בין השורות: אילו הרצח לא היה קורה?

שי פאוזנר בקינה כלכלית משלו על הימים שלא היו פה מעולם, בשל הרצח הנורא ההוא
שי פאוזנר |

יום כיפור אזרחי. לפני שנים נקלעתי לניו יורק ב-3 בינואר, ביום הזיכרון למרטין לותר קינג. לכאורה, יום רגיל בו הייתי אמור לבלות בנעימים, לשתות איזה קפה על גדות ההדסון, ללכת לטייל ברחובות הרחבים, אולי להיכנס לסרט טוב או הצגה באוף ברודווי.

מהר מאוד הבנתי שזה לא יקרה. בכל בית עסק, בידורי או לא, תלוי היה סרט שחור. אנשים נראו שונה - כאילו היה להם פתאום זמן פנוי לעשות חשבון נפש. כך הייתי רוצה שתמשך המסורת של יום הזיכרון ליצחק רבין. לא בשל העובדה שהלך מאיתנו מנהיג, אלה דווקא בשל ההקשר - הזעזוע, הרגע המכונן שצריך להיות יום הכיפורים האזרחי שלנו. יום חשבון הנפש הלאומי הישראלי - לצד זה היהודי.

גשר צר אבל יקר. ככל שעוברות השנים, נערמות אחת על השניה בערימה גדלה והולכת - משכיחות, מרפאות ומסתירות את הכאב והזעזוע של היום ההוא בו רעדו כיכר מלכי ישראל, והארץ כולה, כך אני מתמלא כעס גדול והולך על הרוצח, הרצח ובעיקר על שולחיו - תומכיו.

מעבר לעובדה שמדובר במעשה מתועב, הרי שמדובר במעשה שפגע בכל דרך אפשרית בעם היושב בציון. ציונים אמיתיים צריכים לעשות חשבון נפש גדול עוד יותר מאחרים - וללמד את הדורות הבאים, לצד סיפור הרצח את סיפור ההפסד.

לא - עולמי לא צר עד כדי כך, והרצח איננו רק אובדן הכנסה. אך זהו המקום בו, בין השאר, אתם באים לקרוא על כסף, עשיית כסף והכיס שלכם. לכן, אני מביא כאן רשימה אחרת - כזו הסופרת כמה מהדברים שיכלו להביא לכאן כסף והרבה, לו לא היה מתרחש הרצח הזה - כסף שחלק לא מבוטל ממנו היה בסופו של דבר מגיע לכיסנו.

1. תעשייה - אוליי המקום הכי בעייתי במרקם שנקרא כלכלת ישראל לאורך השנים, היה יכול להיראות אחרת לו היינו כעת בתוך תהליך שלום אמיתי. מפעלים ישראלים היו יכולים המשיך להיבנות גם מעבר לגבולות הצפוני, המזרחי והדרומי שלנו. תחשבו על איזור התעשייה תפן שבגליל אשר בו ממוקמת אמת משתי החברות היצרניות הטובות בישראל (לצד טבע), חברת ישקר של וורן שנמכרה במליארדי דולרים לתאגיד של וורן באפט.

תחשבו על הפוטנציאל של הבאת משקיעים מהמפרץ הפרסי למפעלים וחברות טכנולוגיות חדשות באיזורי תעשייה בסיני, ברמת הגולן ובירדן.

למי ששכח - ישראלים החלו לבנות מפעלים בירדן - המשך השתפים בצד הזה גוועו כמו תהליך השלום שמת יחד עם רבין.

2. מסחר - תחשבו על האפשרות שהיתה יכולה להפתח מן הים. מדינה שנחשבת למערבית וללא ספק מספקת היום את שני הנמלים הכי טובים באיזור, היתה יכולה להיות הצינור המרכזי דרכו היו מעבירות מדינות המזרח הרחוק, אירופה וארה"ב את הסחורות שלהן אל מדינות המזרח התיכון כולן. תחשבו על ההכנסות ממיסוי על סחורות שהיו משנעים יצרנים מכל העולם אל סוריה, לבנון, עירק וירדן.

3. תיירות - כמעט ואין צורך להסביר. מעבר להיות המדינה הזו, מקור משיכה אדיר בשל הרקע ההיסטורי לצד העובדה, שכיום לא מגיעים לפה רוב רובם של הנוצרים והמוסלמים בשל המצב הפוליטי באיזור, הרי ברור שמדובר במדינה שיכולה היתה להפוך בתוך שנים ספורות למרכז התיירותי ה-4 או 5 בגודלו בעולם, אחרי ניו יורק, לנודון ופריס. יש פה ים, נופים מכל הסוגים, אפשרות לפיתוח תיירות חורף סטייל שוויץ (עם מזג אוויר הרבה יותר נוח מבאירופה) ועוד ועוד...

הציצו בחופי ספרד באפריל-מאי ותבינו על מה אני מדבר.

4. חינוך - רוב בתי הספר הגדולים בתחומי הטכנולוגיה כבר גיששו בדרכם לפתוח כאן שלוחות בימי רבין. זו עובדה שאוליי מכאיבה יותר מכל אחת אחרת למי שעיניו בראשו ומבין תכנון כלכלי מהו. היינו יכולים להפוך ל"מכה סטודנטיאלית" איזורית בה היו מלמדים ולומדים טובי המוחות מכל העולם. חלק מאנשים הללו היו נשארים פה ומפתחים פה תעשיות ועסקים והמדינה היתה מרוויחה פעמיים - כלכלה צומחת במהירות הרבה יותר גדולה, לצד אפשרות לתת לאזרחים צעירים עוד הרבה יותר אופציות להשכלה גבוהה במחירים מצויינים ותחרותיים מאוד מול מוסדות השכלה גבוהה מובילים במערב.

