פיצוי בשיעור 24 משכורות לעובדת, שפוטרה מחמת גילה
העובדות
---------
סגל רחל (להלן:" העובדת") הגישה תביעה לתשלום פיצויים, בגין פיטוריה מעבודתה אצל שבי שומרון אגודה שיתופית להתיישבות קהילת (להלן: "המעבידה").
השאלה העיקרית, שעמדה להכרעת בית הדין, נגעה לנסיבות פיטוריה של העובדת. לטענת העובדת פיטוריה היו שלא כדין, על רקע הפליה בגין גילה, הקרוב לגיל פרישה ובניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 (להלן: "החוק"). מנגד, טענה המעבידה, כי ההחלטה על פיטורי העובדת, התקבלה לאור התנהלות העובדת בעבודתה.
פסק הדין
----------
בת הדין קיבל את התביעה וקבע, כי המעבידה לא הוכיחה כל ליקוי או פגם בעבודתה של העובדת, וכן לא הוכיחה, כי פיטוריה של העובדת נגרמו עקב איכות תפקודה, לפיכך, לא עמדה המעבידה בנטל ההוכחה, כי פיטוריה של העובדת היו מוצדקים.
בית הדין ציין, כי המחוקק, בתי המשפט ובתי הדין לעבודה, רואים בחומרה רבה קיומה של הפליה. מדובר לא רק בהפרת חוק, אלא גם בהפרת עקרון השוויון, שהינו זכות חוקתית והפרתו נחשבת לפגם חמור במיוחד. עקרון השוויון במקום העבודה והיחס השווה לכל עובד, הם תנאי מובנה ובסיסי ביחסי עבודה.
סעיף 2 לחוק, אוסר על הפליה בין עובדי המעביד, ומתייחס במפורש גם למרכיב הגיל בכלל ולפיטורי העובד בפרט.
ביחס לסעיף 9(א) לחוק, שעניינו נטל ההוכחה, נקבע בפסיקה, כי לאחר שהעובד מבסס עילה לכאורה, עובר הנטל למעביד לסתור את הטענה, לפיה התנהגותו נגועה בהפליה פסולה (דב"ע נו/3-129 פלוטקין נ' אחים אייזנברג בע"מ). כלומר, די בכך, שהתובע יוכיח, כי לא היה במעשיו או בהתנהגותו סיבה לפיטוריו, על מנת להעביר את נטל השכנוע למעביד, ועל המעביד להוכיח, כי לא נשקלו שיקולים פסולים בקבלת ההחלטה על הפיטורים (עב 2609/00 עדנה טבצ'ניק נ' כלל גמל בע"מ). המניע להפליה מחמת גיל אינו המכריע, המבחן הוא אובייקטיבי, כלומר, כיצד מצטיירת התוצאה הסופית במציאות החברתית, אף אם מדובר בהחלטה על פיטורים שלא נבעה מכוונה להפלות, שכן תוצאת ההחלטה היא פסולה משהינה מפלה, ואין כל חשיבות למניע העומד מאחורי קבלת ההחלטה (עב 2539/03 הולשטיין נ' איביריה נתיבי אויר ספרדיים).
עוד נקבע, כי כאשר מעביד מפעיל את הכוח שבידו לפטר עובד, עליו לעשות כן בתום לב ומשיקולים רלבנטיים. חובת תום הלב, המוטלת על המעביד, באה לידי ביטוי באופן מיוחד בשלב של סיום יחסי עבודה, ובעיקר כשסיום היחסים בא מיוזמתו של המעביד ובניגוד לרצונו של העובד. בשל הפגיעה הבלתי נמנעת במעמדו של העובד, בזכותו לעבוד ובגדיעת מקור פרנסתו.
בית הדין קבע, כי במקרה דנן, הוכח שלא היו במעשיה או בהתנהגותה של העובדת סיבה לפיטוריה, והמעבידה לא הוכיחה, כי העובדת לא פוטרה מחמת גילה. כמו כן, המעבידה הפרה את חובת תום הלב המוגברת, המוטלת עליה, בפיטורי העובדת, תוך פגיעה במעמדה ובכבודה של התובעת כאדם וכעובד. ביה"ד קבע, כי הוכח שפיטורי העובדת נעשו שלא כדין, תוך הפליה מחמת גיל, ובחוסר תום לב. נקבע, כי בנסיבות הללו, יש להתחשב בהיבט העונשי, שיש לייחס להתנהלות המעבידה כלפי העובדת, וחייב את המעבידה לשלם לעובדת, פיצוי בגין נזק ממוני, שנגרם לה כתוצאה מפיטוריה שלא כדין מחמת גילה, בסך של 24 משכורות. כמו כן , פסק ביה"ד לעובדת פיצוי בגין עוגמת הנפש, שנגרמה לה.
(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".

תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים
בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים
לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש.
"לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.
וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש.
פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?
- המפקח על הבנקים: “השוק השתנה מאז רפורמת בכר - נדרש עדכון רגולטורי”
- בקרוב: מוקד הונאות טלפוני 24/7 בכל הבנקים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן).

הממשלה הכריעה: גלי צה״ל תיסגר
גלי צה״ל תיסגר עד מרץ 2026: הצעת שר הביטחון ישראל כ״ץ אושרה פה אחד, בניגוד לעמדת היועצת המשפטית לממשלה; המיונים לתחנה נעצרו מיידית, חיילי היחידה ישובצו מחדש, וגלגלצ תיבחן בנפרד
אחרי דיונים ארוכים, המלצות ועתירות, הממשלה קיבלה הבוקר החלטה דרמטית בנוגע לאחת התחנות המזוהות ביותר עם המרחב הציבורי בישראל. שרי הממשלה אישרו פה אחד את הצעת שר הביטחון ישראל כ"ץ לסגור את תחנת הרדיו הצבאית גלי צה״ל, במהלך שצפוי להסתיים עד 1 במרץ 2026. ההחלטה כוללת צעדים מיידיים בשטח, ובראשם עצירת המיונים לתחנה ושיבוץ מחדש של החיילים המשרתים בה, והיא מתקבלת בניגוד לעמדת היועצת המשפטית לממשלה, שהזהירה מפני פגיעה בשידור הציבורי ובחופש הביטוי.
"תחנה צבאית עם פוליטיקה אינה מודל דמוקרטי"
בדבריו בישיבת הממשלה הציג שר הביטחון את הקו שלו. לשיטתו, עצם קיומה של תחנה צבאית המשדרת תכני אקטואליה ופוליטיקה הוא חריג ואינו מקובל בדמוקרטיות מערביות. כ״ץ טען כי גלי צה״ל חרגה לאורך השנים מהמנדט שניתן לה, והפכה מגוף שנועד לשרת את חיילי צה״ל ומשפחותיהם לבמה לדעות פוליטיות, שחלקן כוללות ביקורת ישירה ולעיתים חריפה על הצבא עצמו, מפקדיו ופעילותו.
לדבריו, העיסוק הפוליטי פוגע באחדות הצבא ובמורל הלוחמים, בעיקר בתקופה של מלחמה מתמשכת, ואף יוצר בלבול מסוכן בזירה החיצונית. כ״ץ ציין כי אויבי ישראל עלולים לפרש מסרים המשודרים בתחנה כעמדה רשמית של צה״ל, בשל היותה יחידה צבאית. ראש הממשלה בנימין נתניהו הצטרף לעמדה הזו וחיזק אותה, כשהדגיש כי המצב הקיים אינו סביר ואינו מתאים למדינה דמוקרטית, ואף השווה אותו למודלים הנהוגים במשטרים שאינם רלוונטיים לישראל.
שרים נוספים בדיון העלו טענות משלימות, ובהן היעדר תשתית חוקית מוצקה להפעלת התחנה. לטענתם, האישור המקורי שניתן לגלי צה"ל בשנת 1950 היה זמני ומוגבל, ומאז לא עוגן בהחלטת ממשלה מסודרת או בחקיקה. כ״ץ הסתמך גם על עמדות של בכירי צבא בעבר ובהווה, כפי שהוצגו בפני ועדות מקצועיות, שלפיהן יש קושי מובנה בכך שיחידה צבאית פועלת כגוף תקשורת עצמאי עם חופש עריכה מלא.
- תיסגר או לא תיסגר: מה יקרה לגלי צה"ל וכמה היא מפסידה בשנה?
- גנץ לאחר סערת ברדוגו: "אין מקום לתחנה צבאית בישראל"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
התנגדות משפטית ועתירות לבג"ץ
לצד ההכרעה העקרונית, הממשלה אישרה שורה של צעדים אופרטיביים שנכנסים לתוקף באופן מיידי. שר הביטחון הנחה לעצור לאלתר את כלל המיונים לגלי צה״ל, הן לשירות סדיר והן לשירות מילואים, ולהפסיק שיבוץ של חיילים חדשים בתחנה. החיילים המשרתים כיום בגלי צה״ל צפויים לעבור תהליך הדרגתי של שיבוץ מחדש ביחידות צה״ל השונות, תוך מתן עדיפות לתפקידי לוחמה ותפקידי תומכי לחימה.
