האם הגיע זמנה של פורד לסגור את הפער מג'נרל מוטורס? האנליסטים מפקפקים
פורד FORD MOTOR מציגה מתחילת השנה ביצועי חסר לעומת המתחרה המיתולוגית ג'נרל מוטורס. בעוד פורד טיפסה ב-15% מתחילת השנה (רובם בימים האחרונים), ג'נרל מוטרס GENERAL MOTORS הספיקה לזנק ב-36%.
איך נוצר הפער? מבחינת הביצועים הכספיים, החברות דומות למדי. שתיהן רווחיות, ושתיהן צומחות. פורד צפויה לייצר רווח של כ-22 מיליארד דולר בשנים 2024 – 2025 וג'נרל מוטורס צפויה לייצר 26 מיליארד דולר באותו זמן. שתיהן גם נכנסו לתחום הרכב החשמלי, וצומחות גם שם.
ישנם בכל זאת שני הבדלים משמעותיים בין החברות. ראשית, המספרים של פורד בכל זאת פחות טובים משל ג'נרל מוטורס, מבחינת שולי הרווח. ג'נרל מוטורס עומדת על שולי רווח נקי של 6.3%, אלו של פורד הם רק 2.21%. זהו פער משמעותי.
בנוסף, ישנו הבדל משמעותי מבחינת שיטת והיקף החזר ההון לבעלי המניות. ג'נרל מוטורס הכריזה על תוכנית ביי-בק בשווי 16 מיליארד דולר, כ-30% מערכה. פורד דבקה בשיטת הדיבידנד המאפיינת אותה, עם דיבידנד רבעוני של 15 סנט למניה ועוד דיבידנד מיוחד של 18 סנט למניה שהוכרז במאי. מחיר המניה הנוכחי הוא כ-14%, כלומר תשואת הדיבידנד מגיעה לכ-2.4% בלבד.
- פניית הפרסה של פורד אירופה
- עדכונים לפורד ברונקו - המחיר החל מ 380.0 אלף ש"ח
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
פורד, בהנהגת המנכ"ל ג'ים פיירלי שנכנס לתפקידו באוקטובר 2020 מנסה לסגור את הפערים הללו. פורד מתכננת לקצץ 2 מיליארד דולר בעלויות. בנוסף, עלות המכר של פורד היא 3.5% לעומת 3% של ג'נרל מוטורס ורק 1% בטויוטה. שיפור לרמה המקובלת בשוק אצל המתחרות המתחרות בסעיף הזה יוסיף עוד מיליארד עד 2 מיליארד דולר לרווח התפעולי, ועשוי להביא את הרווח הנקי של החברה בשנת 2024 ל-11 מיליארד דולר, לעומת 8 מיליארד דולר שהיו צפויים קודם לכן. השיפור הגדול ביותר בתזרים החופשי עשוי לבוא דווקא מחטיבת הרכב החשמלי. החטיבה הפסידה 1.3 מיליארד דולר ברבעון. פורד לא נוטשת את התחום, אבל אמורה לצמצם את ההפסדים, בעיקר על ידי הפחתת ההוצאות. על פי תוכנית הקצאת ההון שפרסמה פורד עם דוחות הרבעון השני, נראה שהיא אכן מתכננת לקצץ בסעיף הזה גם.
סיוע נוסף לפורד צפוי דווקא מבחוץ – משוק הרכב האמריקאי. מספר המכוניות החדשות הצפויות להימכר בארצות הברית צפוי לצמוח ל-16 מיליון מכוניות בשנת 2024 לעומת 15.5 מיליון בשנת 2023. הצפי הוא שעד שנת 2028 המספר יעלה ל-17 עד 18 מיליון מכוניות בשנה.
למרות ההסברים לפערי התשואות, פער כזה משמעותי בין שתי החברות שמתנהגות בדרך כלל כתאומות סיאמיות הוא דבר יוצא דופן. האנליסט אדם ג'ונס ממורגן סטנלי כותב בסקירה ללקוחות הבנק כי כשנוצר פער כזה, בדרך כלל זו שמציגה ביצועי חסר תצמצם אותם בהמשך, אך צריך איזה שהוא קטליזטור כדי שזה יקרה. ג'ונס כתב: "אנחנו רואים הזדמנות עבור פורד לצמצם את הפער על ידי הקפדה על משמעת הון" – הוא מפרט את הרכיבים הדרושים: להוציא פחות על רכב חשמלי, לשפר את איכות הפעילות (כלומר את שולי הרווח) ולהתמקד בהחזר לבעלי המניות (כלומר לבצע תוכנית ביי-בק). אדם ג'ונס מציב מחיר יעד של 17 דולר למניה עם המלצת קניה.
- בולגריה עוברת לאירו - זה הרבה יותר ממהלך טכני של החלפת שטרות
- הכוכבות והמאכזבות של וול סטריט - איך היתה שנת 2025 בשווקים?
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- המירוץ הקוונטי: החברות שמעצבות את עתיד המחשוב
האנליסט מייק וורד מחברת פרידום קפיטל מרקטס סבור שאין לצפות מפורד למהלך דומה לזה של ג'נרל מוטורס. לדבריו, למשפחת פורד יש עדיין 40% מזכויות ההצבעה במניות החברה ונציגות בהנהלה, והם אוהבים לקבל את הדיבידנדים שלהם. אבל גם בחזית הזו יש תקווה. התוכנית הנוכחית של פורד היא לחלק כ-40% עד 50% מתזרים המזומנים החופשי כדיבידנד מיוחד. דיבידנדים כאלו צפויים להמשיך לזרום ולצמוח, שכן פורד צפויה לייצר 21 מיליארד דולר של תזרים חופשי בשלוש השנים הבאות. 50% מזה משמעותו 2.6 דולר למניה, או 20% מערך המנייה הנוכחי, וזאת בנוסף ל-15 סנט למניה שמגיעים מדי רבעון. כלומר סך הדיבידנד בשלוש השנים הקרובות צפוי להגיע ל-4.4 דולר למניה – מעל 30% ממחיר המניה - בדומה לחלוקת ההון של ג'נרל מוטורס.
האנליסט ג'ון מרפי מבנק אוף אמריקה גם מעניק המלצת קנייה לחברה. לדבריו היא צפויה ליטול חלק משמעותי בגידול במכירות רכבים בשוק האמריקאי. מחיר היעד שהוא מציב למניה הוא 21 דולר, אפסייד של 60%.
מחשוב קוונטי גטי תמונותהמירוץ הקוונטי: ארבע חברות שמעצבות את עתיד המחשוב
הטכנולוגיה הקוונטית מתקדמת בקצב מהיר, עם פיתוחים משמעותיים הן מבחינה טכנולוגית והן מבחינה מסחרית. ממשלות בעולם משקיעות מיליארדי דולרים בפיתוח מחשוב קוונטי, במטרה לשמור על יתרון תחרותי
הפוטנציאל העצום והאתגרים הטכנולוגיים
הטכנולוגיה הקוונטית מתקדמת בקצב מהיר, עם פיתוחים גם בצד הטכנולוגי וגם בצד המסחרי. ממשלות בעולם משקיעות מיליארדי דולרים בפיתוח מחשוב קוונטי, במטרה לשמור על יתרון תחרותי ולהוביל בתחומים חדשים. בין החברות הבולטות שכדאי לעקוב אחריהן נמצאות D-Wave, Rigetti, IonQ ו-IBM. שלוש הראשונות והקטנות יותר משמעותית מ-IBM הניבו מאות אחוזים בשנתיים האחרונות, בממוצע קרוב ל-800%. שוק המניות תמיד מקדים את השוק הטכנולוגי, אבל הערכים של החברות האלו כבר גבוהים ומבטאים התקדמות מאוד משמעותית. הן בנקודת הזמן הזו בחזית הטכנולוגיה, אבל זו השקעה מסוכנת מאוד.
בכל מקרה, האפליקציות המבטיחות של המחשוב הקוונטי נוגעות לתחומים רבים, כמו רפואה, פיננסים וחקר חומרים, בזכות יכולת עיבוד מאסיבית של נתונים מורכבים עם דגש על בעיות שמייצרות כמויות עצומות של קומבינציות. מחשבים קלאסיים מעבדים מידע בצורה סדרתית, בעוד שמחשבים קוונטיים יכולים לבחון מספר אפשרויות במקביל, וכך להתמודד עם בעיות שיש בהן מיליוני משתנים בו זמנית. לדוגמה, חברת IBM השיקה לאחרונה את המחשב הקוונטי הגדול ביותר שלה עד כה, עם 433 קיוביטים, שמרחיב את היכולת להריץ בעיות מורכבות יותר.
עם זאת, הטכנולוגיה עדיין מתמודדת עם אתגרים, כמו רגישות לטעויות ותקלות תפעוליות. חברות כמו Quantinuum, בשותפות עם קונגלומרט Honeywell, ו-IBM מדווחות על התקדמות משמעותית בתחום תיקון השגיאות, צעד שנחשב קריטי בדרך למכונות גדולות ויציבות יותר. Quantinuum, למשל, הציגה לאחרונה את 'Helios', שנחשב למחשב הקוונטי המדויק ביותר כיום.
מבט על השחקניות המובילות בבורסה
כיום, שלוש חברות קוונטיות הנסחרות בבורסה זוכות לתשומת לב מיוחדת מצד מומחים ומשקיעים. חברת D-WaveD-Wave Quantum -0.38% מובילה את התחום עם מחיר יעד ממוצע של כ-45 דולרים למניה, בעוד IonQ IonQ -0.97% זוכה להערכת שווי גבוהה יותר עם מחיר יעד של כ-100 דולרים. Rigetti Rigetti Computing -1.16% , לעומת זאת, זוכה עם הערכות שמרנית זהיר יותר עם מחיר יעד של כ-30 דולר למניה, בעיקר בשל התלות הגבוהה שלה במענקי ממשלה, שהיוו כמעט 90% מההכנסות שלה.
- אנחת רווחה: פריצת הדרך שתציל את המחשב הקוונטי
- הכסף ממשיך לזרום לחברות הקוונטים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
ההסתמכות על תקציבי ממשלה היא נקודת תורפה ל-Rigetti במידה ולא תצליח להרחיב את המכירות וההכנסות מהשוק המסחרי. עם זאת, Rigetti ו-IonQ מחזיקות במאזנים נקיים מחובות משמעותיים, כאשר IonQ הגדילה את מאגר המזומנים וההשקעות שלה לכ-3.5 מיליארד דולר לאחר הנפקת הון בשווי 2 מיליארד דולר בסוף 2024.
דגל בולגריה ודגל האיחוד האירופאי, צילום: רשתותבולגריה עוברת לאירו - זה הרבה יותר ממהלך טכני של החלפת שטרות
בולגריה עוברת להשתמש באירו כמטבע הרשמי במדינה ותהיה המדינה ה-21 בגוש האירו; בולגריה איבדה את העצמאות המוניטרית שלה כבר ב-1997 אז לאור הקריסה הכלכלית הצמידה את המטבע למארק הגרמני ובהמשך לאירו
תחילת 2026 ובולגריה נכנסת לגוש האירו וזה ממש לא רגע של אופוריה בשביל המדינה המזרח-אירופאית. זה מגיע אחרי מסע כלכלי ארוך, טעון וטראומטי. עבור רבים במדינה, המעבר לאירו אינו נתפס כמהלך טכני של החלפת שטרות ומטבעות, אלא כסגירת מעגל היסטורית שמתחילה דווקא
בקריסה הכלכלית של שנות ה-90. בין 1996 ל-1997 חוותה בולגריה היפר-אינפלציה, הבנקים קרסו בזה אחר זה, חסכונות של משפחות התאדו כמעט בן לילה, והאמון במערכת הכלכלית נפגע עמוקות. בפברואר 1997 לבדו, האינפלציה החודשית הגיעה ל-242%. במונחים שנתיים, האינפלציה בשיאה חצתה
את רף ה-2,000%. זו הייתה אחת התקופות הקשות בתולדות הכלכלה הבולגרית המודרנית, והיא נצרבה היטב בזיכרון הקולקטיבי.
