אז מתי ינוייד היואן סוף סוף? ומה יקרה אחר כך

פסגת ה-G7 לא ריגשה את הסינים, ובחודש השלישי של 2005, עדיין אין עדות ל"מהפכה" שהבטיחו לנו. מה קורה? ויותר חשוב - מה יקרה אחרי שכל המשקיעים יממשו, או במילים אחרות, מה לקנות עכשיו
אמיר כהן |

כל ה"מומחים" כבר הבטיחו, כל הכלים מורקו, אך הסינים לא ממהרים לרקוד לפי חליל כלכלני המערב. האקסיומה כי שנת 2005 תהיה שנת המפנה ביואן, יתכן וכבר דרושה בדיקה. מספר בתי השקעות, שעד לא מכבר הצהירו בוודאות על המפנה, מתחילים לסייג את האימרות שלהם. בדברים אותם אביא להלן, ביקשתי לבדוק בקרב אנשי שווקי המטבעות הזרים, מתי לפי דעתם יתרחש המפנה ביואן? וחשוב מכך ? מה אחר כך? באופן כללי ניתן לומר כי בבתי ההשקעות עדיין מאמינים כי שנת 2005 תביא עמה את המפנה. הם רגועים, שנת 2005 רק התחילה, ויש עוד 9 חודשים לתחזית שלהם להתממש. המעניין הוא, במה שיקרה אח"כ, כאן באופן מדהים, מספר התשובות היה זהה כמעט למספר הנשאלים.

תזכורת קצרה, מאז 1995 מקובע השער של הרנמינבי על כ-8.3 יואן לדולר. הממשלה הסינית דואגת לשער ניוד זה בכלים כלכליים רבים ומגוונים, עליהם עמדתי בסקירתי הקודמת. בעולם, בעיקר במערב כמובן, כועסים מאוד על המדיניות הסינית, שכן על ידי שמירה על שער נמוך, לדוגמה, הם מעלים את ערך היצוא וכד'. פסגת ה-G7 שהתכנסה זה עתה, לא הצליחה לשכנע את סין לנייד את המטבע. בקצב הנוכחי, אומרים במערב, יגדלו עתודות המט"ח של הסינים עד לגובה של טריליון דולר, תוך 3 שנים, מרמה של 600 מיליארד כיום. סין כיום שניה רק ליפן מבחינת כמות הדולרים אשר ברשותה. שניה ליפן? אימרה כזו לפני מספר עשורים היתה שולחת את אומרה לאישפוז, או לפחות לנידוי תמידי מעיסוק בתחומים הקשורים לכלכלה.

והסינים ? מה יש להם להגיד?

בחינת הצהרות של בכירים סיניים, כפי שפורסמו בכלי התקשורת המקומית בסין, מלמדת כי הסינים נעים לקראת רפורמה, אבל ב"רצועת ניוד". לאמור, בשיטה שלהם בקצב שלהם. שר האוצר הסיני, ג'ין רנגינג (Jin Renqing) הבטיח לנייד את שער החליפין, רק לאחר שיעשו רפורמות פנימיות בסין, ביניהן במערכת הבנקאות( עוד על הרפורמות הדרושות). מבחינתם שיתנו להם להתעשר על חשבון העולם ולא יפריעו שכן כמות הרפורמות והזמן הדרוש להן, יכולים להתארך עד אין קץ. את מוערבות המערב בניוד שער החליפין הסיני, לא אוהבים בסין, בלשון המעטה. הלך רוח זה ניתן ללמוד מהתבטאות מפי נגיד הבנק המרכזי בסין, זואה קיאוצ'ואן (Zhou Xiaochuan ), אשר טען בפני כלי התקשורת המקומיים, כי הרנמינבי אינו מתומחר בחסר ובכל מקרה סין תציב לעצמה את לוחות הזמנים, ולא המערב.

עם זאת, מעבר לסלידתם מהמערב, הסינים עורכים כמה צעדים אופרטיביים לקראת ניוד הרנמינבי. העומד בראש מנהל שער החליפין הסיני, גואה שוקינג(Guo Shuqing), אמר כי הממשלה תעודד את חברות הביטוח, עם פרמיות של 52.2 מיליארד דולר בשנה שעברה, להשקיע בחו"ל וכך לאזן את זרימת ההון לתוך ומחוץ למדינה. בנוסף, איפשרה הממשלה, בשנה האחרונה, לחברות להחזיק הון זר בשיעור גדל והולך. עקב בצד אגודל אמנם, אך תנועה.

