גרום פאואל יור הפדרל ריזרב
צילום: צילום מסך, אתר הפד'

האינפלציה בארה"ב צוללת במהירות, אבל האם הסכנה חלפה? לא בטוח

כלכלנים מזהירים שדווקא הרגע הזה שבו נראה שהכל מתנהל טוב ושהכלכלה מבצעת נחיתה רכה, עלולה לגרום לבעיות - ולאינפלציה לזנק בחזרה; מה כדאי לעשות כדי להימנע מכך ואיך נכון להשקיע בתקופה כזו ומה יעשה פאואל ביום רביעי הקרוב?
דור עצמון | (5)

לא משנה איך מודדים את האינפלציה, הזינוק במחירים בארה"ב מעט בחדות בשנה האחרונה. האינפלציה בארה"ב היא כבר רק 3%, עדיין מעל אבל כר לכאורה לא כל כך רחוק מיעד ה-2% בממוצע של הפדל ריזרב. עדיין צריך חודשים של מדד נמוך כדי שהאינפלציה תסתכם בפחות מ-2%, אבל האינפלציה כבר לא נמצאת באזורי ה-6-9% וזה טוב.

אבל האינפלציה הנמוכה כעת בארה"ב עלולה להטעות - זה יכול לגרום לפוליטיקאים חסרי אחריות כלכלית (כמו בארץ) להתחיל ללחוץ על הבנק המרכזי להוריד את הריבית במהירות, בזמן שהוא רוצה בינתיים להשאיר אותה גבוהה, כדי להמשיך ולצנן את האינפלציה. מעבר לכך, הרשימה הארוכה של הגורמים שהובילו להתפרצות האינפלציות בשנה שעברה בהחלט עשויה לחזור ולהשפיע ולכן ממש לא בטוח שהפד' כבר יכול לנוח. ביום רביעי הקרוב הוא שוב צפוי להעלות את הריבית ב-0.25% ובינתיים הכלכלנים וגם השוק מעריכים שזו העלאת הריבית האחרונה.

האם זה גם אומר שהאינפלציה תחזור לאפס כל כך מהר? לא בטוח בכלל. "כל מי שצעיר מגיל 50 לא חי בשוק של אינפלציה שמתעוררת ולא היה ניסיון אמיתי באינפלציה", אומר סטיבן ד. קינג, כלכלן ראשי לשעבר ב-HSBC בלונדון. לדבריו, "אחד הלקחים של שנות ה-70 הוא שאם האינפלציה מתחילה לרדת ומקבלי ההחלטות הופכים לשאננים - היא פתאום מזנקת שוב. האינפלציה בהחלט יכולה לטפס חזרה ל-4% וגם ל-6%, ולחזור ל-7.5%. זה שהיא יורדת לא אומר שהיא תמשיך לרדת ותישאר למטה". 

כזכור, לנסיקה האינפלציונית של השנה שעברה היו סיבות רבות: הוצאות ממשלתיות גדולות מאוד בתקופת הקורונה (בכל העולם) כדי להאט ולמתן את ההתמוטטות הכלכלית הגדולה ביותר מעולם, שהגיעה בגלל מגפת הקורונה, השיבושים הקשים בשרשרת האספקה שקטעו את זרימת הסחורות וגם הזינוק במחירי האנרגיה בעקבות פלישת רוסיה לאוקראינה.

אבל יש כאן גם סיפור גדול יותר - גורמים שמשפיעים בטווח הארוך: אחרי שנים רבות של גידול בכוח העבודה בארה"ב ובכלל בעולם המערבי, האוכלוסיה מזדקנת ושוק העבודה מתחיל להידלדל - הצורך בעובדים מפעיל לחץ כלפי מעלה על השכר.

גם שינויי האקלים משפיעים כשהם עלולים לפגוע באספקת המזון בעולם. מחירי שמן הזית טיפסו בשנה שלרמות הגבוהות ביותר שנרשמו לאחר הבצורת הממושכת בספרד, מחירי הסוכר קפצו בעקבות עודף גשם בהודו, וישנן עוד דוגמאות רבות.

