבוע שהעובד עבד בפועל מספר שעות נוספות גבוה מזה שקבוע בהסכם העבודה, ועל כן זכאי לקבל גמול שעות נוספות בנוסף לגמול הגלובלי הקבוע בהסכם העבודה.

נפסלה צוואה שנעשתה כדין, אף שתאמה את רצון המורישה
השופט איתי כרמי מבית המשפט לענייני משפחה בנוף הגליל קבע כי צוואתה המאוחרת של קשישה, שחילקה את רכושה בין ילדיה, אינה תקפה, אף שהיא משקפת את רצונה האמיתי. לדבריו, "ריכוך הכלל של ביטול צוואה מחמת חוסר כשרות יכרסם ביציבות ויערער את יסודות השיטה"
בערוב ימיה של אשה בת 84, אם לשלושה, מצאה את עצמה המשפחה שלה מפולגת סביב השאלה מי יירש את הבית שבו היא חיה ומי יירש את הבית שבנה אחד מבניה על אדמתה. מאבק הירושה המשפחתי הזה, שנמשך שנים, הגיע לשיאו בפסק דין ארוך ומפורט של השופט איתי כרמי מבית המשפט לענייני משפחה בנוף הגליל, שקבע כי אף שצוואתה האחרונה של המנוחה תואמת את רצונה, היא אינה תקפה מבחינה משפטית משום שנעשתה כשהיא כבר לא ידעה להבחין בטיבה של צוואה.
החלטתו של השופט כרמי מציבה דילמה עקרונית ועמוקה: האם צריך להעדיף את רצונו של אדם, כפי שניתן לזהותו לאורך השנים, גם אם במועד חתימתו על הצוואה הוא לא היה כשיר משפטית, או שעל בית המשפט לדבוק בדרישת הכשרות גם במחיר של ביטול רצון מפורש וברור? הכרעתו של השופט היתה נחרצת: אין מקום לריכוך הכלל, שכן הדבר "יכרסם ביציבות ויערער את יסודות השיטה".
המנוחה נולדה בארגנטינה, עלתה לישראל עם משפחתה ונישאה, ולימים נולדו לה שלושה ילדים - שניים מנישואיה הראשונים ובן נוסף, צעיר מהם, שנולד בארץ. לאחר מות בעלה היא נותרה לגור לבדה, ובסוף שנות ה-90 העניקה לבנה הצעיר, התובע, את הזכות לבנות את ביתו בצמוד לביתה על אותו מגרש. התובע השקיע בבנייה מכספו, גר במקום עם משפחתו מאז, והיחסים בין האחים הידרדרו והלכו.
מיד אחרי מינוי האפוטרופוס נחתמה צוואה חדשה
עוד ב-1999 ערכה האם צוואה ראשונה ("הצוואה המוקדמת"), שבה חילקה את רכושה בין ילדיה: את ביתה שלה הורישה לשני ילדיה הבוגרים, ואילו את הבית שבנה התובע היא הותירה לו. בהמשך היא ערכה גרסאות נוספות של צוואות, שכולן עסקו בשאלה כיצד יחולק המגרש והבתים, אך עם השנים הידרדר מצבה הבריאותי והקוגניטיבי של האם, וב-2017 ביקשו ילדיה הבוגרים למנות לה אפוטרופוסים. בית המשפט באותו הליך דחה את הבקשה, לאחר ששמע את המנוחה עצמה והתרשם כי היא מבינה היטב את הנעשה. באותו שלב מונתה רק בקרה מסוימת על חשבונה, והתובע - בנה הצעיר - מונה כמיופה כוח. אלא שמיד לאחר מכן, ב-2 בספטמבר 2017, חתמה האם על צוואה נוטריונית חדשה ("הצוואה המאוחרת"), שבה חילקה את ביתה בין שלושת ילדיה באופן שווה, ואת הבית שבנה התובע היא הותירה לו לבדו.
