שורה של גורמים משפיעים על התנהגות השווקים הפיננסיים במידה כזו או אחרת. גורמים פוליטיים – השפעתם נמוכה. גורמים פסיכולוגיים – השפעתם גדולה אבל לטווחים קצרים. הגורמים הכלכליים הם אלה שנותנים את הטון ואת הכיוון לשוקי המניות ולשוקי איגרות החוב. ומה משקלם של הגורמים הגיאו-פוליטיים - זו השאלה הרלוונטית לעניינינו, שכן מדובר כיום באירוע גיאו-פוליטי ענק.

ובכן, לגורמים גיאו-פוליטיים יש השפעה גדולה בתנאי שיש להם השלכות כלכליות, ובמקרה שלנו יש למלחמה השלכות כלכליות כבדות משקל בעיקר סביב הסנקציות. כיצד הן תשפענה על קצב הצמיחה העולמי וכיצד הן תשפענה על האינפלציה, על הריבית, וכיצד כל אלה ישפיעו על התנהגות השווקים הפיננסיים ועל הדרך שבה משקיע צריך להתמודד עם כל אלה.

אז לפני שניתן את התשובות שלנו לשאלות הללו, חשוב לנו לנתח את הסיטואציה הגיאו-פוליטית שאנחנו מצויים בה. בלי זה אין היגיון וערך לשום החלטה.

אומרים "מלחמות לא קורות בחורף", כדברי השיר. מסתבר שדווקא כן. העיתוי של המהלך שיזם פוטין איננו מקרי מן הסתם וגם כנראה לא נדע בקרוב מה הניע אותו למהלך דווקא עכשיו.

• ארדואן לפוטין: איסטנבול מוכנה לתווך בין רוסיה לאוקראינה
• המספר היומי - 180 אלף דולר. מי מקבלת את הסכום הזה ועבור מה?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

כך או כך, זה לא התחיל אתמול. ב-15 השנים האחרונות מאז ועידת הביטחון השנתית במינכן ב-2007 פוטין ממש לא הסתיר את תסכולו מפני מה שהוא ראה כחוסר התייחסות, שלא לומר הזלזול של המערב, כלפיו אישית וכלפי רוסיה שלאחר התפרקותה של בריה"מ. פוטין הגדיר את האירוע הזה כ- "האסון הגיאופוליטי הגדול ביותר של המאה ה-20". מייחסים לפוטין את החלום להחזיר את האימפריה הרוסית לקדמותה, לאו דווקא את האימפריה של בריה"מ הקומוניסטית אלא דווקא זו של האימפריה הצארית. ואכן כמה מצעדיו של פוטין מתיישבים עם הגישה הזו.

כיבוש חצי האי קרים (2014)  והשגת השפעה משמעותית בים השחור הוא חלק מכך, כמו גם הגברת  הנוכחות הרוסית בים התיכון, ראו את מעורבותה של רוסיה בסוריה. המהלך של כיבוש אוקראינה הוא חלק משתי המסורות – זו של רוסיה הצארית וזו של בריה"מ הקומוניסטית שכן זאת לדעת – קייב, העיר הכי מדוברת היום, הוא מקום הולדתה של נסיכות קייב שהייתה הבסיס לרוסיה המודרנית, ואוקראינה הרי הייתה חלק אינטגרלי ממדינות בריה"מ טרם התפרקותה ב-1991. 

פוטין חרד, יש אומרים, על גבול הפארנויה, לביטחונה של רוסיה, וכך יש לתפוש את המהלך האחרון שלו, כמו גם התביעות החוזרות ונשנות שלו להסיג את הכוח הצבאי והטילים של נאט"ו שמוצבים על אדמת המדינות הגובלות ברוסיה, או אפילו קרובות אליה, והוא גם מאיים שאם הדבר לא ייעשה, הוא יעשה מהלך דומה של הצבת טילים ביבשת אמריקה, בעורפה של ארה"ב.

• הסנאט הארגנטינאי אישר את תקציב 2026: הישג פוליטי ראשון למיליי מאז הבחירות
• מייקל ברי חוזר להמר נגד השוק: "בועת ה-AI מזכירה את הדוט-קום"
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• המניה שהונפקה, זינקה כמעט 400% ונופלת היום ב-60%

כדי להשיג את מטרותיו פוטין בנה ברוסיה, החלשה כלכלית, כוח צבאי עם טכנולוגיה מאוד מתקדמת ומחזיק ברשותו ארסנל גרעיני ענק שמאפשר לו לאיים ברמיזה על שימוש אפשרי בו אם תביעותיו לא ייענו ואם ימשיכו להתייחס לרוסיה באופן לא ראוי במקום להתייחס אליה כמעצמה. אבל, בנוסף, כדי להשיג את מטרותיו על הקרקע הוא עושה שימוש בעובדה שבמדינות שאליהן הוא נושא את עיניו קיים מיעוט רוסי לא מבוטל, שלטענתו נרדף ע"י השלטונות, והוא, פוטין, בא "להגן" עליו.

זה התחיל בגיאורגיה בשנת 2008 כאשר הוא סיפח לרוסיה שני מחוזות על בסיס הטענה הזו, זה נמשך ב-2014 בפלישה לחצי האי קרים שהיה שטח ריבוני של אוקראינה, כיבוש שעבר ללא תגובה של ממש, וזה נמשך עכשיו ב'הגנה' על שני מחוזות במזרח אוקראינה שפוטין דאג כבר לפני שנים להקים בהם כוחות בדלניים פרו-רוסיים.      

אלא, שהפעם הזו, הפעם השלישית, פוטין לא הסתפק בכך והוא שם לו למטרה לכבוש את כל אוקראינה בטענות כזב כאילו היא מבקשת לפתח נשק גרעיני, כאילו המשטר המושחת שלה הוא ניאו-נאצי וכאילו היא מחר בבוקר אמורה להצטרף לברית נאט"ו בשעה שמדינות נאט"ו עצמן אינן חפצות בכך, ואפילו לאיחוד האירופי, שהוא ארגון פוליטי, היא רחוקה מלהצטרף.

מה מחפש פוטין באוקראינה? מעבר לאידיאולוגיה והעבר ההיסטורי המנחים אותו, שליטה באוקראינה תאפשר לו גבול משותף עם מדינות נוספות שגם כלפיהן יש לו דרישות ושאיפות  כמו  מולדובה, שלוש הארצות הבלטיות – ליטא, לטביה ואסטוניה, שגם בהן יש מיעוט רוסי גדול יחסית,  ופולין.  

פוטין כנראה לא מעוניין לכבוש את אוקראינה ולשלוט בה באופן ישיר ו'על הכידונים' כי זה בהחלט עלול לסבך אותו במלחמת גרילה עם מדינה שמונה יותר מ-40 מיליון תושבים, ושארצם משתרעת על פני שטחים עצומים, המדינה הגדולה בשטחה באירופה. הרבה  יותר פשוט עבור פוטין יהיה לשלוט בה באמצעות ממשלת בובות, ממשלה משתפת פעולה, אם אכן יצליח במשימה הזו. אם לא יצליח בזה, ישנו תסריט שבו הוא יודח ע"י כמה אנשי צבא בכירים, ואם לא, פוטין מתוסכל יהיה גם פוטין מסוכן, מסוכן מאוד, דוב רוסי פצוע ופראי.

ייתכן מאוד שהמהלך האחרון של פוטין היה בחזקת צעד אחד יותר מדי וכלל לא בטוח שזה מהלך חכם.

מעבר לכך שלא ברור מה תהיה מידת ההצלחה שלו בכינון ממשלת בובות (כאשר העם האוקראיני כבר הוכיח את עמדתו הנחושה), המהלך שלו חשף את שאיפותיו האמיתיות שחורגות מגבולות אוקראינה והוא 'הצליח' לאחד את כל מדינות נאט"ו בהנהגת ארה"ב כנגדו, וזו ברית שעמדה עד לא מזמן בסכנת קיום בימי טראמפ שהתנער ממנה. זה מתבטא באספקת נשק לאוקראינה, זה מתבטא כמובן בסנקציות שתפגענה קשות בכלכלה הרוסית ולא רק בה, וזה מתבטא בהצהרתו של ביידן, שאני בהחלט מאמין לו, שעד כאן.  כל ניסיון לפגוע במדינה החברה בברית נאט"ו ייתקל בתגובת נגד, במלחמה כפי שמתחייב מהברית שעליה חתומות כל חברות הברית הצפון אטלנטית.

