בין השורות: אילו הרצח לא היה קורה?
יום כיפור אזרחי. לפני שנים נקלעתי לניו יורק ב-3 בינואר, ביום הזיכרון למרטין לותר קינג. לכאורה, יום רגיל בו הייתי אמור לבלות בנעימים, לשתות איזה קפה על גדות ההדסון, ללכת לטייל ברחובות הרחבים, אולי להיכנס לסרט טוב או הצגה באוף ברודווי.
מהר מאוד הבנתי שזה לא יקרה. בכל בית עסק, בידורי או לא, תלוי היה סרט שחור. אנשים נראו שונה - כאילו היה להם פתאום זמן פנוי לעשות חשבון נפש. כך הייתי רוצה שתמשך המסורת של יום הזיכרון ליצחק רבין. לא בשל העובדה שהלך מאיתנו מנהיג, אלה דווקא בשל ההקשר - הזעזוע, הרגע המכונן שצריך להיות יום הכיפורים האזרחי שלנו. יום חשבון הנפש הלאומי הישראלי - לצד זה היהודי.
גשר צר אבל יקר. ככל שעוברות השנים, נערמות אחת על השניה בערימה גדלה והולכת - משכיחות, מרפאות ומסתירות את הכאב והזעזוע של היום ההוא בו רעדו כיכר מלכי ישראל, והארץ כולה, כך אני מתמלא כעס גדול והולך על הרוצח, הרצח ובעיקר על שולחיו - תומכיו.
מעבר לעובדה שמדובר במעשה מתועב, הרי שמדובר במעשה שפגע בכל דרך אפשרית בעם היושב בציון. ציונים אמיתיים צריכים לעשות חשבון נפש גדול עוד יותר מאחרים - וללמד את הדורות הבאים, לצד סיפור הרצח את סיפור ההפסד.
לא - עולמי לא צר עד כדי כך, והרצח איננו רק אובדן הכנסה. אך זהו המקום בו, בין השאר, אתם באים לקרוא על כסף, עשיית כסף והכיס שלכם. לכן, אני מביא כאן רשימה אחרת - כזו הסופרת כמה מהדברים שיכלו להביא לכאן כסף והרבה, לו לא היה מתרחש הרצח הזה - כסף שחלק לא מבוטל ממנו היה בסופו של דבר מגיע לכיסנו.
1. תעשייה - אוליי המקום הכי בעייתי במרקם שנקרא כלכלת ישראל לאורך השנים, היה יכול להיראות אחרת לו היינו כעת בתוך תהליך שלום אמיתי. מפעלים ישראלים היו יכולים המשיך להיבנות גם מעבר לגבולות הצפוני, המזרחי והדרומי שלנו. תחשבו על איזור התעשייה תפן שבגליל אשר בו ממוקמת אמת משתי החברות היצרניות הטובות בישראל (לצד טבע), חברת ישקר של וורן שנמכרה במליארדי דולרים לתאגיד של וורן באפט.
תחשבו על הפוטנציאל של הבאת משקיעים מהמפרץ הפרסי למפעלים וחברות טכנולוגיות חדשות באיזורי תעשייה בסיני, ברמת הגולן ובירדן.
למי ששכח - ישראלים החלו לבנות מפעלים בירדן - המשך השתפים בצד הזה גוועו כמו תהליך השלום שמת יחד עם רבין.
2. מסחר - תחשבו על האפשרות שהיתה יכולה להפתח מן הים. מדינה שנחשבת למערבית וללא ספק מספקת היום את שני הנמלים הכי טובים באיזור, היתה יכולה להיות הצינור המרכזי דרכו היו מעבירות מדינות המזרח הרחוק, אירופה וארה"ב את הסחורות שלהן אל מדינות המזרח התיכון כולן. תחשבו על ההכנסות ממיסוי על סחורות שהיו משנעים יצרנים מכל העולם אל סוריה, לבנון, עירק וירדן.
3. תיירות - כמעט ואין צורך להסביר. מעבר להיות המדינה הזו, מקור משיכה אדיר בשל הרקע ההיסטורי לצד העובדה, שכיום לא מגיעים לפה רוב רובם של הנוצרים והמוסלמים בשל המצב הפוליטי באיזור, הרי ברור שמדובר במדינה שיכולה היתה להפוך בתוך שנים ספורות למרכז התיירותי ה-4 או 5 בגודלו בעולם, אחרי ניו יורק, לנודון ופריס. יש פה ים, נופים מכל הסוגים, אפשרות לפיתוח תיירות חורף סטייל שוויץ (עם מזג אוויר הרבה יותר נוח מבאירופה) ועוד ועוד...
הציצו בחופי ספרד באפריל-מאי ותבינו על מה אני מדבר.
4. חינוך - רוב בתי הספר הגדולים בתחומי הטכנולוגיה כבר גיששו בדרכם לפתוח כאן שלוחות בימי רבין. זו עובדה שאוליי מכאיבה יותר מכל אחת אחרת למי שעיניו בראשו ומבין תכנון כלכלי מהו. היינו יכולים להפוך ל"מכה סטודנטיאלית" איזורית בה היו מלמדים ולומדים טובי המוחות מכל העולם. חלק מאנשים הללו היו נשארים פה ומפתחים פה תעשיות ועסקים והמדינה היתה מרוויחה פעמיים - כלכלה צומחת במהירות הרבה יותר גדולה, לצד אפשרות לתת לאזרחים צעירים עוד הרבה יותר אופציות להשכלה גבוהה במחירים מצויינים ותחרותיים מאוד מול מוסדות השכלה גבוהה מובילים במערב.
תראו מה קורה באוניברסיטאות הטכנולוגיות של הודו - ושם זו רק ההתחלה.
5. חיים - מי יודע כמה חיים היו נחסכים לאורך זמן, וכמה כסף היה המשק שלנו מרוויח בשל הפסקת הקטל ההדדי מול הפלשתינים, הלבנונים והסורים, לו היה פה איזשהו סוג של חלום?
המדינה משלמת כיום בתקצוב ישיר ועקיף, מאות אלפי שקלים לכל משפחה המאבדת את יקירה במסגרת המאבק שלנו בשכנים הערבים. וכמובן - אם היו כל אלה שנרצחו או נהרגו ממשיכים לחיות, הם היו כוח כלכלי-יצרני אדיר. תעשו את החשבון לבד.
לסיום, אין איש שיכול היה להבטיח כי כך היה קורה אילו. אבל גם הציניקנים הגדולים בינינו יודעים, כי המציאות מפתיעה יותר מכל דימיון וכי היה אז ב-1995, סיכוי של עליה על דרך אמיתית לקראת הסכמי שלום או סטטוס-קוו ברי קיימה שהיו מאפשרים פה חיים אחרים.
אני עוצם עכשיו עיניים וחולם, כיצד אני נכנס למכונית שלי ביום ראשון ונוסע בכביש דמשק אל השלוחה של החברה הבינלאומית בה אני עובד לפגישה של מחר. האם גם אתם חולמים לפעמים?
.jpg)
קיבלתם חוב מהביטוח הלאומי? ייתכן שהוא בכלל לא שלכם - כך תיפטרו ממנו בקלות
מי אחראי על החוב לביטוח לאומי אם אתם פרילנסרים, מי אחראי על החוב לביטוח לאומי אם אתם שכירים?
ישראלים רבים מקבלים מכתבים מפתיעים מהביטוח הלאומי, שבהם נרשמים חובות של אלפי שקלים לתקופות עבודה ישנות. אך מה שרבים לא יודעים: אם עבדתם כשכירים באותה תקופה - החוב בכלל לא שלכם.
לפי החוק, כאשר אדם מועסק כשכיר, האחריות לדיווח ותשלום דמי הביטוח הלאומי חלה אך ורק על המעסיק. בפועל, הביטוח הלאומי לא תמיד יודע אם עבדתם כשכירים או לא, ואם המעסיק לא דיווח, החוב פשוט "נדבק" על שמכם. איך זה שביטוח לאומי לא יודע? המערכות לא מסונכרנות, הדטהבייס לא מעודכן. הביטוח הלאומי היה צריך לייצר ממשק מול משרד התעסוקה או רשות המסים ולקבל את המידע הזה בקלות, אבל בפועל זה לא קורה ויש רבבות אנשים שמקבלים הודעה על חוב.
אם גם אתם בקבוצה הגדולה הזו ואתם הייתם שכירים בתקופה הזו, אז לפחות תוכלו לבטל את רישום החוב בקלות. הביטוח הלאומי מאפשר באופן דיגיטלי לבטל את החוב, ללא בירוקרטיה מסורבלת, בלי להגיע לסניף ואפילו בלי שיחת טלפון אחת.
מה צריך לעשות? לכאורה, פשוט מאוד, בפועל גם זה לא טריוויאלי. אם קיבלתם הודעה על חוב לתקופה שבה הייתם שכירים – גשו לחפש תלושי עבר או את טופס 106 השנתי, והעלו את המסמכים דרך שירות שליחת המסמכים באתר הביטוח הלאומי. המערכת תזהה את העובדה שהייתם שכירים והחוב יבוטל. תוך ימים ספורים, תשוחררו מהחיוב. אבל, למי יש את התלושים לפני 4-5 שנים?
- פנסיה או נכסים: על מה הישראלים מסתמכים יותר בפרישה שלהם?
- דרך החתחתים להכרה בנכות מהמוסד לביטוח לאומי
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אם זה המצב תצטרכו לנסות לאתר תלושים כאלו, לדרוש ממקום העבודה הקודם, יש גם אפשרות להצהיר מול ביטוח לאומי. אבל זה תהליך יותר מסורבל.
אם אתם באמת חייבים, כלומר לא עבדתם במקום עבודה אחר, תנסו להגיע לסוג של פשרה מול ביטוח לאומי. ראשית, נזכיר שכן - גם אנשים שלא עובדים, בין עבודות, סטודנטים ועוד משלמים ביטוח לאומי. גם עצמאיים, פרילנסרים ועוד משלמים ביטוח לאומי. החוב הזה לא צץ מאין. שנית, מדובר על חוב עם הצמדה, ריבית, קנסות ועוד. כדי לבטל את הקנסות צריך להגיש בקשה.
בצלאל סמוטריץ (דוברות האוצר, מירי שמעונוביץ)הקרטל של תנובה ושטראוס - סמוטריץ' נלחם במחירי החלב
על הפער בין מחירי הגבינה הצהובה של תנובה לגבינה צהובה מיובאת, על השליטה של תנובה ושטראוס בשוק החלב, ועל הרפורמה של סמוטריץ'
תנובה ושטראוס מתנהלות כמו סוג של קרטל. הן כמעט ושולטות בשוק החלב ומוצריו, ושר האוצר, בצלאל סמוטריץ' נערך למלחמה מולם לטובת הצרכנים. לא בטוח שזה יצליח, חבל שזה רק עכשיו לקראת סיום הקדנציה שלו. חבל שהוא רק מדבר נגד רווחי הבנקים
ועושק הציבור ולא באמת פועל. "אני פותח היום במהלך כלכלי וחברתי שאני לא מתכוון לוותר עליו - רפורמת החלב. רפורמה טובה, אחראית, ובעיקר כזו שמציבה את הציונות ואת האזרח הישראלי במרכז. אנחנו באנו לעבוד בשבילכם, ולא בשביל אף אינטרס אחר". אמר סמוטריץ' והמשיך - "בניגוד
לקמפיין הדמגוגי ועתיר המשאבים נגדי, רפורמת החלב שלי שומרת על היצור המקומי, שומרת על החקלאות, שומרת על החקלאים, וכן, גם פותחת את השוק לתחרות בריאה שתגדיל את ההיצע ותוריד את המחירים לעם ישראל.
"המטרה הראשונה והחשובה ביותר של רפורמת החלב היא פשוטה וברורה: להוריד את יוקר המחיה. אין כאן קיצורי דרך, אין קסמים, יש עבודה מקצועית, יש אחריות, ויש נחישות שלא להסיט את העיניים מהמטרה המרכזית: להפחית את מחירי מוצרי היסוד לכל משפחה בישראל.
"כדי להבין המהלך הזה צריך קודם כל להפנים: שוק החלב בישראל נשלט שנים רבות על ידי שתי מחלבות ענק , תנובה ושטראוס, שהוכרזו רשמית כמונופולים. כל מי שמבין בכלכלה יודע שאין דרך להתמודד עם יוקר מחיה בלי לפרק מונופולים, ודרך אחת לפרק אותם זה ליצור תחרות אמיתית. תחרות שמייצרת מחיר הוגן, איכות טובה יותר, ושוק שמשרת את הצרכן ולא את הרווח של תאגידים.
"התחרות הזו תגיע באמצעות פתיחת השוק ליבוא, במינון נכון, בזהירות ובאחריות. אנחנו לא פוגעים בייצור המקומי, אלא מגדירים מחדש את האיזון: 80% ייצור ישראלי, ו־20% פתיחה לתחרות. זהו שינוי היסטורי. זה שומר על העצמאות והחוסן החקלאי שלנו, אבל גם יוצר לחץ תחרותי שמונע מהמונופולים להמשיך לייצר רווחי עתק על חשבונכם.
- הפתעה חיובית באוצר: גביית המסים צפויה לשבור שיא עם 520 מיליארד שקל, הגירעון יהיה נמוך מהצפוי
- הטבה לעידוד העלייה: אפס אחוז מס לעולים חדשים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
ואם כבר מדברים על אינטרסים זרים, תנובה נמצאת בבעלות סינית. אז לפני שמספרים לכם כל מיני אגדות על מי ייהנה מהמהלך הזה, כדאי לזכור מי נהנה כיום מהריכוזיות הזו, ובעיקר מי משלם עליה: הציבור הישראלי.
