האם דירקטור רשאי לעיין בניירות , אשר שימשו מבקר
החלטה
--------
בית המשפט קבע כי לדירקטור בחברה לא קמה הזכות לעיין בניירות העבודה, אשר שימשו את רואה החשבון המבקר של החברה לביצוע עבודת הביקורת ותיעודה. בחינת מישורי האחריות השונים, המוטלים על הדירקטוריון ועל רואה החשבון המבקר בחברה, ובחינת הוראותיו של חוק החברות, מעלות כי ניירות העבודה של רואה החשבון המבקר הם מסמכיו של רואה החשבון המבקר ולא של החברה, והעיון בהם אינו דרוש למילוי חובותיו של הדירקטור.
המערער, המשמש כדירקטור במשיבות, עתר לבית המשפט המחוזי בבקשה כי יורה למשיבות להמציא לו פרטים ומסמכים, שבהם, לדעתו, עליו לעיין לקראת הדיון באישור הדוחות הכספיים של החברות, ובכלל זה, סקר הבקרה הפנימית שערך רואה החשבון המבקר, וכן תיעוד הקשור לסעיפים שונים הכלולים בדוחות.
בית המשפט המחוזי קבע כי זכותו של דירקטור לעיון במסמך קמה כאשר מדובר במסמך מ"מסמכי החברה", והעיון במסמך דרוש לו למילוי חובותיו כדירקטור, וכי תנאים אלה אינם מתקיימים בענייננו. נגד קביעה זו הוגש הערעור דנן.
דיון
-------
לטענת המערער, סעיף 265(א) לחוק החברות, התשנ"ט-1999 [להלן - "חוק החברות"], מקנה לו זכות לעיין בניירות העבודה של רואה החשבון המבקר. לשיטתו, עיון בניירות אלו דרוש לו לצורך קיום חובת הזהירות המוטלת עליו כדירקטור. המשיבים סומכים ידם על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וטוענים כי סעיף 265(א) לחוק החברות אינו מכוון לניירות העבודה של רואה החשבון המבקר.
עמדת לשכת רואי החשבון בישראל, אשר צורפה להליך כידיד בית המשפט, היא שניירות העבודה הם רכושו של רואה החשבון המבקר בלבד, וכי זכות העיון בהם נתונה לשיקול דעתו הבלעדי של רואה החשבון המבקר.
בית המשפט קבע:
החובה המוטלת על רואה החשבון להכנת ניירות עבודה מעוגנת בתקנה 9 לתקנות רואי חשבון (דרך פעולתו של רואה חשבון), התשל"ג-1973, ונהנית ממעמד מקצועי מחייב. בשנת 1999 פרסמה לשכת רואי החשבון תדריך בדבר מסמכים המצויים ברשותו של רואה חשבון והנוגעים לעבודת הביקורת, ובו התייחסות לשלוש קטגוריות של מסמכים.
הקטגוריה הראשונה, הכוללת מסמכים אשר מהווים את ראיות הביקורת ותיעוד עבודת הביקורת, היא הרלוונטית לענייננו. לפי התדריך, ללקוח אין זכות לקבל לידיו מסמכים אלה.
זכותו של דירקטור לקבל מידע קבועה בהוראת סעיף 265 לחוק החברות, הקובע כי על מנת שתקום לדירקטור זכות לעיין במסמך פלוני, נדרש כי אותו מסמך יהיה מסמך מ"מסמכי החברה", ושהעיון במסמך "דרוש למילוי חובותיו כדירקטור".
בחינת מישורי האחריות השונים של הדירקטוריון ושל רואה החשבון, וכן בחינת מושכלות היסוד במבנה התאגידי בישראל, מראות כי ניירות העבודה של רואה החשבון המבקר הם מסמכיו של רואה החשבון המבקר ולא של החברה, והעיון בהם אינו דרוש למילוי חובותיו של הדירקטור.
תפקידו של רואה החשבון המבקר הוא לפקח על הדירקטוריון. ההבדל בין הדירקטוריון לבין רואה החשבון המבקר מקבל ביטוי בולט בהבחנה בין מישורי האחריות המוטלים על כל אחד מהם: האחריות לנכונות הדוחות הכספיים ולשלמותם מונחת על כתפי ההנהלה והדירקטוריון; האחריות המוטלת על רואה החשבון המבקר היא ביחס לאמור בחוות דעתו לגבי הדוחות הכספיים - עליו להשיג מידה סבירה של ביטחון, שאין בדוחות הכספיים הצגה מוטעית מהותית.
מכאן, שניירות העבודה של רואה החשבון המבקר לא נועדו לשמש את החברה לצורך עריכת הדוחות הכספיים, או לצורך אישורם. מטרתם היא לסייע לרואה החשבון המבקר בביצוע עבודת הביקורת ותיעודה.