- אחרי רכב ו-3 מיליון שקל - בת הזוג רצתה עוד מהעיזבון
- תבעה את אחיה בדרישה לשיתוף בדירה שהוריש לו אביהם
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בפסק הדין נכללה כרונולוגיה מפורטת של ארבע צוואות שונות שערכה המנוחה לאורך השנים: צוואה מ-1999, צוואה נוספת מ-2003 שבה היא חילקה באופן מפורט את המגרש והבתים, צוואה מ-2012 שבה היא הביעה לראשונה רצון לחלק את ביתה שווה בשווה בין שלושת ילדיה, ולבסוף הצוואה המאוחרת מ-2017. לאחר פטירתה הוגשו לרשם הירושות שתי בקשות מתחרות - ילדיה הבוגרים ביקשו לקיים את הצוואה המוקדמת, בעוד שהבן הצעיר עתר לקיים את הצוואה המאוחרת. כל צד טען כי הצוואה האחרת אינה תקפה - זה בשל חוסר כשרות, וזה בשל השפעה בלתי הוגנת.

830 אלף שכירים היו אמורים לקבל החזרי מס בשווי 664 מיליון שקל - אך בערעור לבית המשפט העליון ההחלטה בוטלה
החלטה שהפכה פסק דין קודם: בית המשפט העליון קבע שלמרות "תקלה ניסוחית" בחוק יש להעדיף את כוונת המחוקק ולא את "הלשון המילולית" וכך הפסידו מאות אלפי ישראלים החזרי מס במאות מיליונים
בפסק דין חריג שניתן לאחרונה, דחה בית המשפט העליון תובענה ייצוגית שביקשה להשיב מאות מיליוני שקלים לשכירים ישראלים, וקבע כי כאשר מתעוררת "תקלה ניסוחית" בחוק - יש להעדיף את כוונת המחוקק על פני הלשון המילולית. ההחלטה, שניתנה ברוב דעות של שניים מול אחד, עוסקת בשאלה מורכבת ביותר של פרשנות חקיקת מס, ויש לה השלכות על מאות אלפי שכירים ישראלים.
בית המשפט קבע כי רשות המיסים לא גבתה מס גבוה מדי משכירים ישראלים שהפקידו כספים לקרן הפנסיה שלהם ועל כן, הם אינם אמורים לקבל אותם בחזרה. לא אמור "מחלוקות בתחום דיני המס מחייבות לעיתים צלילה לנבכיהן של הוראות חוק מורכבות, המשלבות הגדרות והפניות; תנאים וחלופות; מדרגות ותקרות", כתב השופט עופר גרוסקופף בפתח פסק הדין. "קריאתן והבנתן של הוראות אלה, למרות שהן כתובות בשפה העברית, קשה לעיתים מפיענוח טקסט הכתוב בלשון זרה".
המחלוקת: מי זכאי להטבת מס על חיסכון פנסיוני?
במרכז המחלוקת עומדת סוגיה טכנית ביותר הנוגעת לסעיף 45א(ה)(2)(ב)(2)(ב) לפקודת מס הכנסה - סעיף שקובע את תנאי הזכאות להטבת מס בגין הפקדות לחיסכון פנסיוני. השאלה הקונקרטית היא האם שכיר שיש לו גם הכנסות שאינן מבוטחות (כגון שעות נוספות שהמעסיק אינו מפריש בגינן לפנסיה, או הכנסה כעצמאי מפרקטיקה פרטית), זכאי להטבת מס נוספת גם אם לא ביצע הפקדה נפרדת כעמית עצמאי?
כדי להבין את המחלוקת, חשוב להבין את המצב התקין: כאשר עובד שכיר מקבל משכורת, המעסיק מפריש עבורו כספים לקרן פנסיה (כיום מינימום 12.5%), והעובד עצמו מפריש נוסף (כיום מינימום 6%). על הפרשות אלו מקבל העובד הטבת מס בשיעור 35%, שניתנות עד לתקרה מסוימת. אבל מה קורה כאשר לעובד השכיר יש גם הכנסות נוספות? כמו למשל משיעורים פרטיים, מפרקטיקה עצמאית, או משעות נוספות שהמעסיק לא מפריש בגינן.
- השכר נטו יעלה - אבל, לא לכולם; התוכנית של האוצר נחשפת
- רפורמת מס טורקית תפגע במשקי הבית, בעסקים קטנים ובינוניים וייתכן שאף בשוק ההון
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
התובעים המייצגים, ניב נוימן ומתן לבנון, טענו כי על פי לשון החוק, די בעצם קיומה של הכנסה לא מבוטחת כדי לזכות בהטבת מס נוספת, גם אם לא בוצעה הפקדה נפרדת כעצמאי. לדבריהם, רשות המסים "קוראת לתוך החוק" מגבלה שאינה כתובה בו, ובכך גובה מיליארדי שקלים מהציבור שלא כדין.
