בין השורות: אילו הרצח לא היה קורה?

שי פאוזנר בקינה כלכלית משלו על הימים שלא היו פה מעולם, בשל הרצח הנורא ההוא
שי פאוזנר |

יום כיפור אזרחי. לפני שנים נקלעתי לניו יורק ב-3 בינואר, ביום הזיכרון למרטין לותר קינג. לכאורה, יום רגיל בו הייתי אמור לבלות בנעימים, לשתות איזה קפה על גדות ההדסון, ללכת לטייל ברחובות הרחבים, אולי להיכנס לסרט טוב או הצגה באוף ברודווי.

מהר מאוד הבנתי שזה לא יקרה. בכל בית עסק, בידורי או לא, תלוי היה סרט שחור. אנשים נראו שונה - כאילו היה להם פתאום זמן פנוי לעשות חשבון נפש. כך הייתי רוצה שתמשך המסורת של יום הזיכרון ליצחק רבין. לא בשל העובדה שהלך מאיתנו מנהיג, אלה דווקא בשל ההקשר - הזעזוע, הרגע המכונן שצריך להיות יום הכיפורים האזרחי שלנו. יום חשבון הנפש הלאומי הישראלי - לצד זה היהודי.

גשר צר אבל יקר. ככל שעוברות השנים, נערמות אחת על השניה בערימה גדלה והולכת - משכיחות, מרפאות ומסתירות את הכאב והזעזוע של היום ההוא בו רעדו כיכר מלכי ישראל, והארץ כולה, כך אני מתמלא כעס גדול והולך על הרוצח, הרצח ובעיקר על שולחיו - תומכיו.

מעבר לעובדה שמדובר במעשה מתועב, הרי שמדובר במעשה שפגע בכל דרך אפשרית בעם היושב בציון. ציונים אמיתיים צריכים לעשות חשבון נפש גדול עוד יותר מאחרים - וללמד את הדורות הבאים, לצד סיפור הרצח את סיפור ההפסד.

לא - עולמי לא צר עד כדי כך, והרצח איננו רק אובדן הכנסה. אך זהו המקום בו, בין השאר, אתם באים לקרוא על כסף, עשיית כסף והכיס שלכם. לכן, אני מביא כאן רשימה אחרת - כזו הסופרת כמה מהדברים שיכלו להביא לכאן כסף והרבה, לו לא היה מתרחש הרצח הזה - כסף שחלק לא מבוטל ממנו היה בסופו של דבר מגיע לכיסנו.

1. תעשייה - אוליי המקום הכי בעייתי במרקם שנקרא כלכלת ישראל לאורך השנים, היה יכול להיראות אחרת לו היינו כעת בתוך תהליך שלום אמיתי. מפעלים ישראלים היו יכולים המשיך להיבנות גם מעבר לגבולות הצפוני, המזרחי והדרומי שלנו. תחשבו על איזור התעשייה תפן שבגליל אשר בו ממוקמת אמת משתי החברות היצרניות הטובות בישראל (לצד טבע), חברת ישקר של וורן שנמכרה במליארדי דולרים לתאגיד של וורן באפט.

תחשבו על הפוטנציאל של הבאת משקיעים מהמפרץ הפרסי למפעלים וחברות טכנולוגיות חדשות באיזורי תעשייה בסיני, ברמת הגולן ובירדן.

למי ששכח - ישראלים החלו לבנות מפעלים בירדן - המשך השתפים בצד הזה גוועו כמו תהליך השלום שמת יחד עם רבין.

2. מסחר - תחשבו על האפשרות שהיתה יכולה להפתח מן הים. מדינה שנחשבת למערבית וללא ספק מספקת היום את שני הנמלים הכי טובים באיזור, היתה יכולה להיות הצינור המרכזי דרכו היו מעבירות מדינות המזרח הרחוק, אירופה וארה"ב את הסחורות שלהן אל מדינות המזרח התיכון כולן. תחשבו על ההכנסות ממיסוי על סחורות שהיו משנעים יצרנים מכל העולם אל סוריה, לבנון, עירק וירדן.

3. תיירות - כמעט ואין צורך להסביר. מעבר להיות המדינה הזו, מקור משיכה אדיר בשל הרקע ההיסטורי לצד העובדה, שכיום לא מגיעים לפה רוב רובם של הנוצרים והמוסלמים בשל המצב הפוליטי באיזור, הרי ברור שמדובר במדינה שיכולה היתה להפוך בתוך שנים ספורות למרכז התיירותי ה-4 או 5 בגודלו בעולם, אחרי ניו יורק, לנודון ופריס. יש פה ים, נופים מכל הסוגים, אפשרות לפיתוח תיירות חורף סטייל שוויץ (עם מזג אוויר הרבה יותר נוח מבאירופה) ועוד ועוד...

