מיכאל שראל מהראל פיננסים: ציפיות האינפלציה ירדו בצורה מוגזמת
מיכאל שראל, ראש חטיבת המחקר של הראל פיננסים, מפרסם את הסקירה השבועית. שראל אומר כי הירידה בחודשיים האחרונים בציפיות לאינפלציה הינה מתבקשת, אך העוצמה (במיוחד לשנה הקרובה) מוגזמת.
על פי חישובי בנק ישראל, הציפיות לאינפלציה הסתכמו בין אמצע אוקטובר לאמצע ספטמבר ב-0.3% לשנה הראשונה וב-1.2% לשנה השנייה, בדומה לאוקטובר.
בנוגע להורדת הריבית המפתיעה של בנק ישראל אומר שראל כי הפחתת הריבית הייתה צפויה, אך הקדמת ההחלטה (חודש שני ברציפות) לפני המועד
הרשמי היתה מפתיעה. הצעד החריג של הפחתת ריבית בנק ישראל מחזק את ההערכה שהנגיד סטנלי פישר ישתדל מאד לא להחטיא את יעד האינפלציה מלמטה, במיוחד בתקופה של מיתון, אלא יעדיף להפחית ריבית ולהמשיך בקניית המט"ח.
בדוח האינפלציה של בנק ישראל נרשמו תחזיות מעניינות כאשר בתרחיש המרכזי ריבית בנק ישראל יורדת ל-2.5% בסוף 2009 ועולה ל-3.5% בסוף 2010
. במקביל, האינפלציה בתרחיש המרכזי מסתכמת במעט פחות מ-1% במהלך 2009 ובכ-1.5% ב-2010 , כאשר בנק ישראל (בדומה לדוחות קודמים) לא ציין מה ההנחה לגבי שער החליפין בתחזיות אלה.
בנוגע למצב בארצות הברית אומרים בהראל כי האוצר האמריקאי שינה מאוד את הגישה שלו לגבי השימוש בחבילת הסיוע בסך 700 מיליארד דולר שאושרה בקונגרס באוקטובר, ושנועדה בתחילה לקנות נכסים
מסוכנים ממוסדות פיננסים.
האוצר האמריקני כבר השתמש בכמחצית מהכסף להזרמת הון לבנקים תמורת מניות, למרות שצעד זה לא נכלל בתוכנית המקורית אלא רק בתוכנית המתוקנת
שאושרה בקונגרס. בחצי השני של הכסף ( 350 מיליארד) מתכוון עכשיו האוצר להקים קרנות ענקיות, בהן ישים האוצר 5 אחוזים מהכסף ומשקיעים אחרים 95 אחוזים (כנראה תוך קבלת הלוואות מהבנק המרכזי), להגדלת האשראי למשקי הבית (הלוואות ללימודים, לקניית מכוניות ולכרטיסי אשראי).
הסיבה המרכזית לשינוי היא כנראה העובדה שבחודש האחרון ירדה מאד הריבית הבין-בנקאית והסכנה לפשיטת רגל של מוסדות פיננסים פחתה מאד, ובמקביל חלה הרעה דרמטית בתנאי האשראי למשקי הבית, וכתוצאה מכך יש סימנים לירידה חדה בצריכה הפרטית, אומר שראל.
ליאור כגן, מנכ״ל הקרנות של מיטב"המניות בתל אביב לא זולות, אבל זו לא בועה; השוק נתמך באופטימיות גבוהה"
ליאור כגן, מנכ"ל מיטב קרנות נאמנות, אומר כי "כשהרגש מוביל את השוק, האלוקציה קובעת את התוצאה"; לדבריו, בטווח הקצר המסחר מונע מפחד לפספס את הראלי, בטווח הארוך השיקולים נטולי-רגש; מי פועל בשוק עכשיו, מי קונה ומי מוכר ואיזה סקטורים יכולים הכי ליהנות מהסביבה החדשה?
מיטב השוק רותח, המדדים שוברים שיאים, והמשקיעים מתקשים להישאר על הגדר. מדד ת"א־35 פרץ בשבועות האחרונים שוב את השיא ההיסטורי שלו, בפעם ה־40 מתחילת השנה, על רקע שילוב של אופטימיות סביב תכנית טראמפ ותחושה כללית ש"מי שלא בפנים - מפספס".
אבל מאחורי הכותרות והראלי עומדים דפוסים מורכבים יותר. בשיחה עם ליאור כגן, מנכ"ל מיטב קרנות נאמנות, עולה תמונה שמבחינה היטב בין מסחר קצר־טווח, פסיכולוגי, לבין ניהול השקעות שמבוסס על החלטות לטווח ארוך. לדבריו, הסנטימנט הציבורי מתחלף במהירות, אבל אצל השחקנים הגדולים - המוסדיים והזרים - הדברים נמדדים אחרת לגמרי.
