למונייד
צילום: למונייד NYSE

להפוך לימונדה ללימון (2)

מה השכר החציוני בלמונייד, מה השכר הממוצע, כמה שווים שי וינינגר ודניאל שרייבר המייסדים - ואיך חברה שגורמת להפסדים כל כך גדולים למשקיעים יכולה להעשיר את המנהלים?
נתנאל אריאל | (7)

שי וינינגר ודניאל שרייבר, שני יזמי הייטק מצליחים, הצליחו בסיבוב האחרון בנאסד"ק להנפיק את למונייד, חברת הביטוח הדיגיטלית שעל מעלליה אתם יכולים לקרוא כאן - להפוך לימונדה ללימון. השניים אומנם מכרו חלום - שבינתיים התנפץ והסב למשקיעים הפסדים של 90% מהשיא - אבל הם קיבלו שכר חלומי: 21 מיליון דולר כל אחד, והם עדיין מחזקים במניות בסך של 80 ו-140 מיליון דולר בהתאמה. 

כל אחד מהם משתכר 21 מיליון דולר כאשר המשקיעים בחברה בכלל הפסידו מעל 10 מיליארד דולר והחברה עצמה מעל 200 מיליון דולר. גם אם ננקה את האופציות בתוך ההטבות והשכר של כל אחד מהם (כי הרי האופציות כעת לא שוות) הרי שמדובר בשכר של מיליונים. חוץ מזה, לא נופתע אם בהמשך האופציות ייכנסו לכסף במקביל להפחתת מחיר המימוש של האופציות. זה טריק שהחברות משתמשות בו כאשר המניה יורדת.

במסמך שנשלח ל-SEC, רשות ניירות ערך האמריקאית, לגבי התגמול של המנהלים והשכר של המנהלים, תפס אותנו מספר נוסף - השכר החציוני. להבדיל מממוצע, שכר חציוני הוא השכר של העובד הממוקם בדיוק באמצע מבחינת רמת השכר. כלומר, הוא מבטא בעצם כמה עובדים מרוויחים בחברה מעל רמת השכר הזו וכמה מרוויחים מתחת לשכר הזה. 

השכר החציוני בלמונייד בשנת 2021 הוא 96.1 אלף דולר, בערך 330 אלף שקל בשנה., או 27.5 אלף שקל בחודש. לא נראה גבוה במיוחד, אבל צריך לזכור שחלק גדול מהעובדים של למונייד (מעל 1,100) הם עובדים חדשים - כלומר מראש השכר שלהם נמוך מעובדים ותיקים, כך שככל שהחברה צומחת ויש יותר גיוסי עובדים צפוי שהשכר החציוני יהיה נמוך יותר. מעבר לכך - למונייד היא לא רק חברה של  מתכנתים ומהנדסי מחשבים אלא חברה שגם דורשת עובדים מסביב - תפעול, כוח אדם, ועוד. אז לא בטוח אם זה שכר גבוה או לא ביחס לחברות הייטק אחרות, ביחס לממוצע הארצי השכר כמובן גבוה.

מנגד, ביחס לשכר של המייסדים מדובר כמובן נמוך, מה שמעלה נקודה נוספת - הבדיקה של שכר המייסדים נעשית לפי שכר חציוני, כי זה הנתון שהחברות צריכות לפרסם בעת שליחת טפסי ההצבעה לבעלי המניות לצורך הצבעה באסיפה על השכר של המנהלים. אבל, זה לא אומר הרבה לגבי השכר הממוצע. השכר הממוצע בלמונייד הוא הרבה יותר גבוה מ-27.5 אלף שקל. תחשבו על זה - 550 עובדים מרוויחים פחות מ-27.5 אלף שקל, אבל כנראה שרובם לא הרבה פחות מכך. 550 עובדים אחרים מרוויחים יותר מ-27.5 אלף שקל וחלקם הרבה יותר - מייסדים, מנהלי צוותים, מנהלי שיווק ומכירות ועוד. סטטיסטית ה-550 ברף העליון מזיזים את השכר הממוצע כלפי מעלה. זה גם יכול להיות 40 אלף שקל. 

וכאן נמצא הסיפור של למונייד - בעוד המשקיעים מפסידים, בעוד החברה מפסידה, שכבה מסוימת של כמה עשרות או כמה מאות אנשים מתעשרת.

