פירעון כספי פיצויים ותגמולים

שאלה לעובד יש פוליסת ביטוח מנהלים על שמו. זו פוליסה משתתפת ברווחים, אשר הונפקה לפני שנת 2004. ואלה ערכי הפדיון בפוליסה: על חשבון פיצויים 65 על חשבון תגמולים 135 סך הכול 200 מערכי הפדיון האלה: יש ערך פדיון פיצויים, לדיווח לרשות המסים בישראל - 75. קיימות שתי דרכי מיסוי - כאשר העובד אינו חייב במס, וכאשר העובד חייב במס. אם העובד אינו חייב במס: בעת קבלת הפיצויים, העובד יקבל מן הביטוח 65 העובד משלים 10 בשל התגמולים, העובד יקבל בעת הפדיון 135 העובד יקבל, בסך הכול 210 אם העובד חייב במס: העובד יקבל מן הביטוח, בניכוי המס השולי שלו 75 העובד משלים 0 העובד יקבל יתרה שנותרה בתגמולים 125 העובד יקבל, בסך הכול 200

עולה מן המובא לעיל, כי למעביד יש עלות נוספת - אם העובד אינו חייב במס, בסך ההפרש, אשר בין ערך הפדיון של הפוליסה לבין ערכה לצורכי מס. השאלה: האם מסקנתי זו, לעיל, היא סבירה ? רו"ח ישראל שטראוס משיב: הנחת השואלת, אם הפוליסות לביטוח מנהלים מבטאות את מכלול ההסכמים שבין עובד-מעביד, הנה שגויה. הפוליסה נערכת, בהתאם לחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, התשמ"א-1981, על פי תקנות מס הכנסה בעניין קופות גמל משנת 1964 ואילך, וכן על פי תנאי האישורים השונים של רשות המסים בישראל (בעבר, נציבות מס הכנסה) [להלן - "רשות המסים"] לתוכניות הביטוח השונות. לפיכך, על פי הפרטים המופיעים בשאלה, חברת הביטוח תשלם 200 ש"ח ללא קשר לשאלה: האם מגיעים לעובד ממעבידו סכומים נוספים - בשל פיצויים, או בשל תגמולים. שכן, בהיעדר סיכום, או הסכם, או הוראות חוק אחרות, אין העובד זכאי לקבלת כספים נוספים ממעבידו, נוסף על הפוליסה, זולת אם הוסכם אחרת בינו לבין מעבידו. הנתונים בשאלה עוסקים אך ורק בחלוקה הפנימית של התקבולים, על פי הפוליסה בין מענקי פרישה, שקיים בגינם פטור ממס על פי כללים מסוימים, לבין כספי תגמולים, שקיים בגינם פטור אחר ממס על פי כללים אחרים, וכשלעצמה אינה מקנה זכות לתביעה כלשהי של העובד ממעבידו, והעניין כאן הוא חבות המס, או הפטור ממס של העובד, ולא של המעביד. מפרטי השאלה נראה, שמדובר בפוליסות ביטוח מנהלים ישנות, שבהן חלוקת ערך הפדיון - למטרות מס הכנסה - בין פיצויים לבין תגמולים אינה ככתוב בפוליסה, אלא כמוסכם עם רשות המסים, ושהייתה אמורה להיות ידועה לעובדים ולמעבידים בעת הנפקת אותן הפוליסות. על פי חלוקה זאת, בפוליסות בעלות ותק ארוך, העובד משלם מס מוקטן על סכום גבוה, בעוד כאשר הוותק "קצר" יותר, העובד יוצא מפסיד בסכומים קטנים הרבה יותר. על פי הנוסחה האמורה, שנועדה להיטיב עם חוסך מתמיד (בעל ותק עבודה ארוך), בשום מקרה, המעביד איננו חייב בתשלומים נוספים על התשלומים, המגיעים לעובד מתוקף הפוליסה. במקרים כדוגמת אלה שצוינו בשאלה, המשמעות הנה, שהסכום הנחשב כפיצויים, לצורך בדיקת חבות המס, גדול יותר מאשר נובע, כביכול, מתשלומי המעביד, והוא מופחת מכספי התגמולים. טעות היא לחשוב, שהעובד מתחייב במס על חלק מן ההפרשות לתגמולים - בסכום ההפרש שבין הצבירה לפיצויים לבין הצבירה לתגמולים. מדובר בדרך חישוב "פנימית" של הצבירות, שרשות המסים לא הסכימה להן, מכיוון שלסכום הצבירה לתגמולים נוספה בפועל ריבית, שהיה צורך לזוקפה לרכיב הפיצויים ! לימים שונה מבנה החישוב, כך שהחישוב, שהטעה את השואלת לעיל, עוסק בפוליסות ישנות מאוד. משום כך, כנראה, מי שאמר לשואלת, שכאילו באותם המקרים קיימות שתי אפשרויות - טעה בהבנתן. מדובר רק בחיוב מס על הסכום, שהיה נצבר על כספי הפיצויים, אילו היו הרווחים מחולקים באופן יחסי קבוע בין כספי הפיצויים ובין התגמולים.

התשובות אינן מהוות תחליף לייעוץ משפטי, ואין המומחים המשיבים או המערכת אחראים לתוצאות השימוש בהן.

המידע באדיבות "כל-מס" מבית חשבים ה.פ.ס. מידע עסקי בע"מ