כל מה שרצית לדעת על התנהגות הזוג היורו-יין

לעיתים מזומנות, שואלים את עצמם סוחרי המט"ח את השאלה הבסיסית הבאה: מדוע זוג מטבעות נע כפי שהוא נע? ברור שלא מתכוונים כאן לשאול רק על כוון התנועה אלא בעיקר על עצמתה ועל מאפייני התיקונים השונים בדרכה של המגמה השלטת

לעיתים מזומנות, שואלים את עצמם סוחרי המט"ח את השאלה הבסיסית הבאה: מדוע זוג מטבעות נע כפי שהוא נע? ברור שלא מתכוונים כאן לשאול רק על כוון התנועה אלא בעיקר על עצמתה ועל מאפייני התיקונים השונים בדרכה של המגמה השלטת

לפנינו זוג מטבעות כזה, היורו-יין, שמסחר בו מביא רבים וטובים לשאול את השאלה המוזכרת. ההשפעה על מחיר זוג זה מגיעה משני כוונים שונים: היין והיורו, כאשר נמקם כנקודת ייחוס את הדולר האמריקאי. היחס המתמטי בין היורו-דולר (EURUSD) והדולר-יין (USDJPY) מייצר לעיתים תנועה מאד אלימה כאשר שני הזוג נעים בכוון זהה,וזה קורה כאשר מתרחשת התחזקות בדולר לכל אורך הקו אבל לעיתים אנחנו מקבלים תנועה מאד לא אחידה שגורמת לסוחרים רבים לסבול מאד ולהיות מוצאים בפקודות קטיעת הפסד בצורה די אכזרית.

השוני נובע מן הקבוצות בהן שייכות זוגות הייחוס. ה-EURUSD מייצג, פחות או יותר את הקבוצה המציינת את חוזקו של הדולר האמריקאי כמטבע כלכלי. בתפקיד זה, ה-EURUSD מככב כמטבע העיקרי ב- Dollar Index ורבים וטובים מתייחסים אליו, כאשר רוצים לקבוע את המגמה של המטבע האמריקאי ביחס למטבעות אחרים.

לעומת זאת, ה-USDJPY מהווה את המטבע העיקרי בקבוצת ה-Carry-Trade. קבוצה זו, המתאפיינת במטבעות עם ריבית ממשלתית נמוכה, מהווה את מקור המימון העיקרי לנזילות העצומה שהביאו נכסים רבים, כמו מניות וסחורות, לשיאים חדשים בשנים האחרונות. היא גם מהווה את הסמן לרצון הפעילים בשווקים הפיננסיים לקחת סיכונים ברכישת מוצרים שונים ואף למנף את פעולתם זו.

ובכן מה משפיע על הזוג שלנו יותר? חוזקו של המטבע האמריקאי או רצונם של הסוחרים לקחת סיכונים? ניתן להגיע לתשובה ברורה אם נסתכל על הגף המצורף. בחלק העליון מוצגים שלושת הזוגות שלנו: ה-EURJPY בירוק, ה-EURUSD באדום וה-USDJPY בכחול. ניתן להבחין מייד שמאז אמצע אוקטובר של שנה שעברה, תנועת המחיר הירוקה דומה בהרבה לזו הכחולה.

אבל מבט עין אינו מספיק לנו ולכן יצרנו גם את החלק התחתון של הגרף. בחלק זה מוצגים שני קוים, אחד כחול המחשב את המתאם (Correlation) בין התנועה של היורו-יין לבין זו של הדולר-יין, והאדום מחשב כמובן את אותו מתאם בין היורו-יין והיורו-דולר.

כאשר קו כזה נמצא מעל רמת האפס נמצא מתאם טוב. ניתן לראות מייד שמתאם חיובי כזה אכן מתקיים בין תנועת הזוג שאנחנו מעוניינים בו והתנועה המקושרת ליין ולא מתקיים ביחס לתנועה של היורו.

המסקנה מכל הנכתב והמוצג כאן היא: אם באים לקבוע מה משפיע על המסחר שלנו בזוג יורו-יין, עלינו לחקור את מצבו של הדולר-יין כהקדמה. ההשפעה שלו רבה יותר מאשר מצבו של הדולר האמריקאי המתבטא ביורו-דולר. יתר על מחקר קטן זה ניתן לביצוע על כל הזוגות בעלות יחס עם השפעות שונות ולפעמים מנוגדות.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)
סיכום שנה

השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?

הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל

רונן קרסו |

השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.

 בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו  - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.

