כמה נמוך אפשר לרדת? תתפלאו - יש עוד מקום

פרופ' אורן קפלן, כלכלן ופסיכולוג בבית הספר למינהל עסקים, המסלול האקדמי המכללה למינהל, מתייחס לשאלת השאלות בבורסה - כמה נמוך אפשר לרדת?
פרופ' אורן קפלן |

"כמה נמוך אפשר לרדת?" - זו הכותרת שהופיעה באחד העיתונים בכתבה המתייחסת לירידות הבורסה במשבר הנוכחי. מייד אסביר מדוע התרשים מעוות לחלוטין ומעביר מסר שגוי לקורא. אבל זו לא רק דקדקנות בסטטיסטיקה. הכותרת הראשית של המאמר היתה "האם השווקים מצאו תחתית?". הקורא הנאיבי המתבונן בגרפים ההשוואתיים וקורא את השאלה הרטורית יסיק בקלות שהמשבר הסתיים וזה הזמן לרוץ לקנות מניות.

אז מה יש לנו בתרשים הבא?

בתרשים רואים שלוש תקופות היסטוריות בהן הבורסה ירדה. השתיים המופיעות משמאל הסתיימו (השפל הגדול של שנות ה-30 ומשבר הנפט של שנות ה-70), ובתוך התקופה הימנית אנו נמצאים. שלושת הגרפים מובילים ויזואלית לאותה תחתית ולכן ניתן להסיק מתוכם ומכותרת הכתבה ("האם השווקים מצאו תחתית?") שהמשבר הנוכחי הסתיים והגיע לתחתית (שכן שם הסתיימו המשברים הקודמים). לכן זה בדיוק הזמן לרוץ לבורסה לקנות מניות.

רגע, רגע, לפני שאתם רצים לבורסה בואו נעמיק את ההתבוננות:

1. בתחתית כל גרף מופיע מספר המייצג את שיעור הירידה של דאו ג'ונס: 89% לעומת 45% לעומת 50%, בהתאמה. בניגוד לנתונים אלה, מדרון הירידה בתמונה בשלושת התקופות נראה זהה לחלוטין.

2. בציר התחתון ניתן לראות את משך המשבר. בשנות ה-30 כמעט שלוש שנים, בשנות ה-70 כמעט שנתיים, ואנחנו, לפי הטקסט בכתבה, רק שנה וחצי אחרי תחילת הירידות.

התפיסה האנושית נמשכת אל התמונה (תמונה אחת שווה אלף מילים) ומתעלמת מהטקסט המנוגד לתמונה. לכן הרושם שנוצר מהתרשימים הללו מעוות את המציאות. אינני מעוניין כמובן להתנבא האם הגענו לתחתית או לא, אבל אם התרשימים הללו היו משורטטים באופן שנאמן לטקסט אשר מופיע בתוכן, הם היו אמורים להופיע באופן שונה לחלוטין שהיה ממחיש לקורא עד כמה נמוך יכול עוד לרדת השוק. אני מסכים שכך זה נראה יותר יפה ואופטימי, אבל למרבה הצער זה לא תואם למציאות. אם נתאים את שיעור הירידות ואת התקופה בה חלו הירידות בעבר למה שקורה היום, התרשים הנכון היה נראה בערך כך. תסכימו איתי שזה נראה הרבה פחות אופטימי...

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
משה בן זקן. מנכ"ל משרד התחבורה. קרדיט: שלומי יוסףמשה בן זקן. מנכ"ל משרד התחבורה. קרדיט: שלומי יוסף

הממשלה מקדמת שינוי בחוק שיפתח את הטבת המכס גם ליבואנים מקבילים

התיקון מסיר חסם ביבוא הרכב, מרחיב את היבוא האישי והמקביל ומוסיף דרישות מחייבות בהגנת סייבר לענף

ליאור דנקנר |

הממשלה מאשרת תיקון לחוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, שמקודם על ידי משרד התחבורה והבטיחות בדרכים. התיקון עבר אישור בוועדת השרים לענייני חקיקה ומקודם בהליך מואץ.

