תו"ב/בניה ללא היתר הנוגדת את הליכי התכנון/מחוזי
עובדות וטענות: המשיבה, עיריית ת"א, עוסקת בהכנת תכנית בינוי-פינוי בשכונת פרדס דכה ביפו מזה למעלה מעשר שנים. במהלך כל התקופה המשיבה אינה דנה בבקשות להיתרי בנייה לאור החשש שמא לא יתאמו ההיתרים את התכנית העתידית. בפועל, במשך למעלה מעשור תושבי פרדס דכא, ובכללם המערער, אינם יכולים לממש או לנצל את רכושם כדין.
במהלך התקופה הנ"ל, בנה המערער מבנה למגורי משפחתו על גג בית הוריו מבלי לקבל היתר בניה. המשיבה הוציאה כנגד המבנה צו הריסה מינהלי והגישה נגדו כתב אישום על בניה לא היתר. הצדדים סיכמו, במסגרת הסדר טיעון, כי מועד ביצוע צו ההריסה ידחה למשך שנתיים. אולם, גם לאחר שנתיים, ולמעשה עד עצם היום הזה לא ניתן להגיש בקשה להיתר. המערער מבקש כי מועד ביצוע צו ההריסה ידחה עד לאחר שניתן יהיה להגיש בקשה להיתר בנייה ולדון בו לגופו.
השאלה, אם כן, המתעוררת בערעור זה היא האם רשאית רשות התכנון המקומית להוציא צווי הריסה מינהליים, להגיש כתבי אישום ולבצע גזרי דין של הריסה שמועד ביצועם נדחה בהסכמתה בכדי לאפשר לנאשמים להסדיר את ההיתר, כאשר באותה עת, מכוח הליכי תכנון, מוקפא המצב התכנוני ולא ניתן להגיש בקשה כלשהי להיתר בניה, וזאת במשך למעלה מעשר שנים.
דיון משפטי: כב' הש' מ' אגמון גונן: הליכי תכנון שאינם מאפשרים הגשת בקשה להיתר בנייה מהווים פגיעה בזכות הקניין, המהווה זכות חוקתית אשר לגביה כבר נקבע, כי היא בעלת מעמד נורמטיבי מיוחד. ברם, מדובר בזכות יחסית, באשר זכות קניין מוחלטת הייתה מאפשרת לכל אדם לבנות על מגרש שבבעלותו ככל שיחפוץ. מכאן, שאיסור לבנות על מקרקעיו של אדם יוצדק בנסיבות מסוימות ובמידתיות, ולאור תכליות לגיטימיות, כגון דיני התכנון והבנייה אשר קובעים כי התכנון הוא בעל ערך חברתי ועל בעלי הקנין, והמערער בתוכם, לשאת פגיעה מסוימת בקניינם במהלך הליכי התכנון. הליכים אלה עלולים לארוך זמן רב ככל שמדובר בשטח גדול יותר והתכנית מורכבת יותר. גם הצורך והחובה לשמוע התנגדויות, כבענייננו, עלולים להאריך את תקופת התכנון. ברי, כי בזמן קיומם של הליכי תכנון אין לאפשר הוצאת היתרי בניה, שכן אלה ינתנו עפ"י התכנית החדשה ולא עפ"י התכנית הקיימת העומדת לשינוי. כך גם נקבע בחוק התכנון והבנייה אשר איפשר להעניק במהלך תקופת התכנון היתרים מותנים.
מכל מקום, פרשנות הוראות חוק התכנון והבנייה על רקע הזכות לקניין מחייבות לקבוע כי ניתן "להקפיא" מצב תכנוני בצורה זו רק לזמן סביר. ברם, בענייננו, מזה 11 שנים, לא ניתן לבקש היתרי בניה. בכך עושה, למעשה, הרשות שימוש בלתי סביר ובלתי מידתי באפשרות להגביל את הבקשות להיתר בניה בזמן הליכי תכנון. המשיבה, אף הוסיפה בדיון בוועדת הערר, כי צפוי לעבור עוד זמן עד שניתן יהיה לעשות כן. חוסר האפשרות להגיש בקשה להיתר בניה במשך זמן כה רב פוגע קשות בזכות הקניין של המערער.
זכות הקנין של המערער וכן זכותו להליך הוגן מכוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, משפיעה הן על פרשנות החוק הפלילי והן על המשמעות שיש ליתן לעיסקת הטיעון בין המערער למשיבה במסגרת כתב האישום בו הורשע המערער, על פי הודאתו, בבניה ללא היתר. פרשנות הדין הקיים מחייבת פרשנות לפיה, כל עוד המשיבה מצויה בהליכי תכנון במשך פרקי זמן בלתי סבירים, ואינה מאפשרת להגיש בקשות להיתרי בניה ולבנות כחוק, אין מקום לביצוע צוי הריסה או הגשת כתב אישום, אשר לו היה מוגש, נראה כי ניתן היה לטעון לגביו להגנה מן הצדק.
עפ"י עסקת הטיעון אליה הגיעו הצדדים, הוסכם לדחות בשנתיים ימים את ביצועו של צו ההריסה, כדי לאפשר למערער להוציא היתר בניה כדין. המערער טען כי למעשה המשיבה לא עמדה בחלקה בעיסקה כיון שבמשך אותן שנתיים, ועד היום, אינו יכול להגיש בקשה להיתר בניה, וממילא אינו יכול להסדיר את עניינו. במצב דברים זה זכותו של המערער למשפט הוגן וזכותו הקניינית מחייבות לפרש את הסדר הטיעון כך שצו ההריסה לא יבוצע לפחות עד שנה מהיום בו ניתן יהיה להגיש את הבקשה להיתר בניה
שלטון החוק מחייב להגיש בקשה להיתר בניה טרם הבנייה וכן מחייב, כי מקום בו הוצא צו הריסה מינהלי, הוא יבוצע בהקדם. אולם, שלטון החוק מחייב גם שלא יענישו אדם, אלא מקום שיכול היה לפעול באופן חוקי ובחר שלא לעשות כן. אין זה סביר להוציא צווי הריסה מנהליים או להגיש כתבי אישום מקום בו למעשה מממשים אנשים את זכות הקניין שלהם, בהעדר כל אפשרות מעשית להוציא היתר, או להגיש בקשה להיתר תוך זמן סביר. יש להעמיד לדין או לצוות על הריסה רק מקום שבפני אדם היו שתי אפשרויות פעולה, חוקית ובלתי חוקית והוא בחר בבלתי חוקית. אמנם המערער בנה ולא ניסה לבקש היתר, אך אין בכך כדי להשפיע על התוצאה כי גם לו היה מבקש היתר היה נדחה, כפי שאף קרה בפועל.
המשיבה מחזיקה, למעשה, שכונה שלמה כבני ערובה כתוצאה מהימנעותה מלפעול בעניין. במצב דברים זה, בו לא ניתן להגיש בקשה להיתר בניה, נמצא שלטון החוק נפגע ועל כן אין לאפשר הוצאת צווי הריסה או הגשת כתבי אישום, או לכל הפחות להוציא צווי הריסה שמועד ביצועם ידחה למועד שהוא תקופה סבירה לאחר המועד בו ניתן להגיש בקשה להיתר בניה.
התנהלות העירייה נגועה בחוסר תום לב ונעדרת הגינות. עניו זה מקבל משנה תוקף משעסקינן בהרשעה פלילית. על כן, דין הערעור להתקבל. מועד ביצוע צו ההריסה יהיה שנה לאחר המועד בו יאפשרו למערער להגיש את הבקשה להיתר בניה או לאחר החלטה בבקשה להיתר בניה לגופה לפי המאוחר.
