מחקר חדש: תכלית דולר עולמי עדיפה על המתחרות בשוק
תעודת הסל "תכלית דולר עולמי" היא התעודה העדיפה בשוק תעודות הסל הצמודות לדולר, כך עולה ממחקר שפרסם פרופ' חיים לוי, העוסק בתחום המימון והמכשירים הפיננסיים המתקדמים. פרופ' לוי בחן את 3 תעודות הסל הצמודות לדולר שנסחרות בבורסת תל-אביב: "תכלית דולר עולמי", "הדס א" ו"פסגות תאלי דולר", שלושתן תעודות סל המבטיחות ריבית המבוססת על רמת הליבור השבועית בשווקים הבינלאומיים, שלושתן נהנות מדירוג גבוה של מעלות (AAA לתכלית ולהדס, דירוג AA+ לפסגות תאלי), ושלושתן ניתנות להמרה למט"ח על בסיס יומי. פרופ' לוי בחן במחקרו 3 קריטריונים עיקריים בנוגע ל-3 התעודות הנ"ל: א. גובה הריבית שמבטיחות התעודות ב. גובה המרווח הממוצע בין מחיר הקניה למחיר המכירה של התעודות (מרווח BID-ASK) ג. סטיית התקן של המרווח בין מחיר הקניה לבין מחיר המכירה. המסקנות שעולות מהמחקר של פרופ' לוי הן, כי הריבית הגבוהה ביותר מוענקת על ידי "תכלית דולר עולמי" (2.71%), ולאחריה הדס ופסגות תאלי דולר עם ריבית דומה לשתיהן (2.66%). יש לציין, כי בעקבות העליה בריבית הדולרית התעדכנו הריביות בתעודות השונות. נכון להיום עומדת הריבית שמעניקה ה"תכלית" על 2.74%, בעוד שהריבית של ה"הדס" ושל "פסגות תאלי דולר" עומדת על 2.69%. יודגש, כי בכל רמה של ריבית ליבור ישנה עדיפות ל"תכלית דולר עולמי" מאחר והיא מבטיחה את ריבית הליבור השבועית בניכוי 0.35% לעומת ניכוי של 0.40% בשתי התעודות האחרות. בסוגיית המרווח (SPREAD) בין מחיר הקניה למחיר המכירה המסקנה היא שהמרווח ב"הדס" וב"תכלית דולר עולמי" כמעט זהה (0.054% ו 0.055% בהתאמה), כשלעומתן "פסגות תאלי דולר" היא בעלת מרווח ממוצע גבוה בהרבה (0.128%). כמו כן, סטיית התקן של המרווח של ה"הדס" היא גבוהה יותר בהשוואה ל"תכלית דולר עולמי" (0.04% לעומת 0.02% לתכלית). שיקלול 3 הפרמטרים מביא את פרופ' לוי למסקנה, כי עבור משקיעים עם אופק השקעה של למעלה מ-10 ימים: (דפוס ההשקעה המאפיין את מרבית המשקיעים בדולר) - ה"תכלית" היא התעודה העדיפה בבירור על פני 2 האחרות. תעודות הסל של תכלית מנוהלות במשותף על ידי קבוצת מייקל דיוויס וחברת תכלית, מקבוצת בנק דיסקונט. עד כה הנפיקה תכלית 3 תעודות סל (תכלית ת"א 25, תכלית ת"א 100 ותכלית דולר), בשלושתן מנוהלים כיום נכסים בהיקף של למעלה מ-850 מיליון שקל.
תמיר פרדו, ראש המוסד לשעבר בכנס אוניברסיטת ת״א, צילום מסךראש המוסד לשעבר: "המטרה במלחמה עם איראן היתה להגיע למו"מ, אני לא רואה מו"מ"
ראש המוסד לשעבר, תמיר פרדו, בכנס אוניברסיטת תל אביב: "הפתרון מול איראן הוא פוליטי, לא צבאי. גם אחרי הצלחות מבצעיות, בלי תכנון ליום שאחרי - הניצחון עלול להתהפך"; וגם - מה הוא חושב על מלחמה בעזה?
תמיר פרדו בנאום חריף, ביקר ראש המוסד לשעבר, תמיר פרדו, את הדרך שבה ישראל ניהלה את המערכה מול האיום האיראני גם בתחום הגרעיני וגם בהשלכות האסטרטגיות הרחבות. פרדו הציב במרכז דבריו את הקביעה שההכרעה על פיתוח נשק גרעיני או הבלימה-עצירה שלו היא החלטה שהיא פוליטית מעיקרה, כזו שאינה מוכרעת באמצעות מהלכים צבאיים בלבד. הוא הזהיר כי ללא בנייה של מהלך מדיני מקביל, כל הישג בשדה הקרב, מרהיב ככל שיהיה, עלול להתהפך ולהפוך לחיסרון אסטרטגי.
בביקורת גלויה, הוא טען כי ישראל פגעה ביכולותיה להגיע להסכם טוב יותר עם איראן ב-2015
בשל עימות ישיר עם ממשל אובמה, וכי גם במערכה הצבאית האחרונה לא נוצל המומנטום ליצירת משא ומתן בזמן אמת. את הדברים אמר פרדו בכנס "עם כלביא" של אוניברסיטת תל אביב, שם הציג את מודל "עשר הקומות" - מדרג שלבים מהסנקציות והלחץ הבינלאומי ועד הקומה האחרונה של עימות צבאי,
והבהיר כי היעד הוא להימנע ככל האפשר מהגעה לקומה הזו, משום ש"נכנסים אליה ולא יודעים איך יוצאים". לצד פירוט המודל, שזר פרדו ביקורת נוקבת על סדר קבלת ההחלטות המדיני-ביטחוני, על שיתופי הפעולה עם ארה"ב, ועל היעדר תכנון ליום שאחרי, הן בזירה האיראנית והן בעזה.
