על החלטות מיסוי ומס אמת

ועדת ערר הכירה בזכותה של חברת מגדל להעלות טענות בדבר אי חבות במס, אף שעמדו לכאורה בניגוד להחלטת מיסוי בהסכם (רולינג) מאת: עו"ד זיו שרון ועו"ד (חשבונאי) ניר הורנשטיין

לאחרונה ניתן על ידי ועדת הערר שליד בית המשפטי המחוזי בחיפה פסק דין מרתק, העוסק בשאלת היחס בין החלטת מיסוי בהסכם (רולינג) לבין אפשרות הנישום להעלות טענות בדבר אי חבותו במס. הנסיבות בפסק הדין שניתן בעניינה של מגדל חברה לביטוח (ו"ע 723-05-10) היו כדלהלן:

בשנת 2006 התמזגו חברת המגן וחברת מגדל (להלן: "מגדל"). החברות פנו לקבלת אישור מראש של רשות המסים, והתקבלה החלטת מיסוי בהסכם שלפיה בגין זכויות במקרקעין וזכויות באיגוד מקרקעין, אשר פורטו ברשימה ויעברו למגדל בעת המיזוג - ישולם מס רכישה בשיעור 0.5%. ברשימת הזכויות האמורות נכללו גם זכויות בבנייני קריית הממשלה בבאר שבע ובחיפה.

באוגוסט 2007 פנתה מגדל למנהל מיסוי מקרקעין וטענה כי יש לבטל את שומת מס הרכישה, מאחר שהזכויות בבנייני קריית הממשלה אינן "זכות במקרקעין". זאת כיוון שאף על פי שזכות החכירה אשר ניתנה לחברת המגן הייתה ל-49 שנה, עמדה למדינה הזכות לקצר את תקופת החכירה ולרכוש את הבניינים, והיא אכן עשתה שימוש בזכותה זו (עוד בחודש אוקטובר 2006).

כתוצאה מכך, בפועל ניתנו זכויות החכירה לתקופה של פחות מ-25 שנה ולא היו בבחינת זכות במקרקעין. טענת מגדל נדחתה על ידי מנהל מיסוי מקרקעין (לרבות בהשגה), בטענה שלא ניתן לסטות באופן חד צדדי מהחלטת מיסוי בהסכם, ועל כך הגישה מגדל - שיוצגה על ידי עו"ד מאיר מזרחי - ערר.

המנהל טען כי לוועדה כלל אין סמכות לדון בנושא, וביסס את טענתו על הוראות סעיף 103ט(ה) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה") הקובעות כי לא ניתן לערער על החלטת המנהל בבקשה לאישור תוכנית מיזוג, וכן על הוראות סעיף 158ג(ה) לפקודה הקובעות כי לא יהיה ערעור על החלטת מיסוי בהסכם.

ועדת הערר דחתה טענות אלה, וקיבלה את טענת חברת מגדל כי בסמכותה לדון בנושא. נימוקי פסק הדין ניתנו הן במישור הדיוני (העלאת הטענה על ידי המנהל בשלב מאוחר מדי) והן - וכאן עיקר החשיבות בפסק דין זה - במישור המהותי. פסק הדין בוחן את השאלה לאור דיני החוזים, וקובע כי הצדדים לא דנו ברשימת הנכסים ובשאלה אם הם בבחינת זכות במקרקעין אם לאו, אלא אך ורק בשיעור המס שיחול עליהם. הרשימה אינה חלק מההסכמות החוזיות אלא נתון עובדתי שנפלה בו טעות, ועל כן אפשר להעלות טענה שיש לתקנה.

הוראות הפקודה שעליהן הסתמך המנהל אינן מונעות כל הליך של השגה וערעור, וכפי שרשאי היה המנהל להעלות טענה באשר לשווי שונה - טענה שאפשר היה לחלוק עליה, הוא הדין אף לעניין זכותה של מגדל. לבסוף מציין בית המשפט כי קבלת עמדת המנהל עלולה להביא למצב שבו רק בשל החלטת מיסוי ייאלץ נישום לשאת בתשלום מס, אף אם אינו חייב בו. משמעות הדברים היא הטלת מס שלא כדין, ועל כן יש מקום לאפשר למגדל מסגרת משפטית לנסות ולשכנע בדבר אי חוקיות המס.

קביעה זו של ועדת הערר מחזקת ומחדדת את עקרון תשלום מס אמת כעקרון-על במסגרת דיני המס. אף שפסק הדין ניתן בשאלת הסמכות בלבד וטרם הוכרעה טענת היעדר החבות במס לגופה, דומה כי בעקבות פסיקת בית המשפט העליון שניתנה השנה בעניין בזק (ע"א 10846/06), אשר במסגרתה נקבע החזר מס רכישה במקרה של אי מימוש אופציה - גבוהים סיכוייה של מגדל לזכות גם בטענה לגופה.

הכותבים - ממשרד זיו שרון ושות' עורכי דין ומשרד אלתר עורכי דין

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    איציק 20/12/2011 09:06
    הגב לתגובה זו
    יש להקים ועדת חקירה....מדוע עדיין לעם בארץ אין גז...למרות שעברו שנתיים...אבל להודים....כן....הפשלה של שטניץ והממשלה....
חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)
סיכום שנה

השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?

הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל

רונן קרסו |

השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.

 בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו  - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.

 בכל מקרה, אנחנו בנקודת זמן וחייבם לומר זאת שמי שבאמת אחראי על רווחי הנבקים הוא הנגיד, פרופ' אמיר ירון. בלחיצת כפתור הוא מעלה או מוריד את ההון המרותק ומשפיע על הרווחים, בשיחת מייל הוא מחייב ריבית נמוכה על העו"ש ומקטין את הרווחים דרמטית.  בנקים מרוויחים בהתאם לטווח ידוע וברור, ולראייה - הם מאוד קרובים ביכולת ייצור התשואה על ההון מהפעילות הבנקאית. ועדיין - מבין כל הבנקים, יש טובים וטובים פחות. מי הטוב ביותר? מנהל סניף גדול מאוד של בנק אחר אמר לנו - "הוא מצליח בגלל שהוא לא בנקאי, הוא חושב אחרת". הוא התכוון לחנן פרידמן שהצליח בשנים האחרונות וגם בשנה החולפת להוביל את לאומי לפסגה ולהישאר שם. הוא ידע לזהות בקורונה את ההזדמנות הנוחה להתייעל, הוא ידע לכוון להייטק, והוא מצליח לייצר רווחים גם מסביב, לרבות מהשקעות ריאליות של הבנק דרך לאומי פרטנרס. 

באופן יחסי, דיסקונט מאחור, אבי לוי עוד לא מצליח לחלץ לגמרי את העגלה התקועה, אבל היא מתחילה לזוז נכון. כל האחרים איכשהו במרכז, כשבכלל - ההבדלים בין כולם קטנים יחסית. מי שהיום חלש יכול שנה הבאה לזנק וההיפך. 


בלי גרעין שליטה, עם תקרות שכר ועם פחות רעש מסביב

מבין חמשת הבנקים הגדולים, שלושה פועלים בלי גרעין שליטה. כולם כפופים למגבלות שכר על הנהלות בכירות, אבל בפועל מנכ"ל אחד מציג עלות שכר גבוהה יותר מהשאר, בעיקר בגלל האופן שבו מחושבת התקרה בפועל. ומכאן זה ממשיך לעוד מאפיינים משותפים שמגדירים את שכבת ההנהלה בבנקים הגדולים השנה.

מוריס קאהן. קרדיט: רשתות חברתיותמוריס קאהן. קרדיט: רשתות חברתיות

מוריס קאהן נפטר בגיל 96 ומשאיר מורשת של תשתיות מידע, טלקום והון ישראלי שעובד בשקט

ממדריכי דפי זהב דרך מערכות החיוב שהפכו את אמדוקס לשחקנית גלובלית ועד פרויקט בראשית, קאהן מחבר בין תשתיות מידע, עסקים ארוכי טווח ופעילות ציבורית

ליאור דנקנר |
נושאים בכתבה אמדוקס

מוריס קאהן נפטר בגיל 96. הוא נתפס כאחד היזמים הוותיקים שצמחו כאן עוד לפני שהמילה הייטק נכנסת לכל סלון, ואחד האנשים שמזהים מוקדם איפה יושב הכסף הגדול, לא במכונות ולא בבטון, אלא במידע ובמערכות שמחזיקות את העסק ביום יום.

קאהן מזוהה בעיקר עם אמדוקס, חברה שנולדת מתוך עולם הטלקום הישן ומגיעה לשוקי ההון בארה״ב כחברת תוכנה שמוכרת מערכות חיוב, ניהול לקוחות ותפעול לרשתות תקשורת. במקביל, הוא בונה עוד שכבות של פעילות עסקית ומבסס עם השנים דמות שמחברת בין טכנולוגיה, תשתיות, שוק ההון ופעילות ציבורית, בלי רעש מיותר ועם הרבה עבודה מאחורי הקלעים.


אמדוקס נולדת מהצורך הכי בסיסי של חברות תקשורת

אמדוקס קמה סביב בעיה די פשוטה, איך חברת תקשורת גובה כסף בצורה מסודרת מלקוחות על שירותים שהולכים ונהיים מורכבים. זה נשמע טכני, אבל בפועל זה אחד המנועים המרכזיים של הענף. בלי מערכות חיוב אין הכנסות ואין שליטה על הלקוח, בטח כשהשוק עובר מטלפוניה בסיסית לחבילות, נדידה, שירותי ערך מוסף ובהמשך גם אינטרנט ונתונים.

קאהן שותף להקמה ולבנייה של החברה בשנים שבהן ישראל עדיין לא נתפסת כבית חרושת של חברות תוכנה גלובליות. אמדוקס מצידה מתפתחת לחברה גדולה שמוכרת בעיקר לגופי טלקום גדולים, בדיוק הסוג של לקוחות שמעדיפים ספק יציב שמנהל תהליכים קריטיים, לא מוצר שמייצר כותרות ואז נעלם.

מהזווית הכלכלית זה מודל ברור. אמדוקס יושבת על חוזים ארוכי טווח, פרויקטים כבדים והכנסות שחוזרות על עצמן. זו לא חברה של מכה מהירה, אלא עסק שנמדד ביכולת להחזיק מערכות שעובדות שנים, לעמוד ברגולציה, ולהעביר ארגונים גדולים שדרוג בלי להפיל להם את המערכת באמצע היום.