הדולר נחתך בעולם: אבל למה אומרים שזה ה'קארי טרייד'?

יועד דרוז |

הדולר נחבט בשבועות החולפים מול רוב המטבעות המובילים. אינדקס הדולר נגע ב-76.45, השפל הנמוך מאז ספטמבר 2008. ההסבר שאני שומע רבות לאחרונה זה עסקאות הקארי טרייד שמפעילות לחץ על המטבע האמריקאי. כדי להפריך את התיאוריה הזאת אני הולך ליין היפני שהוא במשך שנים היה המטבע הראשי לעסקאות הקארי (קניה של מטבע עם ריבית גבוה ומכירה של מטבע עם ריבית נמוכה).

למה אני בוחן את היין היפני? בגלל שהוא היה העסקה המשתלמת ביותר משנת 2003 עד 2007 לקארי טרייד עם רווח של 30% וריביות קרובות ל7% לשנה ומשנת 2005 עלה כמעט ללא תיקון.

הריבית על היין עלתה מעל 0.5% והידיעה שהבנק המרכזי של יפן (BOJ) לא יכול להעלות את הריביות תרמה לתנופה. המצב היום בארה"ב דומה למצב במטבע היין, ריביות נמוכות עם קושי רב לעלות ריביות במצב הנוכחי ללא פגיעה במחזור הכלכלה והמרצת ההשקעות. האם הדולר יחליף את היין?

בתקופה הארוכה שהריביות ביפן היו קרובות לאפס היה הסיבה לאהבה של סוחרי הקארי למטבע אבל לא זאת בלבד, הידיעה שהריביות לא הולכות לעלות בקרוב, הרווח משערי החליפין והקלות של קרדיט לביצוע עסקאות על ידי ספקולנטים יצרו חממה לסוחרים.

העשור האבוד של יפן החל ב-1989 כשהבנק המרכזי של יפן העלה ריביות באופן חד כדי ליצור איזון בשוק הדיור והבורסה ששניהם היו במצה בשל בועה רצינית ואחרי המהלך של העליות שניהם קרסו מהר יותר משעלו. הבנקים הוחזקו על ידי הממשלה (כמו כן גם מפעלים גדולים) והכלכלה שבה לצמוח על ידי החזקה של הממשלה.

אחרי 15 שנה של הזרמת כספים, הירידה העולמית בביקושים גרמה נזק נוסף לכלכלה (פגיעה ביצוא) והגירעון שכבר היה העמוק ביותר במדינות המתועשות העמיק אפילו עוד יותר שהתפתח סבירות שהעשור האבוד יהפוך להיות תמידי.

כדי שהדולר יהפוך להיות המחליף של היין לעסקאות הקארי - ריביות נמוכות זה לא מספיק. המשקיעים צריכים להיות בטוחים שריביות לא יעלו בקרוב. לפי מה שנראה היום, הכלכלה בארה"ב לא בשיא שלה אבל גם לא בדרכה לשפל שבו נמצאים היפנים.

הפד האמריקאי שאחראי למשבר האחרון בשוק הדיוור הוריד ריביות ל-0.25% ושפך כספים לשווקים לשמור על נזילות גבוהה ולמנוע התרסקות כללית. אבל בכלכלה האמריקאית, למרות ההפסדים, המצב עדיין רחוק מלהיות המצב ביפן. הכלכלה האמריקאית יותר מגוונת ויותר יציבה מיריבתה היפנית. היצוא לא שולט בכלכלה והשליטה שם היא לא בידי הממשלה. לכן הכלכלה כנראה תמשיך לצמוח בשנה הבא ויהיה אפשר להתחיל להרים ריביות, הצפי הוא לסוף 2010 תחילת 2011.

לפי מה שניראה, הדולר לא הולך להחליף את היין בעסקאות לטווח ארוך המבוססות על ריביות כי מה שצריך זה ריבית נמוכה וכלכלה שלא הולכת להשתפר ולפי מה שניראה לספקולנטים זה לא המצב היום בארה"ב ולכן יש סיכון שהריבית תעלה באמצע עסקה. אם סוחרי המטבע היו חושבים כך, היינו רואים מצב הרבה יותר קשה בדולר ממה שהוא נמצא היום.

לסיכום, עד שהסוחרים לא יחליטו שהמשך העשור אבוד עבור הדולר, הספקולנטים יתייחסו אליו לעסקאות ריבית קצרות ועסקאות ספקולציה ולא יעמיסו אליו עומס של מכירה לטווח ארוך. העולם ימשיך להלוות דולרים בזול כל עוד הוא לא יראה שינוי בגישה של הפד בטווח הצר.

מאת: יועד דרוז - מנהל חדר המסחר ב-real stream trading. (כתובת מייל - [email protected])

**אין בסקירה זו משום המלצה לקנות או למכור בשוק המט"ח והעושה זאת פועל על סמך שיקול דעתו בלבד.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
נשיא צרפת מקרון
צילום: איי.פי

צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?

מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים

משה כסיף |

שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.

הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי,  בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.

מדינה על הנייר, כיבוש במציאות

הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.

הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.

ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.