תראו מה קורה באוניברסיטאות הטכנולוגיות של הודו - ושם זו רק ההתחלה.

5. חיים - מי יודע כמה חיים היו נחסכים לאורך זמן, וכמה כסף היה המשק שלנו מרוויח בשל הפסקת הקטל ההדדי מול הפלשתינים, הלבנונים והסורים, לו היה פה איזשהו סוג של חלום?

המדינה משלמת כיום בתקצוב ישיר ועקיף, מאות אלפי שקלים לכל משפחה המאבדת את יקירה במסגרת המאבק שלנו בשכנים הערבים. וכמובן - אם היו כל אלה שנרצחו או נהרגו ממשיכים לחיות, הם היו כוח כלכלי-יצרני אדיר. תעשו את החשבון לבד.

לסיום, אין איש שיכול היה להבטיח כי כך היה קורה אילו. אבל גם הציניקנים הגדולים בינינו יודעים, כי המציאות מפתיעה יותר מכל דימיון וכי היה אז ב-1995, סיכוי של עליה על דרך אמיתית לקראת הסכמי שלום או סטטוס-קוו ברי קיימה שהיו מאפשרים פה חיים אחרים.

אני עוצם עכשיו עיניים וחולם, כיצד אני נכנס למכונית שלי ביום ראשון ונוסע בכביש דמשק אל השלוחה של החברה הבינלאומית בה אני עובד לפגישה של מחר. האם גם אתם חולמים לפעמים?

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
בנימין נתניהובנימין נתניהו

משבר הגדלות הרמטכ"ל: הפשרה נדחתה, החקיקה בסכנה

הגדלות הרמטכ"ל הן תוספות של כספים לאנשי הקבע ללא הצדקה - מה זה בכלל, והאם הן יחולקו לפורשים מהצבא?

ענת גלעד |
נושאים בכתבה פנסיה תקציבית

לאחר פגישה לילית בין ראש הממשלה בנימין נתניהו, יו"ר ועדת חוץ וביטחון ח"כ בועז ביסמוט וח"כ עמית הלוי מהליכוד, שינה נתניהו את עמדתו. במקום תמיכה בהכשרה מלאה של הגדלות הרמטכ"ל כפי שדרש אגף כוח האדם בצה"ל, הוא תמך בפשרה זמנית: הכשרת התוספות לשנתיים בלבד תוך החרגת פנסיות הגישור שמוענקות לפורשי קבע מגיל 42 עד 67. אגף כוח האדם דחה את ההצעה, מה שהוביל לביטול דיון שתוכנן בוועדה. המועד האחרון שקבע בג"ץ להסדרה הוא סוף החודש הנוכחי, והיעדר הסכמה עלול להקפיא את התוספות לפורשים חדשים, כ-1,200 איש בשנה.

המשבר מתרחש על רקע מחסור משמעותי בכוח אדם קבע בצה"ל לאחר יותר משנתיים של לחימה. שיעור השימור בקרב קצינים בכירים ירד ב-15% ועומד כיום על 70%. צה"ל רואה בהגדלות כלי מרכזי לשימור כוח אדם, בעוד משרד האוצר מזהיר מנטל תקציבי של 1.7 מיליארד שקל בשנה, מתוכם 700 מיליון שקל לפנסיות גישור.

הגדלות הרמטכ"ל הן תוספות שכר ופנסיה שמאשר הרמטכ"ל לפורשי קבע מעבר למסגרת החוקית. הנוהל נקבע ב-1987 כחריגים ייחודיים לפורשים שנפגעו ממעברים תפקודיים, אך בפועל הוענקו ל-98% מהפורשים ללא הבחנה. התוספת הממוצעת היא 9% משכר הפרישה, מקסימום 19%. היא כוללת צבירה כפולה של ותק, 4% לשנה במקום 2%,  כולל על שלוש שנות חובה, מה שמגדיל את הפנסיה המצטברת ב-12% נוספים. מבקר המדינה התריע על התופעה ב-2016 בשל חוסר פיקוח וחריגה מסמכות. העתירות הוגשו ב-2019 על ידי עמותות צדק פיננסי ורווח נקי.

בג"ץ קיבל את העתירות פה אחד וקבע שהנוהל חורג מסעיף 18(ב) לחוק שירות הקבע. בית המשפט השהה את היישום עד סוף החודש הנוכחי כדי לאפשר חקיקה. אין השבה כספית ל-15,000 פורשים קיימים שקיבלו את התוספת. הנוהל נוהל על ידי 12 רמטכ"לים רצופים, והיקף התשלומים הרטרואקטיביים מגיע ל-20 מיליארד שקל מאז 2010 ול-25 מיליארד שקל מאז 2015. ללא חקיקה, כ-500 פורשים בכירים בשנה יאבדו זכאות ששווה בממוצע 25,000 שקל בחודש.

הפשרה שהוצעה לאחרונה כללה הכשרה זמנית לשנתיים עם עבודת מטה להערכת עלויות והחרגת פנסיות הגישור, שמהוות 40% מהתוספת הכוללת ומגיעות ל-8,000 שקל בחודש בממוצע. אגף כוח האדם התעקש על הסדרה מקיפה מחשש לפגיעה בשימור. ביטול הדיון נבע גם מעומס הוועדה על חוק הפטור מגיוס חרדים, החיוני לאישור תקציב 2026. ח"כ הלוי איים בפיליבסטר שיאיים על התקציב, הכולל 110 מיליארד שקל למערכת הביטחון – עלייה של 12% לעומת השנה הקודמת. הדיון הבא נקבע לשבוע הבא, אך ללא הסכמת אגף כוח האדם סיכויי החקיקה נמוכים מ-30%.