מדינות המערב רואות במהלך של פוטין ניסיון לערבב את הקלפים מחדש, לערער את הסדר הקיים באירופה מאז התפרקותה של ברית המועצות לפני 30 שנה, וניסיון לייצר 'סדר עולמי חדש' שבו לרוסיה יהיה תפקיד מעצמתי של ממש. המונח הזה 'סדר עולמי חדש' התקבע בימים האחרונים בתקשורת ובתודעה הציבורית, אבל הוא נראה לי מוגזם מאוד. יש מרחק רב בין שינוי, ושינוי מהותי אכן יש כאן, לבין 'סדר עולמי חדש'. 

האם בכוחו של פוטין לייצר "סדר עולמי חדש"? ספק רב.

מנהיגים לא פחות חכמים, כוחניים וכריזמטיים ממנו ניסו לעשות זאת לאורך ההיסטוריה, הצליחו לפרק זמן מסוים ומוגבל מאוד אך כשלו במבחן התוצאה. זה נכון לגבי נפוליאון, כמו שזה נכון לגבי סטלין ונכון לגבי היטלר.

פוטין אמנם איננו היטלר, אך אי אפשר להתעלם מהרבה קווי דמיון ביניהם, בדרך הפעולה שלהם ובדרך חשיבתם. כמו היטלר, גם פוטין משתמש במיעוט 'נרדף' במדינות אותן הוא מבקש לכבוש. כמו היטלר, פוטין בנה תחושת קורבנות, היטלר של גרמניה אחרי 'חרפת ורסאי' ופוטין אחרי חרפת התפרקותה של בריה"מ. שניהם בזים לדמוקרטיות המערביות ונכונותן להילחם. גם היטלר וגם פוטין הלכו בדרך של יצירת פרובוקציה כעילה לפלישה, וכמו היטלר שהבטיח כל פעם שזו הדרישה הטריטוריאלית האחרונה שלו תוך מתן "ערבות", גם פוטין פועל בדיוק כך.  כמו היטלר, כך גם פוטין מגלה בדרך הקשה שכאשר עושים צעד אחד יותר מדי עלולים ליפול לתהום.

ובינתיים, בעוד עיני כולנו נשואות בדאגה למה שמתרחש באוקראינה ואולי גם מעבר לכך באירופה כולה, אנחנו שוכחים ש'סדר עולמי חדש' הולך ומתפתח מתחת לאפנו ולא באירופה, כי אם באסיה. כוחה המתעצם של סין הן כלכלית, הן טכנולוגית והן צבאית, בצירוף האגרסיביות המאפיינת אותה ושאיפותיה לגבי 'ים סין הדרומי', ניסיון לספח בכוח את טייוואן, דרך המשי הימית שבנתה, האחיזה שהיא קנתה לה באפריקה ובאמריקה הדרומית. זהו האיום האמיתי על הסדר העולמי הקיים שבו יש מעצמת על אחת – ארה"ב, שהיא דמוקרטית המאותגרת ע"י מעצמה אגרסיבית וטוטליטארית, שעלולה לפרש את תגובת המערב כלפי רוסיה כחולשה ברמת הנכונות להפעיל כוח צבאי, ולפעול במהירות להשלמת שאיפותיה הטריטוריאליות, או שמא סין תתרשם מעוצמת הלכידות של המערב בכוח הכלכלי (סנקציות) שהוא מפעיל מול רוסיה, וזה ירתיע אותה.

אז מה כל זה אומר מבחינת השווקים הפיננסים?

השווקים הפיננסיים אמרו עד כה את דברם. המניות ירדו, אף כי בשיעור מתון יחסית לגודל האירוע, תוך אבחנה ברורה בין שוקי המניות באירופה שירדו באופן חזק לבין שוקי המניות בארה"ב שירדו באופן מתון יותר, ואבחנה נוספת היא בין מניות טכנולוגיה-צמיחה שירדו חזק בהשוואה למניות ערך. איגרות החוב של ממשלת ארה"ב ואירופה עלו חזק כסוג של "נמל מבטחים", ומה שבלט מאוד זה עליית מחיר הזהב שחצה בנקל את רף ה-2,000 $ לאונקיה והשלים בכך נסיקה של כ-15%, נכון למועד כתיבת הדברים. לעומתו, הביטקוין שחסידיו ראו בו את ה"זהב החדש" איכזב לפי שעה.

ומה כל זה אומר מבחינת המשקיעים בשוקי ההון?

לא פשוט להתמודד עם הסיטואציה הנוכחית. לכאורה, הדרך הנכונה היא לא להיכנס ללחץ, לא למכור מניות, אלא דווקא להגדיל פוזיציה, כלומר, לפעול נגד המגמה. כמעט בכל אירועי הירידות בשוקי המניות ב-20 השנים האחרונות, מי שפעל כך הרוויח והרוויח בגדול, כולל הפעם האחרונה במשבר הקורונה של פברואר-מרץ 2020. אני, ברמה האישית, חסיד אדוק של הגישה הזו. אז ממה נובע הספק בעת הזו? כי אין כיום אדם בעולם שיודע לומר לאן פניו של פוטין מיועדות, ואני גם לא בטוח שהוא עצמו יודע. ברגע שהתפתחות של סיטואציה סופר אסטרטגית תלויה באדם אחד, זה מצב מורכב ומסוכן. מצד אחד, המלחמה עשויה להסתיים בתוך שבועיים בכיבוש אוקראינה כולה ובאיום על הארצות הבלטיות, ומצד שני, היא יכולה להסתיים בתוך שבועיים בהסכם שיביא אחרי זמן לנסיגת הכוחות הרוסיים מאוקראינה, וזאת ברגע שפוטין ישיג את מבוקשו בהסכם, בהנחה שאין לו שאיפות כלפי הארצות הבלטיות, מולדובה ופולין. וישנה גם אפשרות שלישית, דרמטית וגרועה ביותר והיא של מלחמת עולם שלישית.

לך תחליט, מה עושים במצב כזה.

ויש גם את הפן הכלכלי שמסבך עוד יותר את ההחלטה.

מחירי הסחורות לסוגיהן עלו דרמטית, האינפלציה שהייתה גבוהה עוד קודם לכן, תהיה גבוהה אף יותר ואז עולה שאלת הריבית. מה יעשו הבנקים המרכזיים ובראשם הפד? יש הטוענים שהפד ימתן את העלאות הריבית לעומת מה שהוא חשב לעשות לפני חודש. אני לא מקבל את הגישה הזו. להערכתי, הפד יהיה פשוט חייב להעלות את הריבית בשנת 2022 בשיעור של לפחות 1.5% וגם זה לא יהיה מה שידכא את האינפלציה. העלאות ריבית, הגם שהן מתחילות מרמת ריבית נמוכה מאוד עשויות בהמשך לייצר אלטרנטיבת השקעה סבירות באיגרות חוב ולהתחרות במניות. והחשש הכי גדול של עולם ההשקעות הוא שמה שנקבל בסופו של דבר, זו סטגפלציה, כלומר צירוף של אינפלציה ושל סטגנציה, כלומר קיפאון, מיתון כלכלי, אבל עם אינפלציה, זה התרחיש הגרוע ביותר.

אז מה השורה התחתונה?

מכיוון שאני נותן הסתברות נמוכה לתרחישי הקיצון של מלחמת עולם שלישית ו/או לתרחיש הכלכלי של סטגפלציה, אני כן בעד לפעול כנגד המגמה ולרכוש מניות, אבל רק עד אותו גבול עליון שהמשקיע יכול להרשות לעצמו להגיע. כל פעילות אגרסיבית מעבר לרמה הזו היא כבר בחזקת הימור שיכול להצליח, ועם הצלחות כידוע לא מתווכחים, אבל יכול גם להיכשל והמשקיע עלול לשלם את מחיר הטעות שהוא מעבר ליכולתו הכלכלית ו/או המנטלית.

הכותב הוא מייסד בית ההשקעות מיטב דש