מילואים חרבות ברזל
צילום: דובר צהל

המנכ"ל פוטר אחרי יותר מ-200 יום במילואים - ביהמ"ש אישר

מנכ"ל דורו איטליאן פרודקטס, שי אלון, טען כי פוטר שלא כדין בשל שירות המילואים שלו, אך בית הדין קבע כי החברה הצליחה להוכיח שהפיטורים לא קשורים למילואים, אלא מבוססים על טעמים ענייניים הנוגעים להתנהלותו של אלון במסגרת תפקידו

עוזי גרסטמן | (8)

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דחה באחרונה את ערעורו של שי אלון, מנכ"ל דורו איטליאן פרודקטס, שביקש לבטל את החלטת ועדת התעסוקה שהתירה את פיטוריו לאחר שירות מילואים ממושך של יותר מ-200 יום מאז ה-7 באוקטובר 2023. המנכ"ל טען כי פוטר שלא כדין בשל שירות המילואים שלו, אך בית הדין קבע כי החברה הצליחה להוכיח שהפיטורים לא קשורים למילואים, אלא מבוססים על טעמים ענייניים הנוגעים להתנהלותו של אלון במסגרת תפקידו.


אלון, ממייסדי דורו איטליאן פרודקטס, שימש מנכ"ל וחבר דירקטוריון. ב-2019 נרכשו 51% ממניות החברה על ידי תנובה, שנהפכה לבעלת השליטה בה. על רקע מחלוקות סביב מימוש אופציית מכירה של יתרת מניותיו, אלון ושותפו פתחו בהליכים משפטיים נגד תנובה ודירקטורים מטעמה.


חתם על הסכם קיבוצי ללא אישור החברה


עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל באוקטובר 2023, נקרא אלון לשירות מילואים ממושך. במאי 2024, בעודו בשירות מילואים פעיל, הוא זומן לשימוע לפני פיטורים. במכתב הזימון נכתב כי הסיבה לכך היא התנהלותו מול תנובה והחברה, תוך הפרת החלטות הדירקטוריון, סיכול מינויים, הפעלת לחצים על עובדים, והובלת תהליכים שנויים במחלוקת, בהם חתימה על הסכם קיבוצי ללא אישור החברה.


ביוני 2024 קיבלה ועדת התעסוקה את בקשת החברה להתיר את פיטוריו של אלון, וקבעה כי הפיטורים אינם קשורים לשירות המילואים, וכי התקיימו "טעמים מיוחדים" המצדיקים את הפסקת העסקתו. הוועדה ציינה כי הסכסוך העסקי שקיים בין אלון לתנובה פרץ חודשים לפני המלחמה, וכי החברה נמנעה מפיטוריו בזמן שהיה בשירות פעיל. עוד הודגש כי המערער לא הוכיח ששירותו הצבאי עמד בבסיס ההחלטה לפטרו, אלא העלה את הטענה הזו רק בשלבים מאוחרים של ההליך.


"עם כל אלה עלינו לשאול, מדוע יש הכרח לפטר את העובד במהלך תקופת המילואים ואין אפשרות להותירו בתפקיד הזמני שנוצר עבורו עד לתום התקופה המוגנת על פי הדין. התשובה לשאלה זו סופקה על ידי העובד אשר, והדבר לא הוכחש, לא התייצב לעבודה ולא יצר קשר עם המעסיקה מאז הוחלט להעבירו מתפקיד המנכ"ל לתפקיד מנהל פיתוח עסקי, למרות שממועד זה ועד תחילת ספטמבר לפחות, היו ימים רצופים בהם הוא לא היה בשירות מילואים", נכתב בהחלטת הוועדה בנושא.


אלון ערער לבית הדין האזורי לעבודה, בטענה כי ההליך בוועדה התנהל שלא כשורה, כי לא ניתנה לו הזדמנות נאותה להציג את טיעוניו, וכי לא התקיימו "טעמים מיוחדים" המצדיקים את פיטוריו. מנגד, החברה טענה כי הוועדה פעלה כדין, וכי הראיות מוכיחות שהפיטורים נבעו מהתנהלותו של אלון כמנכ"ל ולא משירותו הצבאי.