אז יניידו ב-2005 או לא

התחזית המעניינת ביותר, מגיעה מפיו של לי מור, מנהל חדר העסקאות מטבעות של פינוטק. מור טוען, כי הסינים לא יסירו ב-2005 את ההצמדה לדולר ולא יפרצו את רצועת הניוד. לטעמו, הממשלה לא יכולה לפגוע בצמיחה כעת, בדגש על הייצור והייצוא. שני תחומים שיפגעו מהותית, אם ינויד השער, שכן ניוד שכזה, כאמור, יחשוף את היצרנים בסין לתחרות גלובלית בכלכלת שוק, דבר אשר, וזאת צריך להבין, זר לסינים. מור טוען, כי רק כשה"כלכלה תצטנן", יעברו הסינים למשטר שונה במטבע החוץ. להערכתו, כאמור, זה לא יקרה ב-2005 אלא ב-2006.

רונן ברק מפורקסיה, אינו מסכים לדבריו של מור. ברק מסכים כי הסינים אינם מתכננים מהפכה כלשהי בטווח הקרוב-מיידי. עם זאת, לטענת ברק השינוי יגיע עוד לפני סוף 2005. לפי ברק, המטבע הסיני ינוייד מתישהו בקיץ (יוני-אוגוסט).

ומה אח"כ ? תמימות דעים רק לגבי הין

במצב הנוכחי, בשווקים מחכים לשינוי המיוחל. בתי השקעות, בנקים וגופים פיננסיים אחרים, כבר הצטיידו במטבע הסיני, לקראת ניודו. כאשר כולם מצפים לגוזר קופון על המטבע היסני, כמעט רווח ללא סיכון. תחזיק מטבע מקומי שמתומחר בחסר, כאשר העולם לוחץ על ניוד השער, והרי לך רווח ארביטרז'י מש. אך לא כל הנוצץ הוא זהב. שכן נצטרך לבחון את צורת המעבר, המגבלות של הממשל הסיני על מכירת המטבע וכד'. שכן ההנחה היא, כי מי שיחזיק יואן ינסה להיפטר ממנו כל עוד יתחזק, על מנת למש רווחיו.

לפי מור, תהליך זה, כמו כל דבר בסין, יארך זמן רב, כשנה להערכתו. עם זאת, לסבלניים מחכה מתנה יפה בסוף התקופה, בדמות תשואה של כ-50%-70% על הרנמינבי, כך לפחות על פי מור. בסוף התהליך ולאחר המימוש, גורס מור, תחזור הבכורה לדולר. "שנת 2006 תהיה השנה של הדולר" טוען מור. מור גם עומד על השחקנית החשובה ביותר במשוואה הנוכחית ? יפן.

בקרב אנשי המקצוע קיימת תמימות דעים, כי יפן תעשה צעדים משמעותיים לאר הייסוף ברנמינבי. לפי מור, הין היפני ילחם על לב המשקיעים עם היואן וינצח. לטענת מור, היפנים רוצים לחזור לרמות יצוא של 13% מהתמ"ג, לעומת כ-9% כיום. מור מאמין ביפנים, וסבור כי הם יעמדו ביעד המדובר. לסיכום ? דולר וין.

רונן ברק מציע גישה קצת אחרת. ראשית, גם לטעמו, הין היפני יושפע בצורה משמעותית ביותר. לטענתו, הין יתחזק עד לרמה של 97 ין לדולר (השער ביום ג' לדוגמה עמד על 104.29). עם זאת, ברק טוען כי הין יהיה חלק מתופעה כללית יותר. המומנטום השלילי נגד הדולר לא יפסק. לדעתו, הכספים שימומשו בסין, יושקעו או במטבעות אסיאתיים או בסחורות, אם בשל הסיכוי לתשואה גבוהה יותר או בשל שנאת הסיכון. לסיכום ? מטבעות אסיאתיים וסחורות.

קוראים רבים פנו למערכת ושאלו כיצד לקנות רנמינבי. רבים גילו כי אין זה דבר פשוט בכלל, עד בלתי אפשרי. לטעמי, ברגע שמידע גלוי ? פיספסת את הרכבת, כלומר, יתכן וכבר מאוחר מדי "לעלות" על רכבת המטבע הסיני. מה גם שרכבת זו לא ממהרת למכור כרטיסים. עם זאת, מוכנות ליום שאחרי והצטיידות בדולרים לדוגמה, יותר קלה, יותר בטוחה ובסוף, יתכן, ותביא תשואה נאה, במאמץ לא רב.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
סטיב ויטקוף (דוברות משרד ראש הממשלה)סטיב ויטקוף (דוברות משרד ראש הממשלה)

סטיב ויטקוף מכר מניות ב-120 מיליון דולר; הונו: מעל 350 מיליון דולר

השליח של טראמפ במזרח התיכון והאיש שאחראי בצד האמריקאי על השיחות לשחרור החטופים, נכנס לממשל כאיש עסקים אמיד; מחזיק במניות אובר, סיסקו, קריפטו, נדל"ן ועוד

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה סטיב ויטקוף

סטיב ויטקוף, איש העסקים ואיש אמונו של טראמפ במזרח התיכון מכר חלק ממניותיו בחברת הנדל"ן שבשליטתו. בדיווח שלו נחשף היקף אחזקות מרשים שכולל השקעות במקרקעין, סטארט-אפים, מטבעות דיגיטליים, כלי טיס וחשבון מזומן בסך 50 מיליון דולר

ויטקוף, מכר אחזקות בשווי 120 מיליון דולר בחברת הנדל"ן הפרטית שלו Witkoff Group, במסגרת מהלך שנועד להפחית סיכונים של ניגוד עניינים. לפי הדיווח, המכירה בוצעה כחלק מתוכנית כוללת להקטנת חשיפות והכנסות פוטנציאליות שעלולות להתנגש עם תפקידו הדיפלומטי. ויטקוף משמש כשליח מיוחד מטעם טראמפ למזרח התיכון ומשימות שלום נוספות, כולל מעורבות פעילה במגעים בין ישראל לחמאס ואף הרחבת סמכויות לאזור אוקראינה.

הצצה לנכסים של ויטקוף

לפי המסמכים, לויטקוף שווי מינימלי של 350 מיליון דולר - אך מדובר בגילוי חלקי. ככל הנראה שוויו האמיתי גבוה בהרבה. בין הנכסים: נדל"ן יוקרתי במיאמי, ניו יורק ודרום פלורידה, מניות ברדיט, אובר, סיסקו ו-SpaceX והשקעות בקרנות גידור, מטבעות קריפטוגרפיים ואפילו כלי טיס.

המסמך כולל גם את פירוט ההכנסות מהשנה החולפת: 35 מיליון דולר שהתקבלו כדיבידנדים מאחת מחברות ההחזקות שבשליטתו - המחזיקה בין היתר בנדל"ן, חברת ניהול גולף, מלונות וחברת הקריפטו World Liberty Financial.

World Liberty Financial - שיתוף פעולה כלכלי עם משפחת טראמפ

ויטקוף ובניו הקימו בשנה שעברה את חברת הקריפטו World Liberty Financial יחד עם שלושת בניו של טראמפ: דונלד טראמפ ג'וניור, אריק טראמפ וברון טראמפ. החברה אחראית על השקת מטבע הקריפטו USD1, ששימש את קרן MGX מאבו דאבי להשקעת ענק של 2 מיליארד דולר בבורסת Binance. מדובר בקרן השקעות ממשלתית של איחוד האמירויות.

לפי גילוי קודם, טראמפ עצמו גרף רווחים של 58 מיליון דולר מהמיזם. ויטקוף, לעומת זאת, לא פירט את חלקו בהכנסות.

אמיר ירון נגיד בנק ישראל
צילום: ליאת מנדל

הנגיד: "פועל להעביר את הכוח מהבנקים לציבור" - האומנם?

פרופ' אמיר ירון מתעתע בציבור - מדבר על החלשת הבנקים, בפועל הוא רק חיזק אותם ופגע בציבור; האם 10 מיליונים איש אנונימיים פחות חשובים מעשרות החברים והמכרים של הנגיד במערכת הבנקאית? בסוף הכל אישי

מנדי הניג |

הבנקים חזקים - הציבור חלש. אין מספיק תחרות, והבנקים מצפצפים עלינו - אפס על ריבית עו"ש ביתרת זכות, 12.2% על ריבית עו"ש ביתרת חובה. הנגיד ובנק ישראל מסבירים לנו שהם עושים הכל כדי לשנות את זה - הם מסבירים את זה כבר שנים, אבל שום דבר לא השתנה למעט דבר אחד - הרווחים של הבנקים. הם שוברים מדי שנה שיאים. על חשבוננו.

וכך מגיע היום הנגיד, פרופ' אמיר ירון לכנס על תמורות בשוק האשראי הקמעונאי ומסביר על הפעולות של הבנק, ההצלחות, הכיוון קדימה. אפשר להתרשם, וננסה להיות עדינים שהנגיד לא ממש מבין את הסיטואציה או מנסה לייצר נרטיב שגוי בעם. האמת היא שהאחריות עליו והוא לא שינה את יחסי הכוחות בין הבנקים לציבור - אפילו ההיפך. בתקופתו הבנקים הפכו לחזקים עוד יותר. הוא זה שאשם במצב לצד צמרת בנק ישראל שהמוני ישראלים לא מקבלים ריבית על העו"ש וזו רק דוגמה. מאות סעיפים של עמלות מיותרות ויקרות לצד ניצול ועושק של ציבור הדיוט, מטשטשים את היכולת לבדוק ולהבין על מה הציבור משלם. בנק ישראל יכול בלחיצת כפתור לפתור את הבעיה. הוא מדבר גבוה על הרצון לשמור על עצמאיות הבנקים - אם בעולם המערבי עושים כך, גם אצלנו אפשר, כשנזכיר לנגיד שאצלנו השוק לא תחרותי ולכן רגולטור יכול וצריך להתערב.

אבל זה לא האינטרס של הנגיד. הוא רוצה ללכת לישון כל לילה כשהוא רגוע לחלוטין שאין שום סכנה ליציבות הבנקים והדרך לעשות זאת היא לפטם אותם ברווחים. הנגיד הוא המנכ"ל על של הבנקים. הוא קובע את הרווחים שלהם דרך המרווחים על הבנקים, דרך עמלות, דרך קביעת התחרות, דרך קביעת מבנה השוק המקומי, השחקנים בו ותעריפי העמלות והריביות. כשהוא רואה שהריבית היא אפס, והוא מדבר על כך שהוא משנה את יחסי הכוחות בין הבנקים לבין הציבור, מצופה שיורה על ריבית על העו"ש. הבנקים ירוויחו במקום 16% על ההון "רק" 14% (הם בתשואות שיא על ההון). מספיק שהבנקים ישלמו כ-2.5%-3% על העו"ש כדי לשנות משמעותית לובה את המאזן כוחות בין בנקים לציבור - הוא בוחר לא לעשות זאת. למה לריב עם החברים שלך? 10 מיליון איש הם אנונימיים בלי שמות, אבל את עשרות הבכירים במערכת הבנקאית הוא מכיר אישית. 

אז הנה דברי הנגיד, איכשהו הם לא ממש מתחברים למציאות - "הצעדים השונים שאנו נוקטים מהווים מהלך סדור שמטרתו לייצר שוק אשראי תחרותי, מגוון וחדשני בו הכוח עובר לצד של הצרכן וכושר המיקוח שלו מול ספקי האשראי השונים, מתעצם. אנחנו פועלים כדי להעביר את הכוח מספקי האשראי והבנקים לציבור הלווים. הדרך לכך נשענת על שני צירים מרכזיים.

"הציר הראשון עוסק בהעצמת כוחו של הצרכן ביחס למידע הפיננסי שלו. בעידן המודרני, מידע הוא אחד הנכסים החשובים ביותר. הוא מאפשר לגופים פיננסיים להבין את צורכי הלקוח, להעריך סיכונים בצורה מיטבית, להציע מוצרים מותאמים ולפעול בסביבה תחרותית והוגנת יותר.