זקנה דיור מוגן
צילום: ISTOCK

הצד הבעייתי של התחדשות עירונית - קשישה עיוורת נאלצה לפנות את הדירה

עמית בר | (9)
נושאים בכתבה התחדשות עירונית


אחרי 60 שנה באותו בניין, אישה עיוורת בת 88 נאבקה בפרויקט פינוי־בינוי בטענה שיאבד לה הביטחון במרחב. אבל בית המשפט הכריע אחרת – וטען שהאינטרס לחיזוק מבנים גובר על התנגדות פרטנית, כל עוד יש דאגה לצרכים שלה.

פרויקטים של פינוי־בינוי הפכו לחלק בלתי נפרד מתהליכי ההתחדשות העירונית בישראל. מצד אחד, הם מביאים לתוספת שטח לדירות, שיפור באיכות החיים והגנה מרעידות אדמה. מצד שני, הם עלולים להוות קושי גדול עבור תושבים ותיקים, במיוחד כאלה שהתרגלו לסביבתם במשך עשרות שנים. זה בדיוק הסיפור שהגיע לאחרונה לפתחו של בית המשפט בתל אביב – והסתיים בהחלטה תקדימית.

הסיפור התחיל ברחוב ליסין במרכז תל אביב. בבניין ישן משנות ה־50, שבו מתגוררת קשישה בת 88, עיוורת, יחד עם דיירים נוספים. יתר בעלי הדירות (12 במספר) חתמו כבר בשנת 2021 על הסכם עם חברת "אנשי העיר" להקמת פרויקט פינוי־בינוי – הריסת הבניין הישן והקמת מבנה חדש ומודרני הכולל דירות מרווחות יותר, ממ"דים, חניות ומרפסות.

אבל הדיירת הוותיקה התנגדה בכל תוקף. לטענתה, היא מתפקדת באופן עצמאי, מכירה היטב את המרחב שבו היא חיה – והמחשבה על מעבר דירה, גם אם זמני, עלולה לפגוע קשות באיכות חייה וביכולת שלה להתנהל באופן עצמאי.


המפקחת הכריעה: ההתנגדות לא מספיקה – הפרויקט ייצא לדרך

בעקבות סירובה, פנו יתר הדיירים בתביעה למפקחת על המקרקעין, דגנית קציר ברין, בדרישה שתחייב אותה לחתום על ההסכם ולצאת לפרויקט. המפקחת בחנה את המקרה, ובחודש ינואר 2025 הכריעה: הקשישה תצטרך להשתתף בפרויקט, תוך שמירה על הזכויות שלה במסגרת ההגנות שמעניק החוק לאנשים עם מוגבלויות.

המפקחת ציינה שהמחוקק כבר התייחס למצבים כאלה, ולכן קבע שבעלי מוגבלויות יקבלו פתרונות מתאימים, אך לא יוכלו למנוע את קידום הפרויקטים לחלוטין. במקרה הזה, לקשישה הובטחו כל התנאים הבאים:

  • מימון דירה חלופית – כולל מציאת דירה שתתאים לה ולצרכיה, ככל האפשר בקרבת מיקומה הנוכחי.
  • כיסוי עלויות המעבר – כולל הובלה, אריזה ופריקה.
  • ליווי בהתאקלמות בדירה החדשה – כדי להבטיח שהמעבר יתבצע בצורה חלקה.

המפקחת הדגישה גם את חשיבות הפרויקט, לא רק בהיבט של שיפור איכות החיים לדיירים, אלא בראש ובראשונה כהגנה מפני רעידות אדמה וירי טילים. "מצבו הרעוע והמסוכן של הבניין אינו מוטל בספק," כתבה בהחלטה.

קיראו עוד ב"משפט"


המחלוקת: זכויות פרטיות מול אינטרס ציבורי

הפסיקה הזו מציפה את אחד הנושאים המורכבים ביותר בהתחדשות עירונית: איפה עובר הגבול בין זכויות פרטיות של דיירים ותיקים, במיוחד כאלה עם מוגבלויות, לבין הצורך לחזק מבנים ישנים?

החוק הישראלי קובע שכדי לקדם פינוי־בינוי, יש צורך בהסכמת רוב של 80% מבעלי הדירות. במקרה הזה, הרוב הושג כבר מזמן, ורק הקשישה נותרה מתנגדת. כדי למנוע מצב שבו דייר אחד מעכב את כל הפרויקט, החוק מאפשר לדיירים האחרים לפנות למפקחת על המקרקעין, שתכריע בנושא.

מה המשמעות להמשך הדרך?

הפסיקה הזו מעבירה מסר ברור: פינוי־בינוי הוא אינטרס ציבורי חשוב, והמדינה רואה בו דרך לשפר את הבטיחות ולמנוע קריסות מבנים במקרה של רעידות אדמה או מתקפות טילים. לכן, גם במקרים של דיירים עם מוגבלויות, ההתנגדות תיבחן – אבל לא תוכל לעצור את הפרויקט לחלוטין, כל עוד יש פתרון הוגן עבורם.

עם זאת, הקשישה מתכננת לערער לבית המשפט המחוזי, כך שהסיפור עדיין לא נגמר.


תגובות לכתבה(9):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 6.
    אנונימי 08/04/2025 08:22
    הגב לתגובה זו
    שחיתות וחוסר הבנה של הטיפשה הולידה במהלך השנים פסיקות מעוותות שהמרחק בין עשיית צד ושיוויון לפינת ליטוף ליזמים מושחתים
  • 5.
    ניבו 01/02/2025 19:39
    הגב לתגובה זו
    אז תמתינו לפינוי עוד 12 שנה מה בוער
  • 4.
    הכי טוב העליון 01/02/2025 06:02
    הגב לתגובה זו
    לפני שביבי ולוין יצליחו להחריב גם את העליון
  • 3.
    אני 31/01/2025 14:08
    הגב לתגובה זו
    בחיי תתביישו לכם. והדרתם פני זקן. גם ככה לא תתחילו לבנות לפני סיום חייה. לפנות קשיש מביתו עיוור בן 88!! ללא הסכמתו זו התעללות. בושה. כסף כסף כסף.
  • 2.
    צפדינה ק. יהלומי 31/01/2025 07:57
    הגב לתגובה זו
    הרי אפשר לפנות אותה בכוח למגורים הזמניים.
  • רן 31/01/2025 13:55
    הגב לתגובה זו
    כדי להרוס את הבניין דרושות 100% חתימות בעלי דירות.לכן יש חובה לחייב את כולם לחתום על ההסכם.
  • 1.
    קני ווילי 31/01/2025 04:21
    הגב לתגובה זו
    הפסיקה הזו מעבירה מסר ברור פינויבינוי הוא אינטרס ציבורי חשוב והמדינה רואה בו דרך לשפר את הבטיחות ולמנוע קריסות מבנים במקרה של רעידות אדמה או מתקפות טיליםהפסיקה הזו מעבירה מסר ברור המפקחת הזו דגנית קציר ברין לכאורה קיבלה מעטה יפה. אין לה שום אמפתיה ורגישות.
  • דן 31/01/2025 17:21
    הגב לתגובה זו
    אפילו שכתבת לכאורה
  • אנונימי 08/04/2025 08:27
    בסבירות גבוה שהמפקחת הזו קיבלה מעטפות שמנות מיזמים מושחתים והמרחק של טובת הציבור הטילים והשבר סורי אפריקאי מזיזים לה את הגבה ואת היתרה למפרט
בית משפט (גרוק)בית משפט (גרוק)

המתנה של ארבע שעות הובילה לפיצוי של מיליונים

בית משפט השלום בתל אביב אישר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית נגד רשפים דלתות: הלקוחות שהמתינו לביקורי התקנה ותיקון של טכנאי החברה יקבלו הארכת אחריות בשווי מצטבר של כ-3 מיליון שקל, לאחר שנקבע כי תיאום חלונות זמן ארוכים פגע בזכויות הצרכנים ובזמנם

עוזי גרסטמן |

הדלת כבר היתה מותקנת, הבית סגור, סדר היום השתנה, וההמתנה הלכה והתארכה. עבור לקוחות רבים של רשפים דלתות, זה היה תסריט מוכר: ביקור של מתקין או טכנאי שתואם לטווח של ארבע שעות, שבמהלכן נדרש הלקוח להישאר בבית, להמתין, לדחות פגישות ולעתים גם להפסיד יום עבודה. מה שנתפש במשך שנים כגזירת גורל צרכנית, נהפך לבסיס של תובענה ייצוגית, שהסתיימה כעת בפסק דין מפורט ובאישור הסדר פשרה רחב היקף, שבמרכזו פיצוי לציבור הלקוחות והתחייבות לשינוי התנהלות עתידי.

פסק הדין ניתן בבית משפט השלום בתל אביב על ידי השופט ליאור גלברד, במסגרת תובענה ייצוגית שהגישה זוהר יעקבסון נגד רשפים דלתות. ההליך עסק בפרקטיקה של תיאום ביקורי הובלה, התקנה ותיקון של דלתות ומוצרי החברה, בטווחי זמן של ארבע שעות, שלטענת המבקשת חרגו מהוראות חוק הגנת הצרכן ופגעו בזכויות הלקוחות. על פי המתואר בפסק הדין, המקרה הפרטי שממנו צמחה התובענה אינו חריג. יעקבסון רכשה דלת כניסה מתוצרת רשפים, ולאחר שהתגלתה תקלה ביקשה לתאם ביקור טכנאי. הביקור נקבע ליום מסוים, בטווח שבין 10:00 ל-14:00. ארבע שעות של המתנה, ללא אפשרות לדעת מתי בדיוק יגיע הנציג. לטענתה, לא מדובר במקרה נקודתי אלא במדיניות שיטתית, שננקטה כלפי לקוחות רבים. במסגרת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית צורפו גם ראיות נוספות, לרבות הליך משפטי אחר שבו הודתה החברה כי זהו חלון הזמן המקובל אצלה.

בבסיס התביעה עמדה פרשנות של סעיף 18א לחוק הגנת הצרכן, העוסק בזמני המתנה לביקור נותן שירות בבית הצרכן. הסעיף קובע כי כשנדרש ביקור של שליח, מתקין או מתקן, על העוסק לתאם מועד כך שזמן ההמתנה לא יעלה על שעתיים מעבר לשעה שנקבעה. לטענת המבקשת, תיקון לחוק שנכנס לתוקף ב-2018 הרחיב את תחולת ההסדר, כך שהוא חל על כלל נותני השירות ולא רק על טכנאים של מוצרי חשמל, כפי שהיה בעבר. תכלית התיקון, כך נטען, היא פשוטה וברורה: לכבד את זמנו של הצרכן ולמנוע פגיעה בשגרת יומו.

רשפים דלתות מצדה, דחתה את הטענות. בתשובתה לבקשה לאישור היא טענה כי החוק אינו חל עליה במלואו, וכי פרשנות המבקשת מרחיבה יתר על המידה את הוראות הדין. החברה הסתמכה בין היתר על חוות דעת של ארגון אמון הציבור, שלפיה החובה הנוגעת לזמני המתנה קשורה למוצרים מסוימים בלבד, ובראשם מוצרי חשמל, ואינה חלה בהכרח על דלתות. עוד נטען כי גם כשתואם חלון זמן של ארבע שעות, בפועל ברוב המקרים הגיעו נציגי החברה מוקדם יותר, כך שהלקוחות לא נדרשו להמתין את מלוא הזמן.

הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל

המבקשת לא קיבלה את הדברים. בתגובתה היא טענה כי עצם קביעת חלון זמן של ארבע שעות מהווה הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל. לדבריה, מדובר בפרקטיקה שמנצלת את העובדה שהחוק קובע פיצוי סטטוטורי רק לאחר חלוף פרק זמן מסוים, ומאפשרת לעוסקים להתיישר פורמלית עם הדין, אך לפגוע בפועל בצרכנים. עוד הודגש כי המונח "טובין" בחוק הגנת הצרכן אינו מוגבל למוצרי חשמל, אלא כולל כל נכס מוחשי שאינו מקרקעין, ובהגדרה זו נכללות גם דלתות.