בית הדין: ההליך היה הוגן ותקין


בית הדין, בהרכב בראשות השופטת מירב קליימן, קבע כי אין מקום להתערב בהחלטת הוועדה, וכי ההליך שהתנהל בפניה היה הוגן ותקין. "לא מצאנו מקום להתערב בהחלטת הוועדה לגבי אופן ניהול הדיון בפניה, לרבות החלטתה לגבי אי שמיעת עדים. מדובר בהחלטה דיונית מבוססת ומנומקת, המצויה בתחום סמכותה", כתבה השופטת קליימן בפסק הדין.

קיראו עוד ב"משפט"


עוד נקבע כי החלטת הוועדה היתה מפורטת ומנומקת היטב, והתבססה על מסמכים ועדויות שהוגשו לה. "אין מקום להתערב בקביעת הוועדה לעניין קיומם של שני התנאים המצטברים למתן היתר פיטורים. כך, לא נפל פגם בקביעתה כי לא מתקיים קשר בין הפיטורים למילואים, וגם ביחס לדרישת 'טעמים מיוחדים' למתן ההיתר – הנימוקים היו מבוססים היטב", צוין בפסק הדין שפורסם.


בסיכומו של דבר, בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דחה כאמור את ערעורו של אלון, וקבע כי אין מקום להתערב בהחלטת ועדת התעסוקה שהתירה את פיטוריו. אלון חויב בתשלום הוצאות משפט בסכום כולל של 10,000 שקל, אך הוא עדיין רשאי לערער על ההחלטה לבית הדין הארצי לעבודה.


מה המשמעות של פסק הדין עבור עובדים בשירות מילואים? 

המשמעות היא שפיטורי עובד במהלך שירות מילואים עדיין דורשים היתר מוועדת התעסוקה. ואולם אם יוכח שאין קשר בין הפיטורים לשירות, ובנוסף קיימים "טעמים מיוחדים" - ניתן לאשר את הפיטורים.


מהם הקריטריונים ל"טעמים מיוחדים"? 

אלה מקרים שבהם נוצר קרע משמעותי ביחסי העבודה, בעיות אמון, הפרות חמורות של מדיניות החברה או התנהלות שפוגעת בניהול התקין.


מה יוכל המערער לעשות כעת? 

המערער רשאי לערער לבית הדין הארצי לעבודה, אך עליו להוכיח כי נפל פגם משפטי בהחלטת בית הדין האזורי.


במקרה אחר, בפסק הדין ע"ע 9953-11-13 רויטל אילוז נגד זמירה גולן (2015), קבע בית הדין הארצי לעבודה כי ועדת התעסוקה היא גוף מעין-שיפוטי, וכי החלטותיה כפופות לביקורת רחבה, אך לא יתערבו אלא אם נמצא פגם משמעותי. במקרה נוסף בע"ע 316-10-19 Zeit Tafari נגד אופוס שירותי כוח אדם (2020), נפסק כי יש להתערב בהחלטות ועדות תעסוקה רק כשיש חריגה ברורה מסבירות או פגיעה בעובד מעבר לסביר. ואילו בר"ע 30504-02-23 ניר קורן נגד טריא פי2פי (2023), חיזק בית הדין הארצי את סמכות הוועדות לקבוע את אופן ניהול הדיונים שלהן, כולל ההחלטה שלא לשמוע עדים אם אין בכך צורך מהותי.

תגובות לכתבה(8):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 6.
    אנונימי 23/05/2025 23:14
    הגב לתגובה זו
    אנשי מילואים לא הכל מותר מילואים זו זכות ולא חובה ואין לנצל את מעמד המילואים לפגוע בעבודה הרבה מיחואימניקים חושבים שאם הם במילואים מותר להם הכל כולל לזלזל בעבודה ולחשוב שלא יפתרו אותם בגלל שהם במילואים. זה ניצול ציני
  • 5.
    נהוראי החרדי 25/02/2025 14:39
    הגב לתגובה זו
    אי אפשר לפטר אותיאוכל להמשיך לחגוג על חשבון הציבור
  • אמציה 25/02/2025 18:44
    הגב לתגובה זו
    ביזיון
  • 4.
    אנונימי 25/02/2025 11:19
    הגב לתגובה זו
    אמן וימצא עבודה טובה ושווה במהרה
  • 3.
    בנימין דניאל 25/02/2025 10:16
    הגב לתגובה זו
    כמה כסף קיבל השופט על פסק הדין הזה
  • 2.
    בו 24/02/2025 13:49
    הגב לתגובה זו
    מי שעשה מילואים חייב שתהיה לו עבודה מובטחת... העם הפרזיט והמשתמט שכח מהר מאד את הוקרת התודה ואיבד את ערכיו
  • 1.
    אנונימי 24/02/2025 12:22
    הגב לתגובה זו
    עוד הוכחה שהשופטים חייבים להיות מחומר אחר
  • גידי 24/02/2025 13:01
    הגב לתגובה זו
    הם לא היו מרוצים ממנו באופן בסיסי. אז מה להשאיר אותו כמנכל בגלל שעשה מילואיםבגלל זה יש את אותה ועדה שדנה ענינית ולא ראתה סיבה למנוע את הפטורין. ובית המשפט בסהכ אישר את הגיון שיקוליה.מה לא תקין כאן למה להתגולל סתם על השופטים
צוואה
צילום: canva

הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה בסוף?

האב הוריש את המשק ונכסים נוספים לבן שטען כי היה הקרוב והמסור מבין כל ששת ילדיו, מה קבע השופט?

עוזי גרסטמן |

במושב שקט במרכז הארץ, בין חלקות חקלאיות ושבילים מוכרים היטב למי שחי בהם עשרות שנים, נחתמה לפני יותר מעשור צוואה שנראתה אז טבעית למדי. אב בן 86, אלמן, חתם בפני נוטריון על צוואה קצרה וברורה: כל רכושו - משק חקלאי וכספים - יועבר לאחר מותו לבן אחד בלבד, מתוך שישה. אותו בן התגורר בסמוך אליו, טיפל בו בשנותיו האחרונות, שמר שבת כמוהו, והיה בעיניו האדם היחיד שניתן לסמוך עליו שימשיך לשמור על המשק ולא ימכור אותו. אלא שכעבור שנים, לאחר פטירת האב, נהפכה אותה צוואה למוקד של מאבק משפטי ממושך, שבסופו קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב, ברוב דעות, כי הצוואה בטלה, משום שהאב לא היה כשיר להבין את טיבה במועד החתימה.

פסק הדין, שניתן באחרונה על ידי הרכב השופטים גרשון גונטובניק, עינת רביד ונפתלי שילה, עוסק בשאלה אחת מרכזית אך טעונה במיוחד: האם רצונו של אדם, כפי שהוא נתפש בעיני בני משפחתו וביטויו לאורך השנים, יכול לגבור על דרישת החוק לכשירות מלאה וברורה במועד החתימה על צוואה. במקרה הזה, התשובה שניתנה היתה שלילית.

האב, תושב מושב ותיק, נפטר ב-2019. עוד ב-2014, חמש שנים לפני מותו, הוא חתם על צוואה נוטריונית שבה נישל את כל ילדיו האחרים והוריש את מלוא עיזבונו לבן אחד בלבד. העיזבון כלל משק חקלאי במושב וכספים. לאחר מותו, ביקש אותו בן לקיים את הצוואה, ואילו אחיו ואחיותיו הגישו התנגדות. הם טענו כי כבר במועד עריכת הצוואה האב סבל מירידה קוגניטיבית משמעותית, עד כדי חוסר כשירות להבין את משמעות הציווי. עוד נטען להשפעה בלתי הוגנת ולמעורבות של הבן בעריכת הצוואה, אך הטענות האלה נדחו לבסוף ולא היוו את הבסיס להכרעה.

בית המשפט לענייני משפחה, שדן בתיק בתחילה, דחה את ההתנגדות וקבע כי הצוואה תקפה. השופטת סיגלית אופק קיבלה את עמדת הבן, תוך שהיא סוטה מחוות דעת של מומחה רפואי שמונה על ידי בית המשפט עצמו. אלא שהאחים לא השלימו עם ההכרעה, והגישו ערעור לבית המשפט המחוזי, שכאמור התקבל בסופו של דבר ברוב דעות. במרכז הדיון עמדה שאלת הכשירות. סעיף 26 לחוק הירושה קובע כי צוואה שנעשתה בזמן שהמצווה "לא ידע להבחין בטיבה של צוואה", בטלה. הפסיקה פירשה זאת כדרישה לכך שהמצווה יהיה מודע לכך שהוא עורך צוואה, יבין את היקף רכושו, יכיר את יורשיו, ויהיה מודע להשלכות של החלטותיו על מי שהוא מדיר ומי שהוא מיטיב עמו.

הבדיקה הגריאטרית העלתה תמונה קשה

במקרה הנדון, מינה בית המשפט לענייני משפחה מומחה מטעמו, פרופ' שמואל פניג, פסיכיאטר, כדי שיחווה דעתו בדיעבד על מצבו הקוגניטיבי של האב במועד עריכת הצוואה. המומחה בחן מסמכים רפואיים שנערכו חודשים ספורים לאחר החתימה, ובהם בדיקה גריאטרית והערכת תלות של המוסד לביטוח לאומי. מסקנתו היתה זהירה אך ברורה: "יש סבירות רבה יותר שהמנוח היה בלתי כשיר לעריכת הצוואה". בהמשך הבהיר כי מדובר בסבירות של 55%-65% - מדרג נמוך יחסית, אך כזה שעולה על מאזן ההסתברויות הנדרש בהליך אזרחי. הבדיקה הגריאטרית, שנערכה בפברואר 2015, תיארה תמונה קשה: ירידה ניכרת בזיכרון, פגיעה בשיפוט, חוסר תובנה למצב, בעיות התמצאות ואף אבחנה של אלצהיימר. בהערכת התלות שנערכה חודש לאחר מכן צוין כי האב "לא מתמצא בבית", "לא תמיד מזהה את בנו", "יוזם יציאה מהבית" ואף הלך לאיבוד במושב. הבודקת ציינה כי הוא "סובל מאלצהיימר עם שטיון, חוסר שיפוט ותובנה" ונזקק להשגחה מתמדת.

צוואה
צילום: canva

הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה בסוף?

האב הוריש את המשק ונכסים נוספים לבן שטען כי היה הקרוב והמסור מבין כל ששת ילדיו, מה קבע השופט?

עוזי גרסטמן |

במושב שקט במרכז הארץ, בין חלקות חקלאיות ושבילים מוכרים היטב למי שחי בהם עשרות שנים, נחתמה לפני יותר מעשור צוואה שנראתה אז טבעית למדי. אב בן 86, אלמן, חתם בפני נוטריון על צוואה קצרה וברורה: כל רכושו - משק חקלאי וכספים - יועבר לאחר מותו לבן אחד בלבד, מתוך שישה. אותו בן התגורר בסמוך אליו, טיפל בו בשנותיו האחרונות, שמר שבת כמוהו, והיה בעיניו האדם היחיד שניתן לסמוך עליו שימשיך לשמור על המשק ולא ימכור אותו. אלא שכעבור שנים, לאחר פטירת האב, נהפכה אותה צוואה למוקד של מאבק משפטי ממושך, שבסופו קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב, ברוב דעות, כי הצוואה בטלה, משום שהאב לא היה כשיר להבין את טיבה במועד החתימה.