יתרה מכך, חשיפת ניירות העבודה של רואה החשבון המבקר לפני המבוקר עלולה לפגוע באפקטיביות של הביקורת בכללותה, ובאפקטיביות שבשימוש בניירות העבודה בפרט.
נוסף על כך, חוק החברות קובע מנגנונים לתקשורת ולהעברת מידע מרואה החשבון המבקר לחברה המבוקרת. יש להניח כי אם כוונתו של המחוקק הייתה להעניק לדירקטור זכות לעיין בניירות העבודה של רואה החשבון המבקר, הוא היה נותן לכך ביטוי מפורש.
יש לציין כי לסוג המסמך נתונה משמעות רבה, וכי יש להבחין בין סוגי מסמכים שונים. בית המשפט המחוזי סיווג את ניירות העבודה של רואה החשבון המבקר כמסמכים שכתב המבקר "רק לשימושו שלו". בעצם העובדה שהחובה לנהל רישומים קבועה בדין, אין כדי לשנות מתוצאה זו.
הערעור נדחה.
בבית המשפט העליון
לפני: כב' השופטים א' ריבלין, א' לוי, ס' ג'ובראן
ניתן ב-31.8.08
שירות התעסוקה: יותר משכילים ובעלי מיומנויות הפכו לדורשי עבודה
ניתוח נתוני השנים האחרונות מראה כי דורשי העבודה לא מגיעים רק מהשכבות המוחלשות אלא ישנם יותר משכילים, בעלי משלחי יד אקדמאיים ומאשכולות גבוהים שמחפשים עבודה
הבוקר מפרסם שירות התעסוקה את דופק שוק העבודה המסכם את התנועות שנרשמו בשוק העבודה הישראלי במהלך חודש נובמבר, כאשר עולה מהם כי מספר דורשי העבודה שנרשמו, דומה למספר דורשי העבודה בשגרה שקדמה למתקפת ה-7 באוקטובר ופרוץ מלחמת חרבות ברזל. עם זאת, גם אם נדמה כי השוק התאושש לגמרי מהשפעות המלחמה, עיון בתמהיל דורשי העבודה מלמד על עקבותיה. כך, למשל, עלה שיעורם של היהודים שאינם חרדים בקרב דורשי העבודה בהשוואה לשיעורם קודם למלחמה. מגמות אלו ואחרות משקפות את השפעת המלחמה על הרכבה האנושי של מצבת דורשי העבודה. נתון בולט נוסף הוא עלייה בשיעור דורשי העבודה מאשכולות חברתיים-כלכליים גבוהים, 8 עד 10, לעומת ירידה בשיעור דורשי העבודה מהשכבות המוחלשות, אשכולות 1-3. הנתון עולה ממבט על התפלגות דורשי העבודה מחודש נובמבר 2022, המלמדת על הצטרפותם של עוד ועוד דורשי עבודה בעלי מיומנויות גבוהות.
מנהלים עסקיים לעומת פועלים בתעשייה
לפי נתוני לשכת התעסוקה נראה כי תמהיל דורשי העבודה השתנה באופן משמעותי, כאשר ישנם יותר אקדמאים ומנהלים ופחות עובדים בלתי מקצועיים. כך, שאף שבמספר הכולל ניכר דמיון בין חודשי נובמבר בזמני שגרה לנובמבר השנה, נראה כי השפעת המלחמה ובכלל השפעת השנים האחרונות ניכרת בתמהיל דורשי העבודה.
מספר דורשי העבודה שהם מפתחי תכנה ומנתחי יישומים הוכפל בכפי 2.5 ממספרם בנובמבר 2019, זה שקדם למשברי השנים האחרונות- מכ-3.3 אלף ב-2019 לכ-8,000 השנה, ושיעורם עלה מ-2.3% ב-2019 לכ-6.3% השנה. בדומה, נרשמה עלייה משמעותית בשיעור המנהלים מקרב דורשי העבודה ובמספרם- מ-17.3 אלף ב-2019 לכדי 22.8 אלף (מ-12.2% ל-18%) השנה. העלייה ניכרת יותר בקרב מנהלים בתחום השירותים העסקיים והמנהלים האדמינסטרטיביים, מ-6.2 אלף ב-2019 ל-9.6 אלף (מ-4.4% ל-7.6%) השנה. מגמה הפוכה נרשמה בקרב בעלי משלחי יד מרוויחי שכר נמוך.כך למשל, ירד מספר דורשי העבודה שהם עובדי ניקיון ועוזרים בבתים פרטיים, בתי מלון ומשרד מכ-9.8 אלף ב-2019 לכדי 6.1 אלף ( מ-6.9% ל-4.8% השנה). בדומה, ירד מספר דורשי העבודה שהם פועלים בלתי מקצועיים בתעשייה מ-5.7 אלף ל-3.8 אלף (מ-4% ל-3%) השנה.