תגובות לכתבה(7):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 7.
    שמוליק 12/05/2022 10:41
    הגב לתגובה זו
    בעליה הראשונה של המניה המנכל קיבל מליוני דולרים!!! על חברה כושלת שלא עשה שקל רווח!!!
  • 6.
    שחר 02/05/2022 22:41
    הגב לתגובה זו
    נו, טוב, גם אנשים בגיהנום רוצים קוביות קרח
  • 5.
    יוסי 02/05/2022 10:40
    הגב לתגובה זו
    יש חברות מנוהלות כמאפיה מפרסמים הודעות חברה אופטימיות שאין בהם אמת בעלי עניין מנצלים זאת ומוכרים מניות ראו אקוואריוס [
  • 4.
    סיפור הנאו ליברליות 02/05/2022 10:27
    הגב לתגובה זו
    ומעבירים לאנשים משכבה מצומצמת.
  • 3.
    רונן 02/05/2022 10:01
    הגב לתגובה זו
    הבורסה, מכשיר להעברת הכסף לעשירים ולנוכלים
  • 2.
    פצפץ 02/05/2022 09:51
    הגב לתגובה זו
    אין שום הגיון קפיטליסטי בחברות שמפסידות הון עתק ומשלמות למנהלים שלהן הון עתק, אנשים קונים חברות אחרי 50-70% ירידות וחושבים שהנה התחתית כבר הגיעה ובסוף הם מגלים שמדובר בתהום, נכון יש מצד אחד חברות מצויינות אבל רוב החברות הקטנות ואפילו הבינוניות הטכנולוגיות לא שוות כלום.
  • 1.
    אריאל, כל הכבוד 02/05/2022 09:48
    הגב לתגובה זו
    עיתונאות חוקרת במיטבה. הלואי וירבו כמותך בישראל. אתה פשוט מגלה את פניהם של הנוכלים החנוטים בחליפות 3 חלקים. גזל בחסות החוק. לכאורה הכל כשר, אבל מה זה מסריח? מסריח מאד. טוב שיש אנשים כמוך , שנוברים ומציינים את האמת. צריך לשנות חוקים, ולבצע רגולציה אוכפת.
אינטל 18A (X)אינטל 18A (X)

אנבידיה מתחרטת - לא רוצה את אינטל כשותפה בתהליך הייצור

מניית אינטל יורדת על רקע הערכות ששיתוף הפעולה בין השתיים בתהליך הייצור יופסק

מנדי הניג |
נושאים בכתבה אינטל אנבידיה

מה גרם לאנבידיה לעצור את השת"פ בתהליך הייצור עם אינטל? אין הודעה רשמית, אבל בתקשורת האמריקאית מדווחים כי אנבידיה עצרה את התקדמות התוכניות לשימוש בתהליך היצור 18A של אינטל. מניית אינטל יורדת מעל 3% בעקבות הדיווח. החשש שתהליך הייצור הזה לא מצליח להתרומם. נזכיר שלאינטל יש בעיה קשה בגיוס לקוחות משמעותיים, והבעיה הזו למרות השקעת הממשל, אנבידיה וגופים נוספים לא נפתרה. 

הדיווחים האלו מגיעים בזמן רגיש לאינטל, שמנסה לשכנע את השוק כי תוכנית המפעלים שלה, הכוללת ייצור שבבים ללקוחות חיצוניים, מתחילה להפוך מסיפור השקעות יקר לסיפור הכנסות. אבל זה יהיה תהליך ארוך. אינטל מפסידה בתחום הייצור כמה מיליארדים בשנה וזה לא צפוי  להשתפר דרמטית בשנה הקרובה. 

מה באמת קרה עם אנבידיה ו-18A?

הדיווח מציין שאנבידיה בחנה לאחרונה את האפשרות לייצר שבבים באמצעות תהליך היצור המתקדם 18A של אינטל, אך כעת לא ממשיכה קדימה. חשוב לציין שמדובר בשלב ניסיי ולא בחוזה מסחרי, אך העצירה מספיקה כדי להשפיע על המניה של אינטל ועל הערכות השוק, במיוחד לאחר שהשם אנבידיה בהקשר של 18A סיפק רוח גבית למניה בחודשים האחרונים.