"התבקשתי בזמנו לגבש את האסטרטגיה מול איראן. רצינו, והייתה בקשה, לעשות זאת בצורה מסודרת ומאורגנת. נקודת המוצא הייתה שההחלטה לפתח נשק גרעיני היא החלטה פוליטית, ומשכך גם ההחלטה להפסיק את הפיתוח היא פוליטית ומתקבלת סביב שולחן הממשלה.
"ההבנה הייתה שיש שלוש דרכים עקרוניות: כיבוש נוסח עיראק - לתפוס את סדאם, לפרק את המדינה, ומטבע הדברים לא יהיה נשק. מהפכה - המשטר מתחלף, עולה משטר חדש ומשקיע בתחומים אחרים.
- החברה של ראש המוסד לשעבר עשתה אקזיט של 700 מיליון דולר
- מנכ"ל וויקס, תמיר פרדו, יוחנן דנינו ושותפות המו"פ שתונפק בקרוב
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
והאפשרות השלישית - להביא את המשטר הקיים להפסיק את הפיתוח ולהשקיע בתחומים אחרים.
"שני המסלולים הראשונים לא רלוונטיים לאיראן. איראן היא בגודל חצי יבשת אירופה, ולכן כיבוש אינו רלוונטי. מהפכה היא אירוע פנימי שיכול לקרות מחר או בעוד חמישים שנה – אין אפשרות לנחש. אפשר לסייע למהפכה, אבל כל עוד היא לא התחילה, אין מה לגעת.
תמיר פרדו, ראש המוסד לשעבר בכנס אוניברסיטת ת״א, צילום מסךראש המוסד לשעבר: "המטרה במלחמה עם איראן היתה להגיע למו"מ, אני לא רואה מו"מ"
ראש המוסד לשעבר, תמיר פרדו, בכנס אוניברסיטת תל אביב: "הפתרון מול איראן הוא פוליטי, לא צבאי. גם אחרי הצלחות מבצעיות, בלי תכנון ליום שאחרי - הניצחון עלול להתהפך"; וגם - מה הוא חושב על מלחמה בעזה?
תמיר פרדו בנאום חריף, ביקר ראש המוסד לשעבר, תמיר פרדו, את הדרך שבה ישראל ניהלה את המערכה מול האיום האיראני גם בתחום הגרעיני וגם בהשלכות האסטרטגיות הרחבות. פרדו הציב במרכז דבריו את הקביעה שההכרעה על פיתוח נשק גרעיני או הבלימה-עצירה שלו היא החלטה שהיא פוליטית מעיקרה, כזו שאינה מוכרעת באמצעות מהלכים צבאיים בלבד. הוא הזהיר כי ללא בנייה של מהלך מדיני מקביל, כל הישג בשדה הקרב, מרהיב ככל שיהיה, עלול להתהפך ולהפוך לחיסרון אסטרטגי.
בביקורת גלויה, הוא טען כי ישראל פגעה ביכולותיה להגיע להסכם טוב יותר עם איראן ב-2015
בשל עימות ישיר עם ממשל אובמה, וכי גם במערכה הצבאית האחרונה לא נוצל המומנטום ליצירת משא ומתן בזמן אמת. את הדברים אמר פרדו בכנס "עם כלביא" של אוניברסיטת תל אביב, שם הציג את מודל "עשר הקומות" - מדרג שלבים מהסנקציות והלחץ הבינלאומי ועד הקומה האחרונה של עימות צבאי,
והבהיר כי היעד הוא להימנע ככל האפשר מהגעה לקומה הזו, משום ש"נכנסים אליה ולא יודעים איך יוצאים". לצד פירוט המודל, שזר פרדו ביקורת נוקבת על סדר קבלת ההחלטות המדיני-ביטחוני, על שיתופי הפעולה עם ארה"ב, ועל היעדר תכנון ליום שאחרי, הן בזירה האיראנית והן בעזה.
"התבקשתי בזמנו לגבש את האסטרטגיה מול איראן. רצינו, והייתה בקשה, לעשות זאת בצורה מסודרת ומאורגנת. נקודת המוצא הייתה שההחלטה לפתח נשק גרעיני היא החלטה פוליטית, ומשכך גם ההחלטה להפסיק את הפיתוח היא פוליטית ומתקבלת סביב שולחן הממשלה.
"ההבנה הייתה שיש שלוש דרכים עקרוניות: כיבוש נוסח עיראק - לתפוס את סדאם, לפרק את המדינה, ומטבע הדברים לא יהיה נשק. מהפכה - המשטר מתחלף, עולה משטר חדש ומשקיע בתחומים אחרים.
- החברה של ראש המוסד לשעבר עשתה אקזיט של 700 מיליון דולר
- מנכ"ל וויקס, תמיר פרדו, יוחנן דנינו ושותפות המו"פ שתונפק בקרוב
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
והאפשרות השלישית - להביא את המשטר הקיים להפסיק את הפיתוח ולהשקיע בתחומים אחרים.
"שני המסלולים הראשונים לא רלוונטיים לאיראן. איראן היא בגודל חצי יבשת אירופה, ולכן כיבוש אינו רלוונטי. מהפכה היא אירוע פנימי שיכול לקרות מחר או בעוד חמישים שנה – אין אפשרות לנחש. אפשר לסייע למהפכה, אבל כל עוד היא לא התחילה, אין מה לגעת.
