זבל הוא מושג יחסי: המלכוד הלוגי בהגדרת ה"ספאם"
בית משפט בארה"ב הרשיע בימים האחרונים 11 נאשמים בהרצת מניות באמצעות דואר הזבל. בראש הקבוצה עומד אלן רלסקי ממישיגן, שמככב כבר שנים לא מעטות כאחד מפעילי הדואר המפוקפק ברשת האינטרנט. באמצעות פניות דוא"ל שכללו מצגים מפוקפקים, קידמה החבורה מניות סיניות זולות. כך גרפו מיליוני דולרים ממכירת המניות שמכרו לאחרים. שלושה מחברי הקבוצה כבר נעצרו. רלסקי עצמו, על פי דברי פרקליטו יסגיר עצמו בימים הקרובים.
שוב עלתה לכותרות, בפעם המי יודע כמה, בעיית דואר הזבל. די בהעלאת מושג זה בכדי לפתח נוגדנים אצל מרבית המחוברים לרשת. יחד עם זאת ראוי אולי לבחון את הבעיה גם מנקודת מבט אחרת. מהו בעצם דואר זבל? איזה מסרים יכולים להיכלל בקטגוריה מפוקפקת זו? נדמה, כי ההגדרה הנכונה מדברת על דברי דואר שאדם מקבל למרות שאין לו כל עניין בכך. במקרה הנדון, חבורת מריצי המניות הרוויחה הרבה כסף. משמעות הדבר שאנשים רבים התפתו לקנות מניות מסוימות אחרי שקראו את תכני הדוא"ל. זה בדיוק העניין, אם אנשים לא היו נענים להצעות בדואר הזבל, דואר הזבל לא היה קיים.
רלסקי, בראיון עיתונאי שנתן עוד לפני כחמש שנים סיפר, כי ספאם הוא העסק המכניס ביותר בו נתקל. בואו לא נשכח, כי סוג זה של מסרים חי וקיים אך ורק בזכות העובדה הפשוטה שאחד מכל אלפי או רבבות מקבליו, רוכש בסופו של דבר את השירות או המוצר המוצעים. גם מפיץ דואר זבל נבער מדעת היה מפסיק לעשות כן, אם פעם ועוד פעם אף אחד לא היה נענה לפניותיו. אם כך, האם עבור מי שהחליט לרכוש מוצר על בסיס המידע שהגיע אליו בדוא"ל, אותו פריט דואר אכן נכנס לקטגורית הזבל? בודאי שלא. עובדה שהמקבל מצא בכך עניין.
דואר הזבל מגלם בתוכו בעיות בשלושה מישורים עיקריים. ראשית, הפגיעה בספקי התשתיות והחיבורים לרשת. הם נזקקים להשקעות מיותרות לכאורה, בגין התעבורה המנופחת. עקרונית זו שאלה שבין ספקי התשתיות לבין המפיצים. בתי משפט כבר נזקקו לא פעם לסוגיה. ברוב המקרים זהו קרב אבוד למזהמים. ביותר ויותר מקומות נחקקים חוקים כנגד דואר הזבל. השיא הנוכחי שייך לבין המשפט באייווה שהטיל על מפיץ דואר זבל בשם ג'ימס מקאלה תשלום פיצוי של מעל 11 מיליארד דולרים לספק האינטרנט CIS. מגמה מתחזקת זו, מהווה כנראה תשובה הולמת.
מישור בעייתי שני נעוץ בעובדה שדואר מסוג זה עלול להוות פלטפורמה לביצוע עבירות. אלה, על מגוונן, ראויות גם כן לתגובה הולמת של החוק. חבורת רלסקי הורשעה בגין עברות של הרצת מניות. באותה מידה, אסור למכור תמונות פורנוגראפיות או שיקויי אהבה שאינם מקיימים את ההבטחות הגלומות בהן או שעלולים להזיק לבריאות, אם חוקים אוסרים זאת. תופעות אלה יש לרדוף באינטרנט כמו מחוצה לו. גם כאן החקיקה והאכיפה יכתיבו את הצלחת המלחמה בעבריינים.