- OECD: בישראל יש כישרון גדול והשכלה גבוהה שלא מיתרגמים לשכר גבוה
- מובטלים? כבר לא צריך להגיש גם טופס לביטוח לאומי וגם ללשכת התעסוקה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
יותר אבטלה בערים חרדיות וערביות
כבמרבית חודשי השנים האחרונות, גם בנובמבר 2025 הובילו את הרשימה אום אל פחם ורהט (6.1% ו-5.8%, בהתאמה), רהט ואום אל פחם (שיעור זהה של 5.7%), שאחריהן עכו (4.9%) ועפולה (4.6%), כערים הגדולות שבהן יש מספר הרבה דיותר של דורשי עבודה. עפולה היא העיר היהודית בעלת שיעור דורשי העבודה הגבוה ביותר. ככלל, גם החודש הערים עם שיעור דורשי העבודה הגבוהים ביותר הן פריפריאליות, חרדיות או ערביות, כשמנגד השיעורים הנמוכים ביותר נרשמו גם החודש בערים החזקות יותר כרעננה, כפר סבא ורמת השרון. בהשוואה לחודש שקדם, במרבית הערים נרשמה עלייה, אשר עמדה בממוצע על 2.9% - הבולטות ביותר נרשמו בראש פינה (17.8%), קריית גת (9.8%), ובאום אל פחם ורמלה (7.8%, כל אחת). מנגד, בחלק מהערים נרשמה ירידה, כאשר לרוב דובר בערים חזקות מהמרכז.
עובדים בתעשיית הביו מד קרדיט: גרוקהאבסורד של תקציב 2026: האחות תשלם יותר, המנהל יקבל הטבה - כך נראית מדיניות מיסוי עקומה
הציבור חיכה לבשורה כלכלית, אבל הממשלה הציעה "פלסטר קוסמטי" שפוגע בעובדים - הפחתת שכר כפויה למגזר הציבורי במקביל להעלאת שכר לבעלי משכורות גבוהות
בעוד הציבור הישראלי ממתין לבשורה כלכלית לקראת שנת התקציב הבאה, הממשלה הניחה על השולחן במסגרת חוק ההסדרים ל-2026 הצעת חוק ל"ריווח מדרגות המס". על פניו, כותרת מפתה - מי לא רוצה לשלם פחות מס? אבל הפרטים חושפים תמונה מטרידה: הצעד הזה אינו תרופה לחוליי המשק, אלא פלסטר קוסמטי שמסתיר שבר עמוק.
כשבוחנים את הדוחות של רשות המיסים וה-OECD שפורסמו בחודש החולף, ניתן לראות שמערכת המיסוי הישראלית סובלת מעיוות יסודי: היא מכבידה על האדם העובד, אך נוהגת בכפפות של משי בבעלי ההון.
הדוח האחרון של רשות המיסים הוא כתב אישום כלכלי נגד השיטה. הוא מראה כיצד עקרון הפרוגרסיביות – ההנחה שמי שיש לו יותר משלם יותר – קורס בקצה הפירמידה. בעוד שמעמד הביניים והשכירים הבכירים משלמים מס אפקטיבי של כ-30%, דווקא המאיון העליון נהנה משיעור מס מופחת של כ-26.5% בלבד.
הסיבה היא הארביטראז' בין עבודה להון. שכר עבודה ממוסה עד 50%, בעוד הכנסות פסיביות מהון – דיבידנדים, ריבית ושכירות – נהנות משיעורים מופחתים. כש-63% מהכנסות המאיון העליון מגיעות מהון, התוצאה היא מערכת שמענישה עבודה ומתגמלת צבירת נכסים. גם בהשוואה בינלאומית, ישראל חריגה: נטל המס הכללי נמוך (26.8% מהתוצר), אבל התמהיל שגוי – יותר מדי מיסים עקיפים שפוגעים בחלשים, ומעט מדי מיסוי על ההון.
- המנהלים שלכם כבר לא צריכים אתכם - "כולם ניתנים להחלפה": השינוי הגדול בשוק העבודה
- מספר המשרות הפנויות בארה״ב נותר גבוה - אך שוק העבודה מאותת על האטה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
על הרקע הזה, הצעת האוצר הנוכחית נראית מנותקת מהמציאות, במיוחד כשבוחנים את "המורשת" הכלכלית שאנו סוחבים מהגזירות שהונחתו בתקציב 2025. עוד לפני שהתחילה השנה החדשה, ציבור השכירים בישראל כבר סופג מכה משולשת כואבת מכוח החקיקה הקודמת:
