לאחרונה ניתן על ידי ועדת הערר שליד בית המשפטי המחוזי בחיפה פסק דין מרתק, העוסק בשאלת היחס בין החלטת מיסוי בהסכם (רולינג) לבין אפשרות הנישום להעלות טענות בדבר אי חבותו במס. הנסיבות בפסק הדין שניתן בעניינה של מגדל חברה לביטוח (ו"ע 723-05-10) היו כדלהלן:

בשנת 2006 התמזגו חברת המגן וחברת מגדל (להלן: "מגדל"). החברות פנו לקבלת אישור מראש של רשות המסים, והתקבלה החלטת מיסוי בהסכם שלפיה בגין זכויות במקרקעין וזכויות באיגוד מקרקעין, אשר פורטו ברשימה ויעברו למגדל בעת המיזוג - ישולם מס רכישה בשיעור 0.5%. ברשימת הזכויות האמורות נכללו גם זכויות בבנייני קריית הממשלה בבאר שבע ובחיפה.

באוגוסט 2007 פנתה מגדל למנהל מיסוי מקרקעין וטענה כי יש לבטל את שומת מס הרכישה, מאחר שהזכויות בבנייני קריית הממשלה אינן "זכות במקרקעין". זאת כיוון שאף על פי שזכות החכירה אשר ניתנה לחברת המגן הייתה ל-49 שנה, עמדה למדינה הזכות לקצר את תקופת החכירה ולרכוש את הבניינים, והיא אכן עשתה שימוש בזכותה זו (עוד בחודש אוקטובר 2006).

כתוצאה מכך, בפועל ניתנו זכויות החכירה לתקופה של פחות מ-25 שנה ולא היו בבחינת זכות במקרקעין. טענת מגדל נדחתה על ידי מנהל מיסוי מקרקעין (לרבות בהשגה), בטענה שלא ניתן לסטות באופן חד צדדי מהחלטת מיסוי בהסכם, ועל כך הגישה מגדל - שיוצגה על ידי עו"ד מאיר מזרחי - ערר.

המנהל טען כי לוועדה כלל אין סמכות לדון בנושא, וביסס את טענתו על הוראות סעיף 103ט(ה) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה") הקובעות כי לא ניתן לערער על החלטת המנהל בבקשה לאישור תוכנית מיזוג, וכן על הוראות סעיף 158ג(ה) לפקודה הקובעות כי לא יהיה ערעור על החלטת מיסוי בהסכם.

ועדת הערר דחתה טענות אלה, וקיבלה את טענת חברת מגדל כי בסמכותה לדון בנושא. נימוקי פסק הדין ניתנו הן במישור הדיוני (העלאת הטענה על ידי המנהל בשלב מאוחר מדי) והן - וכאן עיקר החשיבות בפסק דין זה - במישור המהותי. פסק הדין בוחן את השאלה לאור דיני החוזים, וקובע כי הצדדים לא דנו ברשימת הנכסים ובשאלה אם הם בבחינת זכות במקרקעין אם לאו, אלא אך ורק בשיעור המס שיחול עליהם. הרשימה אינה חלק מההסכמות החוזיות אלא נתון עובדתי שנפלה בו טעות, ועל כן אפשר להעלות טענה שיש לתקנה.

הוראות הפקודה שעליהן הסתמך המנהל אינן מונעות כל הליך של השגה וערעור, וכפי שרשאי היה המנהל להעלות טענה באשר לשווי שונה - טענה שאפשר היה לחלוק עליה, הוא הדין אף לעניין זכותה של מגדל. לבסוף מציין בית המשפט כי קבלת עמדת המנהל עלולה להביא למצב שבו רק בשל החלטת מיסוי ייאלץ נישום לשאת בתשלום מס, אף אם אינו חייב בו. משמעות הדברים היא הטלת מס שלא כדין, ועל כן יש מקום לאפשר למגדל מסגרת משפטית לנסות ולשכנע בדבר אי חוקיות המס.

קביעה זו של ועדת הערר מחזקת ומחדדת את עקרון תשלום מס אמת כעקרון-על במסגרת דיני המס. אף שפסק הדין ניתן בשאלת הסמכות בלבד וטרם הוכרעה טענת היעדר החבות במס לגופה, דומה כי בעקבות פסיקת בית המשפט העליון שניתנה השנה בעניין בזק (ע"א 10846/06), אשר במסגרתה נקבע החזר מס רכישה במקרה של אי מימוש אופציה - גבוהים סיכוייה של מגדל לזכות גם בטענה לגופה.

הכותבים - ממשרד זיו שרון ושות' עורכי דין ומשרד אלתר עורכי דין