הציצו בחופי ספרד באפריל-מאי ותבינו על מה אני מדבר.

4. חינוך - רוב בתי הספר הגדולים בתחומי הטכנולוגיה כבר גיששו בדרכם לפתוח כאן שלוחות בימי רבין. זו עובדה שאוליי מכאיבה יותר מכל אחת אחרת למי שעיניו בראשו ומבין תכנון כלכלי מהו. היינו יכולים להפוך ל"מכה סטודנטיאלית" איזורית בה היו מלמדים ולומדים טובי המוחות מכל העולם. חלק מאנשים הללו היו נשארים פה ומפתחים פה תעשיות ועסקים והמדינה היתה מרוויחה פעמיים - כלכלה צומחת במהירות הרבה יותר גדולה, לצד אפשרות לתת לאזרחים צעירים עוד הרבה יותר אופציות להשכלה גבוהה במחירים מצויינים ותחרותיים מאוד מול מוסדות השכלה גבוהה מובילים במערב.

תראו מה קורה באוניברסיטאות הטכנולוגיות של הודו - ושם זו רק ההתחלה.

5. חיים - מי יודע כמה חיים היו נחסכים לאורך זמן, וכמה כסף היה המשק שלנו מרוויח בשל הפסקת הקטל ההדדי מול הפלשתינים, הלבנונים והסורים, לו היה פה איזשהו סוג של חלום?

המדינה משלמת כיום בתקצוב ישיר ועקיף, מאות אלפי שקלים לכל משפחה המאבדת את יקירה במסגרת המאבק שלנו בשכנים הערבים. וכמובן - אם היו כל אלה שנרצחו או נהרגו ממשיכים לחיות, הם היו כוח כלכלי-יצרני אדיר. תעשו את החשבון לבד.

לסיום, אין איש שיכול היה להבטיח כי כך היה קורה אילו. אבל גם הציניקנים הגדולים בינינו יודעים, כי המציאות מפתיעה יותר מכל דימיון וכי היה אז ב-1995, סיכוי של עליה על דרך אמיתית לקראת הסכמי שלום או סטטוס-קוו ברי קיימה שהיו מאפשרים פה חיים אחרים.

אני עוצם עכשיו עיניים וחולם, כיצד אני נכנס למכונית שלי ביום ראשון ונוסע בכביש דמשק אל השלוחה של החברה הבינלאומית בה אני עובד לפגישה של מחר. האם גם אתם חולמים לפעמים?

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
ירושה (דאלי)ירושה (דאלי)
מדריך

העברת ירושה ישירות לנכדים - המגמה החדשה בישראל

היתרונות והחסרונות בהעברת כספים ונכסים ישירות לנכדים

עמית בר |
נושאים בכתבה ירושה צוואה


בעשור האחרון חל שינוי משמעותי, אפילו מהפך באופן שבו משפחות ישראליות מתכננות את העברת הרכוש לדורות הבאים. אם בעבר הנורמה הייתה העברה אוטומטית מהורים לילדים, כיום עולה מגמה של "דילוג דורי" - העברת נכסים ישירות מסבים וסבתות לנכדים. התופעה, שגדלה בקצב מואץ, משקפת שינויים כלכליים וחברתיים עמוקים בחברה הישראלית ומעוררת שאלות משפטיות, כלכליות ומשפחתיות מורכבות.

המסגרת החוקית: מה מותר ואיך עושים זאת נכון

חוק הירושה הישראלי מעניק חופש רחב בעריכת צוואות. בהיעדר צוואה, החוק קובע חלוקה אוטומטית בין היורשים החוקיים - בן הזוג והילדים. אולם כל אדם רשאי לערוך צוואה ולקבוע חלוקה שונה לחלוטין, כולל העברת כל הרכוש לנכדים תוך דילוג על הילדים.

ישנן ארבע דרכים חוקיות לעריכת צוואה בישראל: צוואה בפני עדים (הנפוצה ביותר), צוואה בכתב יד, צוואה בעל פה במצבי סכנה, וצוואה בפני רשות. כל אחת מהדרכים דורשת עמידה בתנאים פורמליים מחמירים. צוואה שלא נערכה כדין עלולה להיפסל, מה שיוביל לחלוקה לפי החוק ולא לפי רצון המוריש.