 בכל מקרה, אנחנו בנקודת זמן וחייבם לומר זאת שמי שבאמת אחראי על רווחי הנבקים הוא הנגיד, פרופ' אמיר ירון. בלחיצת כפתור הוא מעלה או מוריד את ההון המרותק ומשפיע על הרווחים, בשיחת מייל הוא מחייב ריבית נמוכה על העו"ש ומקטין את הרווחים דרמטית.  בנקים מרוויחים בהתאם לטווח ידוע וברור, ולראייה - הם מאוד קרובים ביכולת ייצור התשואה על ההון מהפעילות הבנקאית. ועדיין - מבין כל הבנקים, יש טובים וטובים פחות. מי הטוב ביותר? מנהל סניף גדול מאוד של בנק אחר אמר לנו - "הוא מצליח בגלל שהוא לא בנקאי, הוא חושב אחרת". הוא התכוון לחנן פרידמן שהצליח בשנים האחרונות וגם בשנה החולפת להוביל את לאומי לפסגה ולהישאר שם. הוא ידע לזהות בקורונה את ההזדמנות הנוחה להתייעל, הוא ידע לכוון להייטק, והוא מצליח לייצר רווחים גם מסביב, לרבות מהשקעות ריאליות של הבנק דרך לאומי פרטנרס. 

באופן יחסי, דיסקונט מאחור, אבי לוי עוד לא מצליח לחלץ לגמרי את העגלה התקועה, אבל היא מתחילה לזוז נכון. כל האחרים איכשהו במרכז, כשבכלל - ההבדלים בין כולם קטנים יחסית. מי שהיום חלש יכול שנה הבאה לזנק וההיפך. 


בלי גרעין שליטה, עם תקרות שכר ועם פחות רעש מסביב

מבין חמשת הבנקים הגדולים, שלושה פועלים בלי גרעין שליטה. כולם כפופים למגבלות שכר על הנהלות בכירות, אבל בפועל מנכ"ל אחד מציג עלות שכר גבוהה יותר מהשאר, בעיקר בגלל האופן שבו מחושבת התקרה בפועל. ומכאן זה ממשיך לעוד מאפיינים משותפים שמגדירים את שכבת ההנהלה בבנקים הגדולים השנה.

חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)
סיכום שנה

השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?

הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל

רונן קרסו |

השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.

 בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו  - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.

 בכל מקרה, אנחנו בנקודת זמן וחייבם לומר זאת שמי שבאמת אחראי על רווחי הנבקים הוא הנגיד, פרופ' אמיר ירון. בלחיצת כפתור הוא מעלה או מוריד את ההון המרותק ומשפיע על הרווחים, בשיחת מייל הוא מחייב ריבית נמוכה על העו"ש ומקטין את הרווחים דרמטית.  בנקים מרוויחים בהתאם לטווח ידוע וברור, ולראייה - הם מאוד קרובים ביכולת ייצור התשואה על ההון מהפעילות הבנקאית. ועדיין - מבין כל הבנקים, יש טובים וטובים פחות. מי הטוב ביותר? מנהל סניף גדול מאוד של בנק אחר אמר לנו - "הוא מצליח בגלל שהוא לא בנקאי, הוא חושב אחרת". הוא התכוון לחנן פרידמן שהצליח בשנים האחרונות וגם בשנה החולפת להוביל את לאומי לפסגה ולהישאר שם. הוא ידע לזהות בקורונה את ההזדמנות הנוחה להתייעל, הוא ידע לכוון להייטק, והוא מצליח לייצר רווחים גם מסביב, לרבות מהשקעות ריאליות של הבנק דרך לאומי פרטנרס. 

באופן יחסי, דיסקונט מאחור, אבי לוי עוד לא מצליח לחלץ לגמרי את העגלה התקועה, אבל היא מתחילה לזוז נכון. כל האחרים איכשהו במרכז, כשבכלל - ההבדלים בין כולם קטנים יחסית. מי שהיום חלש יכול שנה הבאה לזנק וההיפך. 


בלי גרעין שליטה, עם תקרות שכר ועם פחות רעש מסביב

מבין חמשת הבנקים הגדולים, שלושה פועלים בלי גרעין שליטה. כולם כפופים למגבלות שכר על הנהלות בכירות, אבל בפועל מנכ"ל אחד מציג עלות שכר גבוהה יותר מהשאר, בעיקר בגלל האופן שבו מחושבת התקרה בפועל. ומכאן זה ממשיך לעוד מאפיינים משותפים שמגדירים את שכבת ההנהלה בבנקים הגדולים השנה.