פסק הדין, שניתן באחרונה על ידי הרכב השופטים גרשון גונטובניק, עינת רביד ונפתלי שילה, עוסק בשאלה אחת מרכזית אך טעונה במיוחד: האם רצונו של אדם, כפי שהוא נתפש בעיני בני משפחתו וביטויו לאורך השנים, יכול לגבור על דרישת החוק לכשירות מלאה וברורה במועד החתימה על צוואה. במקרה הזה, התשובה שניתנה היתה שלילית.

האב, תושב מושב ותיק, נפטר ב-2019. עוד ב-2014, חמש שנים לפני מותו, הוא חתם על צוואה נוטריונית שבה נישל את כל ילדיו האחרים והוריש את מלוא עיזבונו לבן אחד בלבד. העיזבון כלל משק חקלאי במושב וכספים. לאחר מותו, ביקש אותו בן לקיים את הצוואה, ואילו אחיו ואחיותיו הגישו התנגדות. הם טענו כי כבר במועד עריכת הצוואה האב סבל מירידה קוגניטיבית משמעותית, עד כדי חוסר כשירות להבין את משמעות הציווי. עוד נטען להשפעה בלתי הוגנת ולמעורבות של הבן בעריכת הצוואה, אך הטענות האלה נדחו לבסוף ולא היוו את הבסיס להכרעה.

בית המשפט לענייני משפחה, שדן בתיק בתחילה, דחה את ההתנגדות וקבע כי הצוואה תקפה. השופטת סיגלית אופק קיבלה את עמדת הבן, תוך שהיא סוטה מחוות דעת של מומחה רפואי שמונה על ידי בית המשפט עצמו. אלא שהאחים לא השלימו עם ההכרעה, והגישו ערעור לבית המשפט המחוזי, שכאמור התקבל בסופו של דבר ברוב דעות. במרכז הדיון עמדה שאלת הכשירות. סעיף 26 לחוק הירושה קובע כי צוואה שנעשתה בזמן שהמצווה "לא ידע להבחין בטיבה של צוואה", בטלה. הפסיקה פירשה זאת כדרישה לכך שהמצווה יהיה מודע לכך שהוא עורך צוואה, יבין את היקף רכושו, יכיר את יורשיו, ויהיה מודע להשלכות של החלטותיו על מי שהוא מדיר ומי שהוא מיטיב עמו.

הבדיקה הגריאטרית העלתה תמונה קשה

במקרה הנדון, מינה בית המשפט לענייני משפחה מומחה מטעמו, פרופ' שמואל פניג, פסיכיאטר, כדי שיחווה דעתו בדיעבד על מצבו הקוגניטיבי של האב במועד עריכת הצוואה. המומחה בחן מסמכים רפואיים שנערכו חודשים ספורים לאחר החתימה, ובהם בדיקה גריאטרית והערכת תלות של המוסד לביטוח לאומי. מסקנתו היתה זהירה אך ברורה: "יש סבירות רבה יותר שהמנוח היה בלתי כשיר לעריכת הצוואה". בהמשך הבהיר כי מדובר בסבירות של 55%-65% - מדרג נמוך יחסית, אך כזה שעולה על מאזן ההסתברויות הנדרש בהליך אזרחי. הבדיקה הגריאטרית, שנערכה בפברואר 2015, תיארה תמונה קשה: ירידה ניכרת בזיכרון, פגיעה בשיפוט, חוסר תובנה למצב, בעיות התמצאות ואף אבחנה של אלצהיימר. בהערכת התלות שנערכה חודש לאחר מכן צוין כי האב "לא מתמצא בבית", "לא תמיד מזהה את בנו", "יוזם יציאה מהבית" ואף הלך לאיבוד במושב. הבודקת ציינה כי הוא "סובל מאלצהיימר עם שטיון, חוסר שיפוט ותובנה" ונזקק להשגחה מתמדת.