מכה לספורט בניו זילנד ויפן: כרייסטצ'רץ' לא תארח את גביע העולם בראגבי
מירב תשומת הלב העולמית לאזורים מוכי האסון בניו זילנד ויפן, נגעה למספר הקורבנות והנעדרים, לסיכונים העתידיים או להשפעות כלכליות. אבל בין כל אלה מסתתרת גם השפעה על עולם הספורט. לא מעט אירועים בעלי עניין עולמי היו אמורים להתרחש בקרוב בניו זילנד וביפן, וכמעט שכולם נדחו או בוטלו כליל.
המקרה המשמעותי ביותר הוא זה של העיר כרייסטצ'רץ' שבארץ הקיווי, מרכז הרעש שפקד את האיים. קרייסטצ'ר'ץ' היא אחת הערים שהייתה אמורה לארח משחקים בגביע העולם בראגבי שמתוכנן להתחיל בספטמבר השנה, אבל בעקבות האסון הוטלו ספקות רבים בנוגע לאפשרות שזה אכן יקרה. בסופו של דבר, הוכרזה ההחלטה כי המשחקים יועברו לערים אחרות.
אצטדיון קרייסטצ'ר'ץ', שהיה מיועד לארח שבעה משחקים, נפגע מהרעש והתאחדות הראגבי העולמית, בשיתוף עם ממשלת ניו זילנד, החליטה שהשיפוצים שלו רבים מדי ואין די זמן לבצעם. אחת החששות היו שהשקעת המשאבים לשיפוץ האצטדיון בזמן הייתה גורעת מיתר העבודות ברחבי העיר.
"מבחינה תיאורטית, ניתן לבצע את התיקונים למשטח הדשא", אמר השר הניו זילנדי שמופקד במיוחד על הגביע העולמי, מארי מקאלי. "אך הסיכון הוא פשוט גדול מדי".
בינתיים, רשימת הדחיות והביטולים ביפן הולכת ומתנפחת בעקבות האסון המרובע שממשיך להתחולל במדינה. השילוב של רעידת האדמה, הצונאמי, הדליפה הגרעינית וכעת מכת הקור, לא מותיר ברירה אחרת למארגנים של הליגות ושל אירועי ספורט לא קטנים בכלל.
אליפות העולם בהחלקה אמנותית, למשל, שהייתה מתוכננת להיערך בטוקיו החל מיום שני, נדחתה וכרגע לא יודע האם היא כלל תתקיים. מירוצי מוטו GP שהיו אמורים להתקיים במסלול מוטגי באפריל, הועברו עד אוקטובר לפחות.
פתיחת העונה בליגת הכדורגל הבכירה ביפן, J-League, נדחתה לפחות עד אמצע אפריל, בעוד שהתאחדות הכדורגל היפנית הודיעה שמשחק הידידות מול מונטנגרו ב-25 למרץ בוטל. החלטה דומה צפויה להתקבל לגבי משחק ידידות ארבעה ימים לאחר מכן, נגד ניו זילנד, שאפשר לכנותו דרבי מוכי אסונות. גם ליגות הכדורסל, הבייסבול וההוקי ביטלו ודחו משחקים.

צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.