המישור השלישי, זה שבין שולח הדואר למקבלו, הנו הבעייתי ביותר. ניקח לדוגמה תסריט פשוט של מי שרוצה למכור בתום לב ובמסגרת החוק בגדי ילדים. יש לו יכולת להציע בגדים זולים להפליא אך אין לו את תקציבי הענק העומדים לרשותן של חברות הענק. הוא מפרסם זאת דרך הדוא"ל. שליש מהמקבלים קוראים את התוכן ומחליטים להיענות להצעה. עדיין עבור שני השלישים הנותרים זהו דואר זבל. מה שלא נכון לגבי אלה שקנו. עבור האחרונים, ההצעה הייתה מאוד רלוונטית. גם אם לא מסרו במו ידיהם כתובתם, הם נענו מרצונם החופשי ובצעו עסקה טובה מבחינתם. ואם הפרופורציה יורדת לרוכש אחד מתוך רבבה של מקבלי פניות? האם זה משנה את העיקרון שיש כאלה שמצאו עניין ממשי במכתב? מה שמהווה זבל בשביל אחד איננו כזה בעבור האחר.
כמי שמכלה שעות רבות מול המחשב, אני סובל לא מעט מבעית דואר הזבל. אני מוכן גם לתרום חלקי במאבק בחולי זה. יחד עם זאת אסור שהתלהמות תסמא את עיננו. אל נשכח את הצד השני של המטבע. חלק מהדואר שמוצא דרכו לספריות הספאם, הוא בעצם דואר לגיטימי בו מעוניין הנמען מראש. בחלק אחר הוא היה עשוי לגלות עניין, אולם אופציה זו ניטלה ממנו בשל המסננים שהולכים ונעשים צפופים. זכותו של הפרט לקבל דוא"ל (בתנאי שלא מדובר בעבירה) בעוד הרוב המכריע בוחל בו נרמסת. המסננים לא הוגדרו אף לא הוסמכו. היתרון הגדול של האינטרנט הגלום ביכולת ההפצה הגדולה, המהירה והזולה מאוים. את הבעייתיות וסימני השאלה במישור השלישי הנ"ל אפשר לסכם באמירה כי זבל, כמו הרבה דברים בחיים, הוא דבר יחסי.
מה הסוד של תושבי מודיעין-מכבים-רעות לאריכות ימים?
תוחלת החיים הממוצעת בעיר היא 87.5 - פער של 4.4 שנים מעל הממוצע הארצי; מחקרים מצביעים על שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, ומצביעים על פערים בין מרכז לפריפריה ובין ישובים יהודיים לערביים
איפה בישראל קונים עוד 8 שנים של חיים? נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנים האחרונות מציבים את מודיעין-מכבים-רעות בראש רשימת הערים בישראל במדד תוחלת החיים, עם ממוצע של 87.5 שנים. זהו פער של כ-4.4 שנים מעל הממוצע הארצי, שעמד בתקופת המדידה על 83.1 שנים. מאז הבדיקה עלתה תוחלת החיים, על פי ההערכות, בכ-0.7 שנים נוספות. על פי OECD, תוחלת החיים בארץ הגיעה ל-83.8 שנים ב-2023, ונותרה יציבה גם ב-2024-2025 למרות אתגרי המלחמה.
העיר מקדימה ערים כמו רעננה (86.7 שנים), הוד השרון (85.7 שנים), גבעתיים (85.4 שנים) וכפר סבא (85.3 שנים). לעומת זאת, בערים כמו אום אל-פאחם תוחלת החיים היא 78.8 שנים, וברהט 79.8 שנים - פערים של עד 8.7 שנים. הפערים הללו משקפים שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, כפי שמעידים מחקרים עדכניים של ארגון הבריאות העולמי, OECD ומכוני מחקר ישראליים.
ישראל במקום הרביעי העולמי - למרות הפערים הפנימיים
תוחלת החיים בישראל עלתה בשנים האחרונות ל-83.8 שנים ב-2023, מה שמציב את המדינה במקום הרביעי ב-OECD, אחרי יפן (84.5 שנים), שווייץ (84.0 שנים) וספרד (83.9 שנים). אצל גברים תוחלת החיים היא 81.7 שנים בממוצע, ובקרב נשים 85.7 שנים בממוצע - פער מגדרי של ארבע שנים שעקבי עם המגמה העולמית. עלייה זו נמשכה למרות השפעות מגפת הקורונה והמלחמה שהחלה ב-2023, אם כי תמותה עודפת בקרב צעירים (כולל חיילים שנפלו בלחימה) השפיעה מעט על הנתון הכללי.
מחקר מרכז טאוב מציין "פלא ישראלי" - תוחלת חיים גבוהה ב-6-7 שנים מעבר למה שצפוי בהתחשב ברמת עושר, השכלה ואי-שוויון. החוקרים מייחסים זאת לשילוב של תרבות משפחתית חזקה, קהילתיות גבוהה, תזונה ים-תיכונית ומערכת בריאות ציבורית נגישה. עם זאת, פערים פנימיים גדולים חושפים אי-שוויון מבני, בעיקר בין אוכלוסיות יהודיות לערביות ובין מרכז לפריפריה - תופעה שמאיימת לשחוק את היתרון הישראלי בעתיד.
