בוימלגרין מסתבך: סטארווד תובעת 35 מיליון דולר מאזורים על הפרת הסכם

מכתב התביעה עולה: "בנק הפועלים מודאג מיכולת ההחזר של חברת אזורים"
אריאל אטיאס |

רק בחודש אפריל השלימה חברת אזורים שבשליטתו של שעיה בוימלגרין את עסקת הרכישה של רשתות המלונות "שרתון-מוריה" ו"אקור" (בישראל) והיום חברת סטארווד, בעלת מותג "שרתון" העולמי, הגישה תביעה נגד אזורים על למנת לאכוף על אזורים את קיום הסכם הניהול שנחתם בניהן.

סטארווד, חברה אמריקאית למלונאות ונופש בכל העולם, תובעת לקבל לידיה את ניהולם השוטף של כמה ממלונות שרתון בישראל, או לחילופין לקבל פיצויים מאזורים בסך 35 מיליון דולר בגין הפרת ההסכם.

נזכיר, כי אזורים מחזיקה בכ-3,400 חדרי מלון ב- 12 בתי-מלון: כאשר ברשת שרתון-מוריה 2,200 חדרי מלון ב-8 בתי-מלון, 5 בתי מלון בבעלות מלאה, 2 בתי-מלון בשותפות ומלון אחד בשכירות.

בחוזה הראשוני עם סטארווד סוכם, כי היא תנהל את מלונות "שרתון-מוריה" לתקופה של 35 שנה. אך מכתב התביעה עולה כי אזורים מנסה להתנער מהחוזה בשל האיום של בנק הפועלים להעמיד את ההלוואות שהוא נתן לחברה לפירעון מיידי. העברת הניהול לידי חברת סטרווד הייתה אמורה להתבצע עבר ב-1 באוגוסט 2007. פועלים טוענת כי העברת הניהול לידי סטרווד מהווה הפרה של ההסכמים עם אזורים ומכאן הבעייתיות.

עוד עולה מכתב התביעה, כי בנק הפועלים נזהר בעניינה של חברת אזורים וזאת על רקע מצבה הכספי של זו האחרונה. בבנק מביעים דאגה רבה בנוגע למינוף אזורים והחברות הקשורות אליה ולכושר ההחזר שלה וכוחה של החברה לפרוע את החובות כלפיו.

כזכור בנק פועלים מכר באפריל 2007 את אחזקותיו בשרתון בכ-9 מיליון דולר באזורים וכיום מחזיק רק בכובע של מלווה לאזורים ולא כבעל עניין בשרתון. בעלי המניות האחרים מהם קנה בוימלגרין היו כור וכאמור סטארווד.

בתביעה מבקשת גם סטארווד להוציא צו מניעה למכירת חלק מהמלונות של חברת אזורים לחברת SHC, שבבעלות איל הנדל"ן האמריקני לורנס גלר. נזכיר, כי בעסקה דובר על מכירה של מחצית מהבעלות על שבעה בתי מלון מתוך 13 בתי המלון שבבעלות החברה.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
כלכלת ישראל (X)כלכלת ישראל (X)

נתון כלכלי מדאיג - גירעון בחשבון השוטף, לראשונה משנת 2013; מה זה אומר?

נקודת מפנה בכלכלה המקומית: גירעון בחשבון השוטף ברבעון השלישי של 2025, אחרי שנים רצופות של עודף. האם צריך לדאוג?

ענת גלעד |

לראשונה מאז 2013 נרשם בישראל גירעון בחשבון השוטף של מאזן התשלומים, אירוע שעלול לבטא נקודת מפנה משמעותית במבנה המקרו-כלכלי של הכלכלה הישראלית. ברבעון השלישי של 2025 הסתכם הגירעון, בניכוי עונתיות, בכ-1.1 מיליארד דולר, לעומת עודף זניח של 0.1 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם, ועודפים רבעוניים ממוצעים של כ-3.8 מיליארד דולר בשנים שקדמו לכך.

המשמעות אינה טכנית בלבד. החשבון השוטף משקף את יחסי החיסכון-ההשקעה של המשק כולו ואת יכולתו לייצר מטבע חוץ נטו. מדובר על גירעון של תנועות הון ומעבר מעודף לגירעון מאותת כי המשק צורך, משקיע ומשלם לחו"ל יותר משהוא מייצר ומקבל ממנו - שינוי שעשוי להשפיע על שער החליפין, על תמחור סיכונים ועל מדיניות מוניטרית ופיסקלית גם יחד.

הסיבה: לא סחר החוץ, אלא ההכנסות הפיננסיות: הסיפור האמיתי מאחורי הגירעון

בניגוד לאינטואיציה, הגירעון אינו נובע מקריסה ביצוא או מזינוק חריג ביבוא הצרכני. למעשה, חשבון הסחורות והשירותים נותר בעודף של 1.8 מיליארד דולר ברבעון השלישי, שיפור ניכר לעומת הרבעון הקודם. יצוא השירותים הגיע לשיא של 22.9 מיליארד דולר, כאשר 77% ממנו מיוחס לענפי ההייטק, תוכנה, מו"פ, מחשוב ותקשורת.

הגורם המרכזי להרעה הוא חשבון ההכנסות הראשוניות, שבו נרשם גירעון עמוק של 3.7 מיליארד דולר, לעומת 2.0 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם. סעיף זה כולל תשלומי ריבית, דיבידנדים ורווחים לתושבי חו"ל על השקעותיהם בישראל, והוא משקף במידה רבה את הצלחתו של המשק הישראלי למשוך הון זר, אך גם את מחיר ההצלחה הזו.

הכנסות תושבי חו"ל מהשקעות פיננסיות בישראל קפצו ל-10.0 מיליארד דולר ברבעון, בעוד שהכנסות ישראלים מהשקעות בחו"ל הסתכמו ב-6.4 מיליארד דולר בלבד. הפער הזה לבדו מסביר את מרבית המעבר לגירעון. במילים פשוטות: חברות ישראליות מצליחות, רווחיות ומושכות השקעות, אך הרווחים זורמים החוצה, לבעלי ההון הזרים.