הצמיחה העולמית, הפעם זה לא יהיה כמו בסיבוב הקודם
באוקטובר 2000 בורסות העולם החלו לרדת במהלך ארוך שנמשך מעט למעלה משנתיים. השוק המקומי שלנו איבד כמעט מחצית מערכו בתקופה זו והשוק האמריקאי, שמיוצג באמצעות מדד S&P 500, איבד שיעור דומה. אני זוכר התבטאויות שלפיהן בתוך זמן קצר לא תידרש עוד בורסה בישראל. ואז הגיע מרץ 2003. הבורסות בארץ בעולם עלו במשך כמעט 5 שנים ומרביתן הגיעו לשיאים חדשים.
את העליות החדות בחמש השנים שהסתיימו בסוף שנת 2007 ניתן לייחס לשני סוגים של שינויים "טכנולוגיים" ששורשיהם כמעט לפני 30 שנה: השינויים הטכנולוגיים בתקשורת האלקטרונית ופיתוח מוצרי אשראי חדשים. התקשורת האלקטרונית איפשרה לחברות להתייעל באמצעות שימוש במערכות מידע וחשוב מזה, לקיים קשר רצוף ומקוון עם אתרים מרוחקים. תוצאה מכך, חברות רבות העבירו את הייצור למזרח ואחרות איתרו משאבי אנוש מעולים במדינות שאינן מדינות מוצאן. פיתוח מוצרי אשראי חדשים איפשר מימון לתכניות השקעה חדשות, בהיקפים גדולים יותר. מנועי הצמיחה האדירים הללו איפשרו עלייה ברמת החיים במזרח ובמערב. הבעיה היא, שכיום חסרים לנו שכמותם.
הנחת העבודה שלנו לשנים הקרובות היא צמיחה נמוכה, אינפלציה נמוכה וריביות נמוכות. בשלב זה אין אנו מאתרים מנועי צמיחה חזקים, אשר יכולים להשפיע במהירות ובאופן מקיף כל כך על הכלכלה העולמית. יתרה מכך, האשראי העולמי מצוי במגמת צמצום ומגמה זו צפויה להימשך בשנים הקרובות. העמקת המעורבות הממשלתית במערכת הבנקאית אף תבטיח זאת.
מתחילת השנה ובפרט מחודש מרץ, מדדי המניות בעולם עולים במגמה חדה. עלייה זו מוסברת בגורמים זמניים: עידוד ממשלתי באמצעות הזרמות למערכת הבנקאית, השקעות בתשתית ויצירת ביקושים בתחומים אחרים, והטבות מס; ריביות נמוכות; וחידוש מלאים בשרשרת הערך בייצור. המשקיעים, ובצדק להערכתנו, מוטרדים מן השאלה איזה גורם ביקוש יחליף את הצעדים האלה.
האם הצרכן המערבי יתאושש או נכון יותר, באיזה קצב?
להערכתנו, בטווח הקצר ההתאוששות בשוקי ההון תימשך ותהיה מלווה בעליות שערים. תקופת המעבר מעידוד ממשלתי לביקושי קצה אמיתיים תהיה מעודדת ולעיתים תעניק תחושה של התאוששות V. במקביל, אכזבה מנתוני האבטלה והצריכה הפרטית ישיבו אותנו לקרקע המציאות, מה שמבטיח שוק תנודתי במיוחד. להערכתנו, התאוששות בצורת U סבירה הרבה יותר. מהלכים של עליות חדות ננצל להפחתת מרכיב הסיכון ומהלכי מימוש ינוצלו להגדלתם.
הנה דוגמה טרייה לתנודתיות: בשבוע האחרון פורסם שמגזר הייצור בסין התרחב באוגוסט בקצב המהיר ביותר ב- 16 החודשים האחרונים, תוך שיפור בתפוקה, בהזמנות ובהעסקה. יחד עם זאת, שוק המניות בסין ירד כמעט 25% משיאו בשל צמצום באשראי. כזכור, דרישה ממשלתית להגדיל את האשראי הביאה לניצולו, בין היתר, להשקעות ספקולטיביות. לכן הצמצום מטריד את המשקיעים וזו הייתה אחת הסיבות העיקריות לירידות במניות ברחבי העולם. בסוף השבוע, עם זאת, שיפור קל בנתוני האבטלה הפך את התמונה. השוק לא יכול לרדת מול זרם של ידיעות חיוביות, יחסית.
בהעדר מנועי צמיחה חזקים ובהתחשב בצמצום המתמשך הצפוי באשראי, הצמיחה העולמית צפויה להיות איטית. הצורך להחזיר חובות ענק שהממשלות נטלו על עצמן יאלץ אותן לגבות מיסים, דבר שיפגע בצריכה הפרטית. בתנאים אלה אין מקום גם להתפרצות אינפלציונית ולהעלאת ריביות משמעותית.
ניהול סיכונים כושל של בנק ישראל
בנק ישראל מחזיק ברזרבות מט"ח של 235 מיליארד דולר - מה התשואה שהוא משיג על הסכום הזה ולמה הפיזור מסוכן?
קרוב ל-80% מרזרבות המט"ח של ישראל חשופות לנעשה בבורסות זרות. כלומר, במקרה של קריסת הבורסות הללו וזה יכול להיות מסיבות שונות ומגוונות כמו פלישת סין לטאיוואן או רוסיה למזרח אירופה, רזרבות המט"ח של ישראל תפגענה באופן חמור ביותר שעלול לייצר למדינת ישראל הפסד של עשרות של מיליארדי דולרים, שווה ערך למחיר של מלחמה.
ניתן לגדר את הסיכון הזה ע"י העברת השקעות מהבורסות לפקדונות בבנקים מרכזיים וע"י רכישת זהב ומתכות אחרות, אך עד כה דבר לא נעשה.