מחקר מעניין: למה משקיעים מתנהגים כמו עדר - והמחיר שאנו משלמים על כך
כתבה מעוררת מחשבה: רמז עבה לסיום העליות בבורסה
"בטווח הקצר זה פחד לפספס, בטווח הארוך זה שיקול דעת"
“צריך להבחין בין מה שקורה ביומיום לבין מה שקורה באמת בטווח הארוך,” אומר כגן. “המסחר הקצר־טווח, כמו שאנחנו רואים בימים האחרונים, מונע מ־FOMO - פחד לפספס את הראלי. כל מי שמנהל כסף נמדד מול התעשייה ומול התחרות שלו, וכולם מפחדים להישאר בחוץ. זה מסחר רגשי, של חדשות, של מומנטום.”
״צריך להישאר מציאותיים; השוק אצלנו מתומחר על מלא״
הוא לא בא ״לקלקל מסיבות״ אבל סבור שכשהמכפילים גבוהים משמועתית באירופה והאופטימיות הגבוהה כבר מגולמת במחירים התיקון יכול להיות מעבר לפינה; עודד מקלר מנהל מחלקת הלקוחות הפרטיים של IBI מספר על דפוס ההשקעות של משקיעי הריטייל שהשתנה ומה לדעתו האלוקציה הנכונה בזמנים של פריצת שיאים
הבורסה בתל אביב שוברת שיא אחר שיא. ת״א 35 שבר שיא בפעם ה־40 מתחילת השנה. והשאלה שנשאלת בכל חדר מסחר או פגישה בין משקיעים היא האם לראלי הזה יש עוד בסיס? המערכה בעזה קרובה לסיום אבל האי־ודאות הביטחונית רחוקה מסיום רשמי כשחזיתות מתימן ובאיראן רוחשות פעילות. אבל לשוק זה פחות מפריע. השוק המקומי מתנהג כמו שהעתיד כבר כאן. כמו שכבר המזרח התיכון שינה את פניו ומוסלמים עולים לירושלים במקום למכה - לפחות מבחינת הזרמת כספים. המניות עולות, השקל מתחזק, ותיאבון הסיכון של המשקיעים הפרטיים בשיא.
21 נקודות של “תכנית טראמפ” הצליחו להוסיף מאות נקודות למדדים. התכנית של הנשיא שכוללת הפסקת אש, החזרת כל החטופים והסדרה אזורית רחבה, עוררו את אחד מגלי האופטימיות העוצמתיים שראינו מאז תחילת המלחמה.
יום המסחר הראשון של השבוע היה אחד התנודתיים שנראו בתקופה האחרונה. העליות החדות בפתיחה התמתנו לקראת הסגירה, אבל שלושת המדדים המרכזיים סיימו בעליות: מדד ת״א 125 עלה בכ־0.6%, מדד ת״א 90 הוסיף כ־1.5%, ומדד ת״א 35 טיפס בכ־0.3%. בתוך כך נשברו שוב שיאים ת״א 35 בפעם ה־40 מתחילת השנה, ת״א 90 בפעם ה־32 ות״א 125 בפעם ה־37. מחזור המסחר במניות היה גבוה מהרגיל ליום ראשון, כש-2.8 מיליארד שקל החליפו ידיים בשוק המניות, ובאיגרות החוב נרשם מחזור של כ־4.5 מיליארד שקל. גם בזירת המט"ח הורגשה תנועה משמעותית, כשהשקל המשיך להתחזק לרמה של 3.29 שקלים לדולר.
אלא שבתוך כל ההתלהבות הזאת יש לא מעט סימני שאלה. עד כמה הראלי הזה מתבסס על נתונים כלכליים אמיתיים? מה צפוי לשקל אם הייסוף ייתמשך, והאם בנק ישראל ימשיך לעמוד מנגד? ובעיקר - איך צריך לפעול בתקופה שבה הכול נראה כל כך חיובי, אפילו חיובי מדי?
כדי לנסות לענות על השאלות האלה, שוחחנו עם עודד מקלר, מנהל מחלקת הלקוחות הפרטיים בניהול תיקים של IBI. מקלר, שמלווה אלפי משקיעים פרטיים מדי יום, רואה מקרוב את השינוי בהתנהגות הקהל מאז השינוי של הטון בשווקים. “האווירה חיובית מאוד”, הוא אומר, “יש תחושת ביטחון, המשקיעים מחפשים יותר ריסק, פחות מפחדים מירידות, וזה נובע גם מהתכנית המדינית שיצרה תקווה, אבל גם מהעובדה שבשלוש השנים האחרונות מי שנשאר בשוק - נהנה מעליות כמעט רצופות”.