ירושה (דאלי)ירושה (דאלי)

צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד

אב משותק, צוואה דרמטית ובן אחד שמקבל את הכל: בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה ביטל צוואה שנחתמה כמה שבועות לפני פטירת האיש, וקבע כי הופעלה השפעה בלתי הוגנת על אדם חולה וסיעודי, תוך נישול אשתו ויתר ילדיו

עוזי גרסטמן |

מעטים הם המקרים שבהם מסמך בן עמודים ספורים מצליח לטלטל משפחה שלמה, אבל זה בדיוק מה שעשתה צוואה אחת שנחתמה בסוף חייו של אב לשמונה ילדים. צוואה קצרה, שנחתמה ימים ספורים לאחר אשפוז ממושך ובשעה שמצבו הרפואי של המצווה היה קשה ביותר, קבעה כי בן אחד בלבד יירש את כל רכושו. אשתו, אם ילדיו, שהיתה נשואה לו קרוב ל-50 שנה וטיפלה בו במסירות, מצאה את עצמה מודרת לחלוטין. כך גם שבעת ילדיהם הנוספים. שנים לאחר מכן, ולאחר הליך משפטי ארוך, קבע בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה כי הצוואה מבוטלת.

בפסק דין מפורט ומנומק, שניתן על ידי השופט אורן אליעז, נקבע כי לא רק שנפל פגם חמור בהליך קיום הצוואה, אלא שהוכח כי הצוואה עצמה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת מצד הבן שזכה בה. השופט אף לא הסתיר את חוסר האמון שחש כלפי גרסתו של אותו בן, שלפיה אביו - שהיה באותו הזמן משותק בחצי גופו, סיעודי, חלש ומרותק ברוב שעות היום למיטתו - הגיע בכוחות עצמו למשרד עורכי הדין כדי לחתום על הצוואה שלו.

המנוח, כך עולה מהראיות, נפגע בתאונה קשה ב-2013, ומאז היה מרותק לכסא גלגלים וסבל מבעיות רפואיות קשות. מסמכים רפואיים, ובייחוד דו"ח הערכת תלות של המוסד לביטוח לאומי, תיארו אדם שזקוק לעזרה כמעט בכל פעולה יומיומית: קימה, רחצה, אכילה, שימוש בשירותים ועוד. בדו"ח נכתב כי המנוח “חלש מאוד, אפיסת כוחות, משותק ומרותק למיטה”, וכי אינו מסוגל להזעיק עזרה אם ייקלע לסכנה.

למרות זאת, טען הבן כי האב הגיע לבדו, בכסא הגלגלים החשמלי שלו, למשרד עורך הדין ששבו נערכה הצוואה. לדבריו, הצוואה אף נחתמה בחצר המשרד, משום שלא ניתן היה להכניס את הכסא פנימה. הטענה הזו עוררה ספק כבד אצל בית המשפט. “קשה לקבל את תיאור העובדות אותו מציע המשיב”, כתב השופט בהחלטתו, והוסיף כי לא ברור כיצד אדם שמתקשה לקום ממיטתו, שאינו יוצא מביתו ואף נזקק לכך שרופא משפחה יגיע אליו - חוצה לבדו רחובות וכבישים ומגיע למשרד של עורך הדין.

מדוע נדרש הסכם מתנה אם ממילא הבן קיבל את כל הרכוש

שלושה ימים בלבד לאחר חתימת הצוואה, חתם המנוח גם על מסמכים נוספים, שלפיהם הוא מעביר במתנה את זכויותיו בדירה לבן ולרעייתו. גם הפעולה הזו עוררה תהיות: מדוע נדרש הסכם מתנה, אם ממילא נערכה צוואה שמקנה לבן את כל הרכוש? ומדוע בצוואה הבן הוא היורש היחיד, ואילו בהסכם המתנה מצורפת גם רעייתו? השאלות האלה, ציין בית המשפט בפסק הדין שפורסם, נותרו ללא מענה.