עבור אינטל, בדיקה מצד שחקן גדול כמו אנבידיה היא סוג של חותמת איכות פוטנציאלית ליכולת להתחרות בשוק היצור המתקדם, שבו חברות כמו טאיוואן סמיקונדקטור וסמסונג שולטות כבר שנים. עצירת הבדיקה מעלה סימני שאלה בנוגע לקצב אימוץ, התאמה, ביצועים, זמינות ועלויות. משהו לא עובד טוב בתהליך הייצור הזה. 

תהליך 18A הוא חלק מרכזי בניסיון של אינטל לחזור לחזית הטכנולוגית בייצור שבבים ולהקים פעילות ייצור שבבים ללקוחות חיצוניים. יש פער בין בדיקת התאמה לבין התחייבות לייצור מסחרי בנפחים גדולים, כך שמלכתחילה הציפיות כנראה היו גבוהות מדי, אבל זה גם בגלל הלקוח - אנבידיה היא לקוח חלומות בגלל היקף היצור והדרישות הגבוהות, וצריך לזכור שלאנביידה יש אינטרס אחרי השת"פ במסגרתו גם השקיעה באינטל. העצירה של הפרויקט, הוא איתות ורמז לכך שהדרך של אינטל עוד ארוכה.


טראמפ מחייךטראמפ מחייך

המשך שחרור תיקי אפשטיין מחזיר את הסיכון הפוליטי למסך של וול סטריט

פרסום שמתנהל בטפטוף, עם השחרות כבדות ופספוס מועד יעד, מתגלגל לעימות מול הקונגרס ומחזיר לשיח השוק את הקשרים ההיסטוריים של דונלד טראמפ עם ג׳פרי אפשטיין לצד שמות מהמגזר הפיננסי, בזמן שהשווקים רגישים במיוחד לסיכון משילות

ליאור דנקנר |

שחרור המסמכים הקשורים לג׳פרי אפשטיין בידי משרד המשפטים האמריקאי הופך בימים האחרונים לפחות לסיפור על מה כתוב בתיקים ויותר לסיפור על איך מוסד פדרלי מתנהל תחת לחץ פוליטי. מה שהיה אמור להיות פרסום חד לפי חוק עם מועד אחרון ברור, יוצא בפעימות. חלקים עולים לציבור, חלקים נשארים מושחרים, וחלקים יורדים לזמן קצר וחוזרים.

מבחינת השווקים, המוקד הוא לא לצוד שם מפורסם ולגזור ממנו מסקנות. הופעה במסמכים או בתמונות אינה מלמדת בהכרח על עבירה. מה שמייצר חיכוך הוא משך האירוע והאופן שבו הוא מתגלגל, כי הוא משאיר את אי הוודאות פתוחה ומחזיר לתמחור את פרמיית הסיכון הפוליטית ואת סיכון המשילות.

הרגישות גבוהה במיוחד עכשיו כי וול סטריט מתמחרת בתקופה האחרונה יותר ויותר את שאלת היכולת של וושינגטון לבצע מדיניות בצורה יציבה. בישראל נוטים לקרוא את טראמפ דרך עדשה מדינית, אבל מבחינת השוק האמריקאי זו קודם כל שאלה של ניהול מוסדי, סדר יום, ויכולת להחזיק קואליציה ותהליך.


חוק שקיפות ומועד שחלף, ואז... הפרסום מתגלגל

הקונגרס מעביר בנובמבר את חוק שקיפות תיקי אפשטיין ברוב גדול, והנשיא דונלד טראמפ חותם עליו אחרי התנגדות ראשונית ואז נסיגה תחת לחץ של מחוקקים רפובליקנים. החוק קובע שהחומרים צריכים להתפרסם עד 19 בדצמבר עם השחרות מינימליות. בפועל יוצא עד המועד רק חלק מהחומר, ומשרד המשפטים מסביר שהוא צריך עוד זמן כדי לבדוק את התכנים ולהגן על נפגעות ועל מי שעלולות להיות נפגעות.

במשרד המשפטים מתארים בדיקה מורכבת שבה כל מסמך וכל צילום עוברים סקירה של המשרד ושל הגורמים האחראים במחוז הדרומי של ניו יורק, כדי לקבוע אילו פרטים חייבים להישאר חסויים. במקביל מוקם צוות של יותר מ-200 עורכי דין, והמסרים בוושינגטון מכוונים לכך שעוד חומרים יוצאים גם בתקופת החגים בארצות הברית.