האם דירקטור רשאי לעיין בניירות , אשר שימשו מבקר
החלטה
--------
בית המשפט קבע כי לדירקטור בחברה לא קמה הזכות לעיין בניירות העבודה, אשר שימשו את רואה החשבון המבקר של החברה לביצוע עבודת הביקורת ותיעודה. בחינת מישורי האחריות השונים, המוטלים על הדירקטוריון ועל רואה החשבון המבקר בחברה, ובחינת הוראותיו של חוק החברות, מעלות כי ניירות העבודה של רואה החשבון המבקר הם מסמכיו של רואה החשבון המבקר ולא של החברה, והעיון בהם אינו דרוש למילוי חובותיו של הדירקטור.
המערער, המשמש כדירקטור במשיבות, עתר לבית המשפט המחוזי בבקשה כי יורה למשיבות להמציא לו פרטים ומסמכים, שבהם, לדעתו, עליו לעיין לקראת הדיון באישור הדוחות הכספיים של החברות, ובכלל זה, סקר הבקרה הפנימית שערך רואה החשבון המבקר, וכן תיעוד הקשור לסעיפים שונים הכלולים בדוחות.
בית המשפט המחוזי קבע כי זכותו של דירקטור לעיון במסמך קמה כאשר מדובר במסמך מ"מסמכי החברה", והעיון במסמך דרוש לו למילוי חובותיו כדירקטור, וכי תנאים אלה אינם מתקיימים בענייננו. נגד קביעה זו הוגש הערעור דנן.
דיון
-------
לטענת המערער, סעיף 265(א) לחוק החברות, התשנ"ט-1999 [להלן - "חוק החברות"], מקנה לו זכות לעיין בניירות העבודה של רואה החשבון המבקר. לשיטתו, עיון בניירות אלו דרוש לו לצורך קיום חובת הזהירות המוטלת עליו כדירקטור. המשיבים סומכים ידם על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וטוענים כי סעיף 265(א) לחוק החברות אינו מכוון לניירות העבודה של רואה החשבון המבקר.
עמדת לשכת רואי החשבון בישראל, אשר צורפה להליך כידיד בית המשפט, היא שניירות העבודה הם רכושו של רואה החשבון המבקר בלבד, וכי זכות העיון בהם נתונה לשיקול דעתו הבלעדי של רואה החשבון המבקר.
בית המשפט קבע:
החובה המוטלת על רואה החשבון להכנת ניירות עבודה מעוגנת בתקנה 9 לתקנות רואי חשבון (דרך פעולתו של רואה חשבון), התשל"ג-1973, ונהנית ממעמד מקצועי מחייב. בשנת 1999 פרסמה לשכת רואי החשבון תדריך בדבר מסמכים המצויים ברשותו של רואה חשבון והנוגעים לעבודת הביקורת, ובו התייחסות לשלוש קטגוריות של מסמכים.
הקטגוריה הראשונה, הכוללת מסמכים אשר מהווים את ראיות הביקורת ותיעוד עבודת הביקורת, היא הרלוונטית לענייננו. לפי התדריך, ללקוח אין זכות לקבל לידיו מסמכים אלה.
זכותו של דירקטור לקבל מידע קבועה בהוראת סעיף 265 לחוק החברות, הקובע כי על מנת שתקום לדירקטור זכות לעיין במסמך פלוני, נדרש כי אותו מסמך יהיה מסמך מ"מסמכי החברה", ושהעיון במסמך "דרוש למילוי חובותיו כדירקטור".
בחינת מישורי האחריות השונים של הדירקטוריון ושל רואה החשבון, וכן בחינת מושכלות היסוד במבנה התאגידי בישראל, מראות כי ניירות העבודה של רואה החשבון המבקר הם מסמכיו של רואה החשבון המבקר ולא של החברה, והעיון בהם אינו דרוש למילוי חובותיו של הדירקטור.
תפקידו של רואה החשבון המבקר הוא לפקח על הדירקטוריון. ההבדל בין הדירקטוריון לבין רואה החשבון המבקר מקבל ביטוי בולט בהבחנה בין מישורי האחריות המוטלים על כל אחד מהם: האחריות לנכונות הדוחות הכספיים ולשלמותם מונחת על כתפי ההנהלה והדירקטוריון; האחריות המוטלת על רואה החשבון המבקר היא ביחס לאמור בחוות דעתו לגבי הדוחות הכספיים - עליו להשיג מידה סבירה של ביטחון, שאין בדוחות הכספיים הצגה מוטעית מהותית.
מכאן, שניירות העבודה של רואה החשבון המבקר לא נועדו לשמש את החברה לצורך עריכת הדוחות הכספיים, או לצורך אישורם. מטרתם היא לסייע לרואה החשבון המבקר בביצוע עבודת הביקורת ותיעודה.
יתרה מכך, חשיפת ניירות העבודה של רואה החשבון המבקר לפני המבוקר עלולה לפגוע באפקטיביות של הביקורת בכללותה, ובאפקטיביות שבשימוש בניירות העבודה בפרט.
נוסף על כך, חוק החברות קובע מנגנונים לתקשורת ולהעברת מידע מרואה החשבון המבקר לחברה המבוקרת. יש להניח כי אם כוונתו של המחוקק הייתה להעניק לדירקטור זכות לעיין בניירות העבודה של רואה החשבון המבקר, הוא היה נותן לכך ביטוי מפורש.
יש לציין כי לסוג המסמך נתונה משמעות רבה, וכי יש להבחין בין סוגי מסמכים שונים. בית המשפט המחוזי סיווג את ניירות העבודה של רואה החשבון המבקר כמסמכים שכתב המבקר "רק לשימושו שלו". בעצם העובדה שהחובה לנהל רישומים קבועה בדין, אין כדי לשנות מתוצאה זו.
הערעור נדחה.
בבית המשפט העליון
לפני: כב' השופטים א' ריבלין, א' לוי, ס' ג'ובראן
ניתן ב-31.8.08
תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים
בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים
לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש.
"לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.
וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש.
פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?
- המפקח על הבנקים: “השוק השתנה מאז רפורמת בכר - נדרש עדכון רגולטורי”
- בקרוב: מוקד הונאות טלפוני 24/7 בכל הבנקים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן).
תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים
בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים
לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש.
"לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.
וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש.
פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?
- המפקח על הבנקים: “השוק השתנה מאז רפורמת בכר - נדרש עדכון רגולטורי”
- בקרוב: מוקד הונאות טלפוני 24/7 בכל הבנקים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן).
.jpg "ביטוח לאומי - צילום: Shutterstock")