המלחמה בשינויי האקלים היא גם יקרה, ותישאר כזו. התוכניות למעבר לדל פחמן הכרחיות לשגשוג עתידי, אך מוסיפות להוצאות שבשגרה. כדי להגיע עד שנת 2050 עם אפס שימוש בפחמן תידרשנה השקעות שנתיות של יותר מ-9 טריליון דולר - כמעט מחצית מגודלה של כלכלת ארה"ב.

קיראו עוד ב"גלובל"

לאור כל הסיבות האלו, אפשר להניח שהסיכויים הם די נמוכים לחזור לאינפלציה הנמוכה והריבית הכמעט אפסית שהייתה כאן בעשור האחרון: "אנחנו עוברים מעולם שנשלט בעבר על ידי שפע של משאבים לעולם שנשלט על ידי מחסור", אמר יו גימבר, אסטרטג שוק גלובלי בג'יי.פי מורגן בלונדון. "העולם הכלכלי יכול להיראות אחרת לגמרי במהלך 5-10 השנים הבאות. ההסתמכות על ביצועי העבר כמדריך לעתיד הוא משהו שאנחנו תמיד מזהירים מפניו, אבל זה נכון במיוחד עכשיו". תחיית האינפלציה גם מכניסה את המשקיעים לעולם שונה מזה שנראה כאן ב-30 השנים האחרונות. זה יוצר אתגרים והזדמנויות, והאנליסטים אומרים כמובן שהמשמעות היא שצריך לנהל את תיקי ההשקעות "באופן יותר אקטיבי" (כלומר תנו לנו את הכסף כי אנחנו המומחים. הם לא ממש מצליחים להכות את המדדים בטווח הארוך אבל הם תמיד יגידו לכם שהם המנהלים הכי טובים).

באופן מסורתי זהב ונכסים פיזיים, כגון נדל"ן וסחורות, נחשבים לגידור האינפלציה הטובים ביותר (למעט שוק המניות עצמו). לזהב יש רקורד כשומר ערך במשך כבר אלפי שנים. עם זאת, המתכת הצהובה לא מייצרת תזרים הכנסות, וגם המחיר שלה תנודתי וגם וורן באפט אמר שהוא לא מבין מה הערך שלו. נכסים פיזיים עשויים להיראות אטרקטיביים, אבל קינג מציין שההיסטוריה מראה שהתשואות שלהם יכולות להיות גרועות גם בתקופות אינפלציוניות. האסטרטגים בבלקרוק ממליצים כעת על אג"ח צמודות אינפלציה בשווקים מפותחים, שכן לדעתם רוב שוק האג"ח עדיין לא מעריך למה עלולה לגרום אינפלציה מתמשכת. מעבר לכך, הם ממליצים להשקיע בטרנדים החמים לטווח הארוך - או במילים אחרות: בינה מלאכותית - הנה דברים שאמרה לאחרונה על האסטרטגיה ענת לוין, מנכ"לית בלקרוק ישראל, בראיון לביזפורטל.

גישה אחרת היא להסתכל על מגזרים שלא הצליחו במיוחד בעולם של ריבית נמוכה, בתקווה שהם יצליחו יותר אם הריבית תישאר גבוהה. בנקים, למשל, נוטים להניב ביצועים טובים יותר כאשר הריבית גבוהה יותר, כי מרווחי הריבית נטו שלהם משתפרים. והכי חשוב, המשקיעים צריכים להפנים שהתרדמת הארוכה של האינפלציה הסתיימה, למרות כמה תחזיות אחרונות שדפלציית המחירים מתקרבת. האינפלציה השנתית בארה"ב עמדה על 5% בשנת 2022 (השיא היה 9.1% בחודש יולי שעבר) לראשונה מאז 1990, וסביר להניח שזה יקרה שוב לפחות בחלק מהשנים הקרובות.

תגובות לכתבה(5):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 4.
    דן 23/07/2023 17:38
    הגב לתגובה זו
    הבורסות בעולם ובייחוד בארה"ב , על סף קריסה קולוסאלית....זה לא יהיה תיקון , זה יהיה מכוער ברמה היסטורית ....נותן לזה להתחיל בן ימים לשבועות בודדים .....סכנה ברורה ומידית !!! דעתי בלבד !!!
  • המגיב 23/07/2023 18:39
    הגב לתגובה זו
    לסגור מאה, ככה, יפה.
  • 3.
    אייל 23/07/2023 15:15
    הגב לתגובה זו
    מניות ההובלה הימית מראה לאנפלציה כמובון שיש עוד את הדיורהאנרגיה אבל רואים שאלה לא פורצים שורה תחתונה ניראה כי האנפלציה צחת שליטה מגזר השירותים לא יעלה יתר על המידה בכדי ליצר אנפציה מסוכנת
  • 2.
    מבין2 23/07/2023 14:58
    הגב לתגובה זו
    גם עם לחצים אינפלציוניים
  • 1.
    ירקוני 23/07/2023 14:35
    הגב לתגובה זו
    ככל שהממשלה עומדת להתפרק ולהיזרק למזבלה של ההיסטוריה כך הבורסה הופכת ליותר ירוקה .
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיותמוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיות

"פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס לא ישרדו במתכונת הנוכחית עד סוף העשור"

מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל, טוען כי פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור; לדבריו, גרמניה תקועה בדיון “מופנה אחורה” במקום להשקיע בדור הבא של התחבורה: הרכב החשמלי והאוטונומי, ואומר כי “העתיד הוא נהיגה אוטונומית, לא נוסטלגיה”

רן קידר |

הסערה האחרונה בתעשיית הרכב הגרמנית התפרצה בעקבות ראיון טלוויזיוני שבו הזהיר פרופ’ מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל ואחד מהקולות המשפיעים בכלכלה האירופית, כי ייתכן ששלושת יצרניות הרכב הגדולות בגרמניה, פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ, לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור. "אני לא רואה סיכוי ממשי לכך שבשנת 2030 הן ייראו כפי שהן נראות היום", אמר שולאריק. "אם התעשייה הזו לא תשנה כיוון, היא תחדל להתקיים במבנה הנוכחי". 

לדבריו, ייתכן שגרמניה תצטרך לאמץ "פתרון בסגנון וולוו", כלומר, כניסת משקיע אסטרטגי זר, אולי סיני, שיביא עמו טכנולוגיה, הון ושווקים חדשים. שולאריק הזכיר כי וולוו השוודית שייכת מאז 2010 לקבוצת ג'ילי הסינית, מהלך שהציל את החברה ממשבר והחזיר אותה לקדמת הבמה העולמית. 

הדיון מסתכל אחורה 

הביקורת של שולאריק אינה כלפי החברות בלבד, אלא גם כלפי השיח הציבורי והפוליטי בגרמניה. לדבריו, המדינה עסוקה בויכוחים מיושנים על תעשיית הדיזל והאנרגיה במקום להתמודד עם האתגר הבא: הרכב האוטונומי. "יש לי חשש אמיתי שאנחנו שוכחים את המהפכה הבאה", אמר. "בזמן שאנחנו מתווכחים על מה שהיה, סין וארה”ב כבר משקיעות הון עתק במערכות נהיגה אוטונומיות ובינה מלאכותית לרכב". 

שולאריק טען כי אם גרמניה לא תבצע שינוי מיקוד טכנולוגי אמיתי, היא תמצא עצמה מאחור בעידן שאחרי המנוע החשמלי, עידן הנהיגה החכמה. 

תגובות נגד: “תחזית מנותקת מהמציאות” 

יו״ר התאחדות תעשיית הרכב הגרמנית (VDA) דחתה את תחזיתו של שולאריק וכינתה אותה “אבסורדית”. לדבריה, היצרניות הגרמניות הן עדיין “חברות מצליחות ובעלות עתיד,” אך הן סובלות ממדיניות אנרגיה לא עקבית, עלויות ייצור גבוהות ומיסוי מכביד. פוליטיקאי בכיר מהמפלגה הירוקה, שהינו המועמד לתפקיד ראש ממשלת באדן-וירטמברג, לב תעשיית הרכב, הביע אופטימיות זהירה: “דיימלר לא תהיה בידיים סיניות כל עוד נעשה את העבודה שלנו,” אמר. “אם כולנו, החל בממשלה וכלה במהנדסים, ניקח אחריות, נוכל לשמור על המובילות של גרמניה בתחום התחבורה.” 

