האזרח מן השורה שומע את נגיד בנק ישראל אומר כי מצב המשק טוב, אך לא טוב מאוד. הוא קורא עיתונים ויודע ששיעור האבטלה אצלנו (6.5%) נמוך בהרבה מזה של אירופה, שם רמת האבטלה דו ספרתית (מעל 12%). מסבירים לו שאצלנו התוצר צומח ובעולם הוא עומד במקום או יורד. הוא גם שומע שהתחזקות השקל כנגד הדולר נמשכת, תוך התעלמות מצרות כמו התקציב המנופח, הורדת הדירוג של המשק והמתיחות הביטחונית. אומרים לו שאם כל הבעיות הללו היו באמת חמורות כל כך, השקל היה מתדרדר. אז למה הגזרות הללו?

כמו האזרח מן השורה, גם שר האוצר עצמו כועס, לדבריו, על הקיצוצים הגדולים והעלאת שורה ארוכה של מיסים שהגיש משרדו. אולם, הוא אומר כי אם לא יעשה זאת, המשק יהיה בסכנת מפולת. אם יעד הגירעון שנקבע לבסוף ל-2013, 4.65% מסך התוצר, גבוה מדי (כפי שאומרת קרנית פלוג מבנק ישראל לדוגמא), מה היה קורה אם היו מחליטים על יעד נמוך יותר, נגיד 3.5%, כפי שהיו רוצות סוכנויות דירוג האשראי? הלא אז היו צריכים לקצץ עוד מיליארדים.

גם נתוני האינפלציה מבלבלים את האזרח מן השורה. מדד המחירים לצרכן עלה רק 1.3% ב-12 החודשים האחרונים. איך זה מסתדר עם התחושות ההפוכות ועם כל עליות המחירים שהיו ואלו שבדרך? ואולי זו בכלל תמונת ראי של ההאטה במשק, עליה מדברים כולם ובגללה שוקל בנק ישראל אולי להוריד עוד את הריבית? בכלל, למה לקצץ כל כך בתקציב, כשהחדשות מאירופה הן שמדינות שנקטו בשנים האחרונות צעדי צנע כשלו בניסיונן לטפל בגירעונות התקציביים ורק החריפו את ההאטה הכלכלית שפקדה אותן?

כשיש כל כך הרבה סימני שאלה והתבטאויות סותרות לכאורה, לא פלא שהאזרח מן השורה מבולבל וכועס. כך גם יהיה לו קשה להאמין שבעוד שנתיים אכן יקצור את פירות הריסון שנכפה עליו היום, כפי שמבטיחים לו.

כל השאלות הללו מבלבלות גם בזמנים רגילים. בישראל של פוסט המחאה החברתית לא מפתיע שהן גם מתסכלות. הלך הרוח של הציבור הוא אחד הפרמטרים החשובים ביותר בניהול מדיניות כלכלית חברתית, ואם בכל זאת הוגשו קיצוצים כה נרחבים - כנראה לא הייתה ממש ברירה. כמובן שישנן חלופות יצירתיות והוגנות יותר, ומתסכלות פחות, אך התוצאות שלהם תגענה באיחור ואילו המשק צריך פתרונות היום.

אני כלכלן, אבל לתת תשובה נכונה אחת לשאלות האלו זו תמיד משימה בלתי אפשרית ובימים אלו היא קשה עוד יותר. יש לקוות שמדיניות הממשלה תצליח, אך יהיה צורך בסבלנות רבה כדי לדעת זאת. תוכניות הממשלה יצטרכו הרבה יותר מ-100 ימים של חסד. בינתיים אפשר להסתכל על המים שכן נמצאים בכוס - עושה רושם שהאוצר, המעסיקים ובנק ישראל ערים כולם לחוסר האיזון הכלכלי והחברתי והמדיניות שהם נוקטים נראית בינתיים די מסונכרנת. התיאום ביניהם יהיה תנאי הכרחי כדי להיחלץ מהמצב הנוכחי.

מכל מקום, הצלחה של הרשויות תיבחן בשנים הבאות, לא רק בקידום הצמיחה, אלא גם ובעיקר בשיפור הקשר בין הצמיחה הכלכלית לצמיחה בהכנסה האישית ובתחושת העושר של משקי הבית. בכל משפט שהמילים "מצב המשק" תופענה בו, יהיה צורך מעתה לשלב גם את המילים "מצב החברה והאזרחים". רק כך ישוב לבסוף האדם העובד למרכז העניינים.

לדאבוני, תקנות הייעוץ הכללי החדשות של הרשות לניירות ערך אוסרות עלי להתייחס לתגובות שלכם בעמוד זה