כאשר מעבירים נכסים לנכדים קטינים, נוצרות סוגיות מיוחדות. ההורים משמשים אפוטרופוסים טבעיים ומנהלים את הנכסים עד הגיע הקטין לבגרות. ניתן לקבוע בצוואה הוראות מיוחדות כמו מינוי נאמן חיצוני, הגבלות על שימוש בכספים, או תנאים לקבלת הירושה (כגון סיום לימודים או הגעה לגיל מסוים).

חשוב להבין שצוואה אינה מסמך סופי. ניתן לשנותה או לבטלה בכל עת כל עוד המצווה בחיים וכשיר. עם זאת, שינויים תכופים או צוואות סותרות עלולים להוביל לסכסוכים משפטיים לאחר הפטירה. לכן מומלץ לתעד כל שינוי בצורה ברורה ולהפקיד עותק מעודכן אצל עורך דין או ברשם הירושות.

כיתה
צילום: ללא

שכר המורים הצעירים זינק ב-28% אבל זה המחיר שהם צריכים לשלם

לקראת פתיחת שנת הלימודים דו"ח הממונה על השכר חושף עלייה של 28% בשכר המורים הצעירים בשנתיים האחרונות, שיפור בשכר הממוצע וגם צמצום פערים בין המורים הוותיקים לחדשים אבל הבעיות עדיין כאן: אין מספיק מורים, כמות שעות מילוי המקום קפצו בכ-29% והתשלום עבורן ב-65% - תמונת מצב

מנדי הניג |
נושאים בכתבה לימודים בית ספר

שנת הלימודים תשפ״ו בפתח וזו הזדמנות לבחון האם מערכת החינוך פותחת אותה מוכנה. הדו"ח של הממונה על השכר במשרד האוצר, שמתפרסם הבוקר, נותן לנו - ובעיקר למקבלי ההחלטות תמונת מצב על הוצאות השכר במערכת החינוך הממשלתית לשנות הלימודים תשפ"ג ותשפ"ד מגני הילדים ועד חטיבות הביניים. הדו"ח מתבסס על נתונים של כ-150 אלף עובדי הוראה, שהם מהווים כמעט חמישית מהמגזר הציבורי.

מהנתונים עולה תמונה מעורבת: מצד אחד, נרשמת עלייה משמעותית בשכר המורים, במיוחד מאז הסכם השכר שנחתם ב-2022. השכר הממוצע למשרה מלאה עלה ב-16% והשכר החציוני ב-18%, כאשר נכון לשנת תשפ"ד השכר הממוצע עומד על 16,622 שקל, והחציוני על 15,135 שקל. במונחים השוואתיים, שכר המורים בישראל ביחס לשכר הממוצע במשק דומה לממוצע מדינות ה-OECD.

אחת מהמטרות של ההסכם הייתה לשפר את תנאי ההתחלה של מורים חדשים ובאמת במובן הזה, אכן נרשמה עלייה של 28% בשכר המורים הצעירים תוך שנתיים בלבד. עם זאת, הפערים בינם לבין המורים הוותיקים עדיין גבוהים: ב-2023 עמד היחס בין שכר מורים מתחילים לוותיקים על 45%, שיפור קל לעומת 41% בשנת 2020, זה שיפור אבל עדיין השכר נמוך משמעותית מהממוצע ב-OECD, שם היחס הוא 61%.

יותר מורים ופחות תלמידים בכל כיתה

הדו"ח מצביע גם על תהליכים מבניים עמוקים יותר. מספר המשרות במערכת גדל בעשור האחרון ב-31%, בעוד שמספר התלמידים עלה בשיעור מתון יותר של כ-14.8% בלבד. המשמעות: ירידה ביחס תלמידים למורים, שהגיע בתשפ"ד ל-11 תלמידים בלבד לכל משרת הוראה, יחס נמוך במונחים בינלאומיים.

במקביל, חלקם של עובדי ההוראה בכלל כוח העבודה בישראל עלה מ-5.48% ל-6.46% בעשור – נתון שממקם את ישראל במקום השני בקרב מדינות ה-OECD, ומרמז על גידול בהשקעה בכוח ההוראה. אך על אף הרושם של עודף במשרות, הדו"ח מציין כי התמונה בפועל מורכבת יותר: רבים מהמורים החדשים משתלבים בתחילה במשרות חלקיות בלבד - 65% בשנה הראשונה ו-77% בשנה השנייה ורק לאחר תקופה ארוכה מגיעים להיקף משרה מלאה. נתון זה מעיד על תהליך השתלבות איטי ולא תמיד יציב במערכת.