המשבר בתעשיית הרכב הגרמנית 

הפסדי עתק וירידות חדות ברווחיות מציבים את תעשיית הרכב הגרמנית בנקודת מפנה. פולקסווגן ופורשה דיווחו על הפסדים של מיליארדי יורו, ומרצדס-בנץ רשמה ירידה של 50% ברווח הנקי ברבעון האחרון. במקביל, הייצור הסיני הזול של רכבים חשמליים, לצד מכסים אמריקניים גבוהים ומדיניות אירופית מסורבלת, חונקים את כושר התחרות של היצרניות האירופיות. 

בנוסף, שערוריית הדיזל-גייט ממשיכה לפגוע באמון הצרכנים ובמיתוג “Made in Germany”. 

אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)

שיעור מאילון מאסק: איך לדרוש טריליון דולר ולקבל את זה

בעלי המניות של טסלה אישרו למאסק חבילת תמריצים חדשה בהיקף עצום של 400 מיליון מניות, שמחזירה את חלקו בחברה ל־25%. מאחורי המספרים הבלתי נתפסים מסתתרת אסטרטגיית משא ומתן מבריקה וגם לא מעט אגו

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה אילון מאסק טסלה

לאחרונה החליטו בעלי המניות של טסלה Tesla -3.68%  להעניק לאילון מאסק חבילת תמריצים חדשה הכוללת 400 מיליון מניות נוספות. זה מצטרף ל־380 מיליון מניות שכבר ברשותו. המספרים כמעט בלתי נתפסים, אבל מאחוריהם מסתתר שיעור מעניין על ניהול משא ומתן וגם על הגבול הדק שבין ביטחון עצמי לחוצפה.


מאסק ביקש דבר אחד: להחזיר את חלקו בחברה ל־25%. הוא לא נימק מדוע, לא הציג טיעונים ולא ניסה לשכנע. הוא פשוט אמר שזה מה שהוא רוצה וקיבל את מבוקשו. החבילה הקודמת שלו, מ־2018, הייתה שווה אז כמה מיליארדי דולרים והיום מוערכת בכ־120 מיליארד. לכך מתווספת חבילת התמריצים מ־2012, ששווייה כיום כ־34 מיליארד דולר. במילים אחרות, עוד לפני העסקה החדשה, מאסק נהנה משכר ממוצע של כ־12 מיליארד דולר בשנה. לא בדיוק “עבודה בחינם”.


הפעם, החוזה כולל תנאי שאפתני במיוחד: מאסק צריך להוביל את טסלה לרווח תפעולי של 400 מיליארד דולר במהלך שנה אחת. לשם השוואה, טסלה צפויה להרוויח השנה כ־13 מיליארד דולר. כדי לעמוד ביעד, הוא צריך להגדיל את הרווחים פי שלושים.


האסטרטגיה היא לב הסיפור

הסכומים הם לא לב הסיפור, אלא האסטרטגיה. ג’ו־אלן פוזנר, פרופסורית לניהול באוניברסיטת סנטה קלרה, הסבירה שמאסק השתמש בעקרון “העיגון”. טכניקה שבה המספר הראשון שמועלה במשא ומתן קובע את המסגרת לכל המספרים הבאים. אם ההצעה הראשונה גבוהה מדי, שאר ההצעות יסתובבו סביבה. מאסק לא התחיל נמוך ולא בנה את הדרישות בהדרגה, הוא פתח בגדול, בטריליון דולר, מה שגרם לכל סכום אחר להיראות סביר בהשוואה.


פוזנר הסבירה שזו בדיוק הסיבה שכדאי להיות הראשון שמגיש הצעה במשא ומתן. אם מועמד לעבודה מצהיר שהוא שווה חצי מיליון דולר בשנה, גם אם המעסיק חשב להציע 150 אלף, השכר הסופי יהיה קרוב בהרבה להצעה הגבוהה.