בליבת התיקון עומד שינוי בדרך שבה מוחלת העדפת מכס על יבוא רכב, כך שהטבה שניתנה בפועל בעיקר ליבואנים ישירים, תוכל לחול גם על יבואנים שאינם ישירים. התיקון מסיר חסם שמנע עד עכשיו מיבואנים עקיפים, זעירים וביבוא אישי ליהנות מהעדפת מכס בהתאם להסכמי הסחר הבינלאומיים של ישראל. במשרד התחבורה ובשיתוף רשות המיסים מציגים את המהלך כניסיון להרחיב תחרות בענף דרך הגדלת היבוא המקביל והיבוא האישי.


הטבת המכס עוברת גם ליבואנים שאינם ישירים

עד היום, המנגנון הקיים אפשר ליבואנים ישירים לממש פטור ממכס בשיעור 7%, בהתאם להסכמי הסחר הבינלאומיים של ישראל, בעוד שיבואנים עקיפים, זעירים ויבוא אישי לא נהנו מההעדפה באותה צורה. בפועל נוצר יתרון מובנה לערוץ יבוא אחד על פני אחרים, ותחרות מצומצמת יותר על אותו קהל לקוחות.

התיקון מאפשר לרשות המסים להחיל את ההטבה גם על יבואנים שאינם ישירים. המשמעות היא הרחבת ההטבה לערוצי יבוא נוספים, מה שמצמצם את היתרון שהיה עד היום ליבואנים הישירים.

המהלך נשען על מודל שפעל כהוראת שעה בשנים 2023-2025. בתקופה הזו נרשם גידול בהיקף יבוא הרכב וניצול רחב יותר של העדפת המכס, וכעת הממשלה מבקשת לעגן את ההסדר כהסדר קבוע בחוק.


עובדים בתעשיית הביו מד קרדיט: גרוקעובדים בתעשיית הביו מד קרדיט: גרוק

האבסורד של תקציב 2026: האחות תשלם יותר, המנהל יקבל הטבה - כך נראית מדיניות מיסוי עקומה

הציבור חיכה לבשורה כלכלית, אבל הממשלה הציעה "פלסטר קוסמטי" שפוגע בעובדים - הפחתת שכר כפויה למגזר הציבורי במקביל להעלאת שכר לבעלי משכורות גבוהות

אדם בלומנברג |
נושאים בכתבה שוק העבודה תקציב

בעוד הציבור הישראלי ממתין לבשורה כלכלית לקראת שנת התקציב הבאה, הממשלה הניחה על השולחן במסגרת חוק ההסדרים ל-2026 הצעת חוק ל"ריווח מדרגות המס". על פניו, כותרת מפתה - מי לא רוצה לשלם פחות מס? אבל הפרטים חושפים תמונה מטרידה: הצעד הזה אינו תרופה לחוליי המשק, אלא פלסטר קוסמטי שמסתיר שבר עמוק.


כשבוחנים את הדוחות של רשות המיסים וה-OECD שפורסמו בחודש החולף, ניתן לראות שמערכת המיסוי הישראלית סובלת מעיוות יסודי: היא מכבידה על האדם העובד, אך נוהגת בכפפות של משי בבעלי ההון.


הדוח האחרון של רשות המיסים הוא כתב אישום כלכלי נגד השיטה. הוא מראה כיצד עקרון הפרוגרסיביות – ההנחה שמי שיש לו יותר משלם יותר – קורס בקצה הפירמידה. בעוד שמעמד הביניים והשכירים הבכירים משלמים מס אפקטיבי של כ-30%, דווקא המאיון העליון נהנה משיעור מס מופחת של כ-26.5% בלבד.

הסיבה היא הארביטראז' בין עבודה להון. שכר עבודה ממוסה עד 50%, בעוד הכנסות פסיביות מהון – דיבידנדים, ריבית ושכירות – נהנות משיעורים מופחתים. כש-63% מהכנסות המאיון העליון מגיעות מהון, התוצאה היא מערכת שמענישה עבודה ומתגמלת צבירת נכסים. גם בהשוואה בינלאומית, ישראל חריגה: נטל המס הכללי נמוך (26.8% מהתוצר), אבל התמהיל שגוי – יותר מדי מיסים עקיפים שפוגעים בחלשים, ומעט מדי מיסוי על ההון.


על הרקע הזה, הצעת האוצר הנוכחית נראית מנותקת מהמציאות, במיוחד כשבוחנים את "המורשת" הכלכלית שאנו סוחבים מהגזירות שהונחתו בתקציב 2025. עוד לפני שהתחילה השנה החדשה, ציבור השכירים בישראל כבר סופג מכה משולשת כואבת מכוח החקיקה הקודמת: