הורביץ: הגדלת שיעור ההשתפות בעבודה - הכרחית לצמיחה

מחקר המתפרסם לקראת כנס קיסריה על ידי צוות שבראשו עומד יו"ר טבע, ופרופ' אלחנן הלפמן. היקף המו"פ בישראל - נמוך מהנדרש להשגת צמיחה ארוכת טווח
חזי שטרנליכט |

לקראת כנס קיסריה מפרסם צוות מחקר העוסק בנושא תפקוד ישראל כמשק קטן בכלכלה גלובלית, את ממצאיו. בראש הצוות עומד אלי הורוביץ, יו"ר מועצת המנהלים של חברת טבע תעשיות, ובהשתתפות חתן פרס ישראל בכלכלה פרופ' אלחנן הלפמן מאוניברסיטת הרוורד.

המחקר דן עבור כנס קיסריה במשך חודשים ארוכים בפער ההולך וגדל בין סקטור ה- High-Tech הצומח, לבין שאר הסקטורים בהם לא מתקיימת צמיחה, וכן בפערים המתרחבים בין אוכלוסיות חלשות לשאר האוכלוסייה וההשפעות של תופעה זו.

החוקרים הציגו נתונים המראים כי סקטור טכנולוגיית המידע והתקשורת, שהוא ענף ה- High-Tech הבולט, צמח במהירות עד לשנת 2000, בעוד בסקטורים האחרים במשק לא התרחשה צמיחה מהותית, וכי בשנתיים האחרונות חוזר סקטור זה לצמוח בקצב העולה על קצב הצמיחה של המשק. החוקרים קבעו כי צמיחה של הסקטורים השונים במשק חיונית להשגת צמיחה ארוכת טווח ויציבה.

ביקורת גדולה נמתחה גם על הגידול בפערים החברתיים והכלכליים בין אוכלוסיות חלשות לבין שאר האוכלוסייה. במחקר נקבע כי קבוצות חלשות בולטות (החרדים, ערביי ישראל ובפרט האוכלוסייה הבדווית והעדה האתיופית), סובלות משיעורי העוני הגבוהים ביותר ומשיעורי ההשתתפות בכוח העבודה ורמת ההון האנושי הנמוכים ביותר, וכי פערים אלה, מהווים מעמסה הולכת וגדלה על פוטנציאל הצמיחה של המשק.

החוקרים קבעו כי העלאה מהותית בשיעורי ההשתתפות בכוח העבודה וברמת ההון האנושי של אוכלוסיות אלה, היא תנאי הכרחי להשגת צמיחה לאורך זמן בתוצר ובהכנסה לנפש בישראל, והמליצו על מדיניות לקידום הקבוצות החלשות בישראל הכוללת, בין היתר, הסרת תמריצים שליליים להשתלבות בשוק העבודה, עידוד יזמות במגזרים הנחשלים, הקלת הגישה למקומות העבודה באמצעות שיפור תשתיות, קביעת תמריצים להעסקת עובדי High-Tech בפריפריה ועוד.

נושא נוסף בו היתה לחוקרים ביקורת הוא נושא המו"פ בישראל. החוקרים קבעו במחקרם כי היקף המחקר האקדמי בישראל כיום נמוך מהדרוש להשגת צמיחה ארוכת טווח ויציבה, וכי הירידה בהיקף ובאיכות המחקר המדעי תגרום לפגיעה קשה בכלכלת ישראל ותפגע ביכולת הצמיחה של המשק לאורך זמן.

החוקרים קבעו עוד כי אין כיום בישראל מודל כלכלי המבטיח רמה מדעית גבוהה לאורך זמן וכי ההשתתפות הממשלתית עברה קיצוץ מהותי מבלי שנמצאו מקורות מימון חלופיים. החוקרים הזהירו כי הרמה המדעית שכה חשובה להצלחה הכלכלית של ישראל בעתיד נמצאת בשחיקה, וכי בעיה זו חמורה במיוחד לנוכח האיומים התחרותיים על כלכלת ישראל מצד מדינות מתפתחות.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
כלכלת ישראל (X)כלכלת ישראל (X)

נתון כלכלי מדאיג - גירעון בחשבון השוטף, לראשונה משנת 2013; מה זה אומר?

נקודת מפנה בכלכלה המקומית: גירעון בחשבון השוטף ברבעון השלישי של 2025, אחרי שנים רצופות של עודף. האם צריך לדאוג?

ענת גלעד |

לראשונה מאז 2013 נרשם בישראל גירעון בחשבון השוטף של מאזן התשלומים, אירוע שעלול לבטא נקודת מפנה משמעותית במבנה המקרו-כלכלי של הכלכלה הישראלית. ברבעון השלישי של 2025 הסתכם הגירעון, בניכוי עונתיות, בכ-1.1 מיליארד דולר, לעומת עודף זניח של 0.1 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם, ועודפים רבעוניים ממוצעים של כ-3.8 מיליארד דולר בשנים שקדמו לכך.

המשמעות אינה טכנית בלבד. החשבון השוטף משקף את יחסי החיסכון-ההשקעה של המשק כולו ואת יכולתו לייצר מטבע חוץ נטו. מדובר על גירעון של תנועות הון ומעבר מעודף לגירעון מאותת כי המשק צורך, משקיע ומשלם לחו"ל יותר משהוא מייצר ומקבל ממנו - שינוי שעשוי להשפיע על שער החליפין, על תמחור סיכונים ועל מדיניות מוניטרית ופיסקלית גם יחד.

הסיבה: לא סחר החוץ, אלא ההכנסות הפיננסיות: הסיפור האמיתי מאחורי הגירעון

בניגוד לאינטואיציה, הגירעון אינו נובע מקריסה ביצוא או מזינוק חריג ביבוא הצרכני. למעשה, חשבון הסחורות והשירותים נותר בעודף של 1.8 מיליארד דולר ברבעון השלישי, שיפור ניכר לעומת הרבעון הקודם. יצוא השירותים הגיע לשיא של 22.9 מיליארד דולר, כאשר 77% ממנו מיוחס לענפי ההייטק, תוכנה, מו"פ, מחשוב ותקשורת.

הגורם המרכזי להרעה הוא חשבון ההכנסות הראשוניות, שבו נרשם גירעון עמוק של 3.7 מיליארד דולר, לעומת 2.0 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם. סעיף זה כולל תשלומי ריבית, דיבידנדים ורווחים לתושבי חו"ל על השקעותיהם בישראל, והוא משקף במידה רבה את הצלחתו של המשק הישראלי למשוך הון זר, אך גם את מחיר ההצלחה הזו.

הכנסות תושבי חו"ל מהשקעות פיננסיות בישראל קפצו ל-10.0 מיליארד דולר ברבעון, בעוד שהכנסות ישראלים מהשקעות בחו"ל הסתכמו ב-6.4 מיליארד דולר בלבד. הפער הזה לבדו מסביר את מרבית המעבר לגירעון. במילים פשוטות: חברות ישראליות מצליחות, רווחיות ומושכות השקעות, אך הרווחים זורמים החוצה, לבעלי ההון הזרים.