צריך לזכור שזה הכסף של כולנו וזה מעורר חשש לניהול סיכונים כושל של בנק ישראל. עוד לא הזכרנו את התשואה הנמוכה אותה השיג הבנק על רזרבות המט"ח האלו ב-5 השנים האחרונות.
לבנק ישראל שלושה תפקידים מרכזיים: שמירה על אינפלציה נמוכה, פיקוח על מערכת הבנקאות וניהול רזרבות המט"ח של המדינה. את החלק הראשון הוא עושה ע"י החזקת הריבית גבוהה מדי לזמן ארוך מדי, זאת לפחות ע"פ רוב הכלכלנים ואנשי שוק ההון - ואת החשבון משלמים לוקחי האשראי במשק. את החלק השני הוא עושה היטב ע"י הבטחה שמערכת הבנקאות הישראלית היא אמנם אולי הכי יציבה פיננסית בעולם, אך זאת במחיר של רווחיות גבוהה מאד על חשבון הציבור. בכל הנוגע לחלק השלישי הבנק המרכזי מחזיק ומנהל יתרות מט"ח אדירות בהיקף 230 מיליארדי דולרים, שהם 735 מיליארדי ש"ח. יתרות אלו הן השלישיות בגובהן בעולם ביחס לתוצר והן אחד מהפקטורים המרכזיים שמשקיעים זרים בוחנים בהחלטות ההשקעה שלהם. היקפי מט"ח אלו מבטיחים שישראל היא מדינה מאד יציבה פיננסית. אלו הן היתרות הכספיות במט"ח של מדינת ישראל ולכן למעשה של כולנו.
- אפקט העושר: תיק הנכסים של הציבור בשיא של 6.9 טריליון שקל
- גליה מאור, חדוה בר ורוני חזקיהו- מה משותף להם?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
תשואה נמוכה על תיק רזרבות המט"ח
בנק ישראל כשלוח שלנו לא עשה בשנים האחרונות עבודה מדהימה בכל הקשור לתשואה על הכסף הזה. ביצועי העבר של התיק המנוהל הזה שמושקע בעיקר באג"ח ובמניות היו נמוכים - תשואה שנתית ממוצעת של 3.1% ב-5 השנים שבין 2020 ל-2024 (התשואה היא במונחי סל מטבעות). גם במונחים שקליים המצב רחוק מלהיות מזהיר: 3.3% בלבד, בממוצע שנתי, בחמש השנים הללו.
גבי דישי, צילום: רמי זרנגראלפא נכנסת לפרייבט אקוויטי: רוכשת 70% מחברת עיבוד שבבי לתעשיית התעופה
השלימה רכישה ראשונה של חברה העוסקת בעיבוד שבבי מדויק לתחומי התעופה הביטחונית והאזרחית וגיוס ראשוני של 130 מיליון שקל
קבוצת אלפא מרחיבה את פעילותה ונכנסת לראשונה לתחום הפרייבט אקוויטי, במהלך שמסמן הרחבה של פעילות הקבוצה מעבר לשוק ההון הציבורי. הקרן החדשה, אלפא פרייבט אקוויטי, השלימה עסקה ראשונה עם רכישת 70% מחברת אופק עיבוד שבבי, הפועלת בתחום העיבוד השבבי המדויק לתעשיות התעופה הביטחונית והאזרחית, בעסקה של עשרות מיליוני שקל.
אופק עיבוד שבבי מספקת רכיבים מדויקים לגופים ולחברות מובילות בתחומי הביטחון והתעופה, ובהם בואינג, Airbus, אלביט, רפאל והתעשייה האווירית. באלפא מציינים כי במקביל לעסקה הראשונה מתנהל משא ומתן מתקדם לרכישת חברה נוספת, מתוך כוונה למזג מספר חברות תעשייתיות לכדי קבוצה אחת, שתפעל תחת פלטפורמה תפעולית וניהולית מרכזית.
קרן אלפא פרייבט אקוויטי צפויה לגייס בהמשך עד 400 מיליון שקל, ובשלב הראשון השלימה גיוס של 130 מיליון שקל. מתוך סכום זה, כ-45 מיליון שקל הושקעו על ידי מנהלי הקרן עצמם, בהם גבי דישי, מיכאל וייס, עו"ד זכי רכטשאפן, אלי דוידאי ויעל אלמוג זכאי. לצד אנשי אלפא הצטרפו להקמת הקרן אלי דוידאי, לשעבר מנכ"ל יפאורה תבורי וכיום יו"ר ושותף ב-Quadrant Management, וכן יעל אלמוג זכאי, העומדת בראש קבוצת ETNA, שהצטרפה כשותפה מנהלת בשותף הכללי של הקרן.
לוועדת ההשקעות של הקרן הצטרפו יורם טיץ, לשעבר שותף מנהל ב-EY וכיום יועץ בכיר לקרן ההשקעות של General Atlantic, וכן רוני גת, מנכ"ל יפאורה תבורי ודירקטור במספר חברות. הקרן צפויה להתמקד בהשקעה בחברות ישראליות מתחומי התעשייה והשירותים, בדגש על חברות משפחתיות עם מחזור מכירות שנתי של 10 עד 100 מיליון דולר.
אסטרטגיית הקרן כוללת השבחה תפעולית וניהולית של החברות הנרכשות, לצד תמיכה בצמיחה אורגנית ובהתרחבות באמצעות רכישות נוספות, הן בשוק המקומי והן בשווקים בינלאומיים. באלפא מציינים כי מדובר במודל פעולה דומה לזה שיושם בעבר בחברת ה-IT הציבורית אברא, שבה מחזיקה הקבוצה.
