חברת כרטיסי אשראי, כמו גופים אחרים בשוק הפיננסי, היא כל כולה מערכת מידע אחת גדולה. נתקו ממנה את כבלי המחשבים, הטלפונים והאינטרנט - וחיסלתם את החברה. התחרות הגוברת בשוק זה והרגולציה – זו הישראלית וזו הבינלאומית, מחריפות את התחרות בין חברות האשראי לבין עצמן ובין חברות האשראי לבין בנקים.

חברות כרטיסי האשראי הציגו תוצאות טובות ביותר ברבעון השלישי של השנה. הרווח הגבוה ביותר היה של ויזה כאל, בניהולו של בועז צ'צ'יק. החברה סיימה את שלושת הרבעונים הראשונים של 2007 עם רווח של 146 מיליון שקלים - גידול מרשים ביותר לעומת 95 מיליון שקלים שנרשמו בתקופה המקבילה אשתקד. הכנסות החברה עמדו באותה תקופה על 705 מיליון שקלים, אותם משווים ל-598 מיליון השקלים שהציגה החברה בשלושת הרבעונים הראשונים של 2006. למרות זאת, ויזה כאל עדיין צריכה לשפר את הרווחיות שלה, וההשקעה האדירה הזו – בסך 20 מיליון דולרים - היא חלק ממהלך אסטרטגי זה.

מעבר לאתגר הטכנולוגי הלא פשוט, יש כאן שילוב של מציאות קיימת עם תמונת מצב המחייבת שינוי בדמות קבלת החלטה אמיצה, מרחיקת לכת, שמבוססת על ראייה לטווח ארוך. דומה שבחיקה של רונית רובין, סא"ל (מיל') שהגיעה לכאל היישר מחיל הים, נפלה הזדמנות פז שכזו לבצע את השינוי.

מדברים רבות על מעמדו של המנמ"ר והצורך שלו לעלות בסולם הדרגות הניהוליות, עד שיישב בשולחן מקבלי ההחלטות. הקריטיות של הטכנולוגיה בארגונים כמו כאל אמנם מקרבת את המנמ"ר באופן טבעי אל המנכ"ל, אבל היכולת שלו להיות באמת בעל מעמד בכיר תלויה קודם כל בו, במקצועיותו וביכולת שלו לקחת סיכונים.

אין ספק שרונית רובין לקחה סיכון כשהחליטה לבסס את הפרויקט על ספק יחיד - גדול ככול שיהיה. אילו היתה צריכה לקבל החלטה דומה לפני שנתיים-שלוש, ספק אם הייתה הולכת למהלך כל כך דרמטי. סביר להניח שהיא היתה מתחילה לחפש פתרונות ייעודיים לכל אחד מקווי העסקים, קונה חבילות, מנהלת שורה ארוכה של ספקים ומקווה שכולם ידברו זה עם זה.

המציאות החדשה הביאה אל שולחנה שני אלמנטים: חזון הפיוז'ן של לארי אליסון, שהתבסס על מסע רכישות חסר תקדים (שרבים, אגב, ניבאו לו התרסקות) וצמיחת ה-SOA. במילים פשוטות, אפשר לומר ש"תעודת הביטוח" של רובין בסיכון שהיא לקחה עם הפיוז'ן - הוא ה-SOA

גם באורקל העולמית, מסתבר, רואים בפרויקט הזה את אחד מפרויקטי הדגל שלהם. יש להניח שצפרא כץ תעשה הכל כדי שהפרויקט הזה יצליח, כי ההצלחה הזו חשובה לא רק בגלל הלקוח וגודל הפרויקט, אלא בגלל הקשר ה"אבהי" שיש לכאל עם בנק דיסקונט - הבנק שיצא לפרויקט ענק משל עצמו בתחילת השנה, בעוד שרבים עוד זוכרים את ההיסטוריה המקרטעת שלו, שיכולה להיות חומר לימוד מצוין תחת הכותרת: כיצד לא מנהלים פרויקטים במוסד פיננסי.

בחירה בפתרון כולל של ספק אחד מעלה את השאלה, כמה יצטרך הלקוח לפתח בעצמו, שהרי אין חבילות שתואמות ב-100% לכל אחד מהפתרונות שכאל מבקשת למצוא. אפשר להניח שבכאל לקחו זאת בחשבון ובאורקל למדו מניסיונם של אחרים. כך, יש לקוות, ה-ROI יהיה חיובי.

לכאורה, בחירה בספק אחד מעוררת את השאלה ההיסטורית מה עדיף - לשים את כל הביצים בסל אחד או לפזרן? אבל האמת היא שזה לא ממש מדויק. כאל הלכה על פתרון של ספק אחד בגלל אופיו המאוד מיוחד של הספק, מעמדו בשוק והעושר הרב של מגוון מוצריו, שמשלימים זה את זה, בשוק הפיננסים המיוחד. יש הרבה מאוד פתרונות טובים של חברות אחרות, דוגמת סאפ - שהתמודדה גם היא על הפרויקט בכאל, אבל רונית רובין הייתה החלטית בגישת ה"ספק אחד יבצע את הפרויקט - אין טעם להתפזר". אין להסיק מכך שכאלו הם פני השוק כעת - יש לא מעט מקרים שבהם המציאות מחייבת הליכה עם כמה ספקים.

השורה ההתחתונה

בוויכוח המתלהט מחדש כעת על דמותו העתידית של המנמ"ר, אין ספק שרונית רובין מייצגת את האסכולה שאומרת שמעמד, סמכויות וכוח קונים בזכות מעשים, ובעיקר בזכות החלטות אמיצות.