- "הכסף שוכב בתוך הקירות": מהי משכנתא הפוכה ואיך היא עובדת?
- כמה תשפיע העלייה בתוחלת החיים על הרווח של חברות הביטוח?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הכסף קובע: 60%-80% מהפערים נובעים ממצב סוציו-אקונומי
מחקרים מהשנים 2024-2025 מאשרים כי גורמים בריאותיים מסבירים רק 10%-20% מהשונות בתוחלת חיים, בעוד 60%-80% מהשונות נובעים מגורמים חברתיים-כלכליים. דוח שנת 2025 של OECD מדגיש הכנסה, השכלה, הוצאות רווחה והשקעות סביבתיות כמפתחות מרכזיים. מחקר ב-JAMA מ-2024 מראה שהפרשי הכנסה מתורגמים לפערים של עד 10 שנים במדינות מפותחות, דפוס דומה לישראל עם מתאם של 0.85 בין אשכול סוציו-אקונומי לתוחלת חיים.
ניהול סיכונים כושל של בנק ישראל
בנק ישראל מחזיק ברזרבות מט"ח של 235 מיליארד דולר - מה התשואה שהוא משיג על הסכום הזה ולמה הפיזור מסוכן?
קרוב ל-80% מרזרבות המט"ח של ישראל חשופות לנעשה בבורסות זרות. כלומר, במקרה של קריסת הבורסות הללו וזה יכול להיות מסיבות שונות ומגוונות כמו פלישת סין לטאיוואן או רוסיה למזרח אירופה, רזרבות המט"ח של ישראל תפגענה באופן חמור ביותר שעלול לייצר למדינת ישראל הפסד של עשרות של מיליארדי דולרים, שווה ערך למחיר של מלחמה.
ניתן לגדר את הסיכון הזה ע"י העברת השקעות מהבורסות לפקדונות בבנקים מרכזיים וע"י רכישת זהב ומתכות אחרות, אך עד כה דבר לא נעשה.
צריך לזכור שזה הכסף של כולנו וזה מעורר חשש לניהול סיכונים כושל של בנק ישראל. עוד לא הזכרנו את התשואה הנמוכה אותה השיג הבנק על רזרבות המט"ח האלו ב-5 השנים האחרונות.
לבנק ישראל שלושה תפקידים מרכזיים: שמירה על אינפלציה נמוכה, פיקוח על מערכת הבנקאות וניהול רזרבות המט"ח של המדינה. את החלק הראשון הוא עושה ע"י החזקת הריבית גבוהה מדי לזמן ארוך מדי, זאת לפחות ע"פ רוב הכלכלנים ואנשי שוק ההון - ואת החשבון משלמים לוקחי האשראי במשק. את החלק השני הוא עושה היטב ע"י הבטחה שמערכת הבנקאות הישראלית היא אמנם אולי הכי יציבה פיננסית בעולם, אך זאת במחיר של רווחיות גבוהה מאד על חשבון הציבור. בכל הנוגע לחלק השלישי הבנק המרכזי מחזיק ומנהל יתרות מט"ח אדירות בהיקף 230 מיליארדי דולרים, שהם 735 מיליארדי ש"ח. יתרות אלו הן השלישיות בגובהן בעולם ביחס לתוצר והן אחד מהפקטורים המרכזיים שמשקיעים זרים בוחנים בהחלטות ההשקעה שלהם. היקפי מט"ח אלו מבטיחים שישראל היא מדינה מאד יציבה פיננסית. אלו הן היתרות הכספיות במט"ח של מדינת ישראל ולכן למעשה של כולנו.
- גליה מאור, חדוה בר ורוני חזקיהו- מה משותף להם?
- הנחיות חדשות במימון: איך משפיע קיבוע הקלות המשכנתא על הזינוק בהלוואות "לכל מטרה"?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
תשואה נמוכה על תיק רזרבות המט"ח
בנק ישראל כשלוח שלנו לא עשה בשנים האחרונות עבודה מדהימה בכל הקשור לתשואה על הכסף הזה. ביצועי העבר של התיק המנוהל הזה שמושקע בעיקר באג"ח ובמניות היו נמוכים - תשואה שנתית ממוצעת של 3.1% ב-5 השנים שבין 2020 ל-2024 (התשואה היא במונחי סל מטבעות). גם במונחים שקליים המצב רחוק מלהיות מזהיר: 3.3% בלבד, בממוצע שנתי, בחמש השנים הללו.
