פישר: "לא נאפשר משבר בשוק הדיור; אם לא יהיה גידול בהיצע ננקוט בצעדים"
נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, כינס היום (א') מסיבת עיתונאים במסגרתה דן במצב הכלכלה במשק הישראלי ובעולם. הכינוס מגיע טרם פתיחת הכנס השנתי של קרן המטבע העולמית (IMF) בוושינגטון בסוף השבוע. במהלך הכינוס, דיבר פישר על המשך היחלשותו של הדולר בנוסף למצב הנדל"ן במשק.
"מה אפשר להגיד על המשק הישראלי? המשק במצב טוב, אבל אנחנו נמצאים במשק עולמי שהוא במצב מאוד מסובך ולכן אנחנו צריכים להימנע משאננות", אמר הנגיד עם פתיחת הכנס. "המצב במשק טוב כי המשק צמח ב-4.6% ברבעון השני ושיעור האבטלה ירד כמעט לרמה שנרשמה טרם המשבר.
בהתייחסות למצב הנדל"ן במשק, ציין פישר כי האינפלציה נמצאת במרכז היעד אך מחירי הדירות עולים מהר מאוד". אנחנו מאמינים בגירעון בשיעור 4%. קיים עודף בחשבון השוטף שצפוי לעמוד השנה על 6.8 מיליארד דולר. הנתונים חיוביים במיוחד בהשוואה למצב הכלכלה העולמית".
בשבוע שעבר, בנק ישראל עשה את מה שמרבית הכלכלנים ציפו שיעשה והעלה את הריבית בשיעור של 0.25% לרמה של 2%. מדובר בהעלאה רביעית של שיעור הריבית מתחילת השנה. מבין הסיבות להעלאת הריבית, ציין בנק ישראל את מחירי הדירות שממשיכים לעלות בשיעורים גבוהים תוך המשך מגמת ההתרחבות המהירה באשראי לדיור בהשפעת הריבית הנמוכה וההתאמה האיטית של היצע הדירות.
כשנשאל לגבי העלאת הריבית, אמר פישר כי "הכול מבוסס על תרחיש, ואנו נותנים תרחיש ומסבירים אותו בהודעה של ההחלטה. אם הצמיחה במשק העולמי תמשיך כמו שאנו מצפים אז נלך לפי התרחיש הזה... אך בתוכו יש גם תחזיות לשער חליפין ולא פחות חשוב זה שוק הדיור".
אי ודאות בכלכלה העולמית
בשבוע שעבר, בנק ישראל העלה את תחזית הצמיחה של המשק לשנת 2010 בעקבות נתוני תמ"ג מוצלחים מהצפוי ברבעון השני. כעת, תחזית הצמיחה עומדת על 4.1%, זאת בעוד תחזית הצמיחה ל-2011 ירדה מרמה של 4% ל-3.8% בהתאם לתחזיות הצמיחה הנמוכות מהצפוי ברחבי העולם.
בהתייחס לעדכון התחזיות, אמר הנגיד כי "זהו הבדל קטן, יש הרבה אי ודאות בנוגע למשק העולמי וכל אחד צריך לקחת זאת בחשבון."המשבר עוד לא נגמר והסביבה לא דומה למה שהיה לפני 3-4 שנים. יש צמיחה מאוד מאוד מתונה בארה"ב ולכן אנו לא יכולים להגיד שהמצב במשק ימשיך להיות טוב כמו היום באופן ודאי".
הדולר ממשיך לצנוח לשפל של שנתיים
למרות התערבות בנק ישראל במסחר במטבע חוץ בתקופה האחרונה, הדולר ממשיך לצנוח ושערו היציג נקבע ביום שישי ברמת שפל של שנתיים. היחלשות הדולר נמשכה למרות שבשבוע החולף פישר חיזק את התערבותו בשוק המט"ח, ורכש סכום של יותר מ-100 מיליון דולר.
"התחלנו להתערב בשוק המט"ח במהלך 2008 וכיום רוב המדינות מתערבות", ציין הנגיד. "שווייץ התערבה, יפן התערבה, מדינות רבות באסיה התערבו בנוסף למדינות באמריקה הלטינית. ההתערבות נעשית בגלל מאזן הסחר בין סין לארה"ב. הגירעון במאזן התשלומים של ארה"ב צריך להיות נמוך יותר. מישהו צריך להקטין את הגירעון המסחרי מול ארה"ב. המועמדת המובילה היא סין אבל הסינים לא זזים ובכך הנטל עובר למדינות אחרות".
רון אייכל, הכלכלן הראשי של מיטב בית השקעות, אמר לאחר החלטת הריבית כי "שיעור הריבית בדרך למעלה ואנחנו נראה העלאות נוספות, לא בהכרח בכל חודש אבל הכיוון ברור וברור גם שזה ייצור לחץ גדול על הדולר. אני בקלות רואה את הדולר יורד לכיוון 3.5 שקלים, פישר יצטרך להתערב באופן משמעותי בשוק המט"ח ולבצע רכישות גדולות בכדי לייצב את השער של השקל ברמה סבירה".
"שני רופאים עם פציינט"
נזכיר כי העלאת הריבית שביצע בנק ישראל הייתה אומנם בהצאם לתחזיות אבל סטנלי פישר, נגד הבנק המרכזי, היה נתון ללחצים גדולים בימים האחרונים, בעיקר מצד היצואנים אבל גם מצד תומך בלתי צפוי - שר האוצר שקרא לאחרונה לפישר להותיר את הריבית ללא שינוי.
בהתייחס לחילוקי הדעת עם שר האוצר, יובל שטייניץ, על רקע העלאת הריבית האחרונה, בה לא תמך שטייניץ אמר פישר: "צריכים למכור עיתונים וזה חשוב, אנחנו (שר האוצר ואני) מבינים שאנו שני רופאים עם פציינט אחד, וצריכים ומצליחים לשתף פעולה ונמשיך לעשות כך. היחסים ביננו הם טובים, והם ימשיכו להיות טובים".
בשורה התחתונה החזיר פישר את הריבית לרמה של ה"נורמאלית" במטרה לבסס את האינפלציה בתוך תחום היעד ולתמוך בהמשך הצמיחה תוך שמירה על היציבות הפיננסית. "אנחנו שנינו מבינים שלטובת המשק הישראלי ומדינת ישראל צריך לשתף פעולה, וככה נעשה".
לא נאפשר בועת נדל"ן

צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.