כדי להמחיש את עומק המשבר, בתחילת 1996, דולר אחד היה שווה כ-70 לֶב. בפברואר 1997, שער החליפין כבר עמד על 3,000 לֶב לדולר. הכסף הפך לנייר
חסר ערך תוך חודשים ספורים. השכר החודשי הממוצע בשיא המשבר צנח לשווה ערך של כ-30 דולר בלבד. פנסיות של חיים שלמים הספיקו בקושי לקניית כמה כיכרות לחם. כשליש מהמערכת הבנקאית בבולגריה הוכרזה כפושטת רגל. אנשים עמדו בתורים אינסופיים מחוץ לבנקים סגורים, רק כדי לגלות
שחסכונותיהם נעלמו.
מעבר לא חלק מהקומוניזם
שורשי המשבר של אמצע שנות ה-90 נעוצים באופן שבו בולגריה ניהלה את המעבר מכלכלה קומוניסטית לכלכלת שוק. אחרי נפילת המשטר, הממשלות נמנעו ממהלכי עומק כואבים כמו הפרטה מהירה וסגירת חברות ממשלתיות כושלות.
במקום זאת, המדינה המשיכה להזרים אשראי וסובסידיות לחברות מפסידות, שחלקן הפכו בפועל ל"חברות זומבי" שחיו על חשבון התקציב. התוצאה הייתה הצטברות מהירה של חובות, מערכת בנקאית חלשה ותלות גוברת בכסף ציבורי, בלי מנגנונים אפקטיביים של פיקוח וניהול סיכונים.
כדי לממן את הגירעונות ולמנוע קריסה מיידית, הבנק המרכזי בחר בפתרון הקל והמסוכן, הדפסת כסף. ההיצע המוניטרי תפח במהירות, האמון במטבע המקומי נשחק, והאינפלציה יצאה משליטה. בתוך הסחרור הזה עלו גם טענות קשות לשחיתות שלטונית, כולל ניצול המשבר על ידי גורמים בממשל ובמערכת הבנקאית להעברת כספים ולהתרוקנות יתרות המט"ח של המדינה. השילוב בין ניהול כלכלי רופף, מימון אינפלציוני ואובדן אמון ציבורי הוא זה שהוביל בסופו של דבר לקריסה של 1996-1997 ולמהלך הדרמטי של הצמדת המטבע.
מתוך המשבר הזה נולד מהלך דרמטי. בולגריה אימצה
מנגנון של "לוח מוניטרי" (Currency Board), שבמסגרתו הוצמד המטבע המקומי, הלב, למארק הגרמני, ובהמשך לאירו. במילים אחרות, הבנק המרכזי הבולגרי ויתר בפועל על היכולת לנהל מדיניות מוניטרית עצמאית, לקבוע ריבית או לשחק עם שער החליפין. כבר כמעט שלושה עשורים שבולגריה
חיה עם מטבע שמחירו קבוע, כשהשליטה האמיתית נמצאת מחוץ לגבולותיה. במובן הזה, המעבר הרשמי לאירו היום הוא פחות אובדן ריבונות ויותר הכרה רשמית במצב שקיים בפועל מאז סוף שנות ה-90.
