סיווג דירת מגורים בבית מלון לצורך חיוב בארנונה

פס"ד מריים היינריך נ' מנהל הארנונה תקציר מאת: עו"ד מיכל דוידי- מצא
עו"ד לילך דניאל |

תקציר בר"ם 268/07 (טרם פורסם)

מרים היינריך נ' מנהל הארנונה בעיריית תל-אביב-יפו

העובדות

מרים היינריך [להלן - "המבקשת"] הנה הבעלים והמחזיקה בדירת מגורים, הנמצאת בבניין הידוע כבניין "מגדלות" בתל-אביב [להלן - "הבניין"]. בבניין 28 קומות וחלק ממנו משמש כבית מלון. בקומות 7 עד 26 מצויות דירות מגורים פרטיות, שבהן גם דירת המבקשת.

המבקשת קיבלה דרישה לתשלום ארנונה לשנת 2004, ובה סווגה הדירה כ"דירה במלון", המוגדרת בצו הארנונה לשנת 2003, כ"יחידת מגורים הממוקמת בבניין המשמש כמלון...".

המבקשת הגישה השגה על דרישת התשלום. לטענתה, מדובר בדירת מגורים פשוטה וכך היה על המשיב לסווגה לצורך התשלום בארנונה. אך ההשגה נדחתה, וגם ערר שהגישה המבקשת - נדחה. המשיבה הגישה ערעור על ההחלטה.

בית המשפט קמא דחה את הערעור וקבע, כי החלטת ועדת הערר [להלן - "הוועדה"] בדין יסודה, לאור הגדרת "דירה במלון" בצו הארנונה ולאור הנתונים, שנפרשו לפני הוועדה, ואשר על פיהם מדובר בדירה, הנהנית ממכלול המתקנים הקיימים במלון, ולאור פסיקה קודמת בסוגיות דומות.

בבקשת רשות הערעור שלפנינו, המבקשת חזרה על טענתה, כי דירתה אינה "דירה במלון", ויש לחייבה בארנונה בגין דירת מגורים "רגילה", למרות מיקום הדירה בבניין, אשר חלק ממנו משמש בית מלון.

לטענת המבקשת, כדי להגדיר את דירתה כ"דירה במלון", יש לקבוע תחילה, כי כל הבניין שבו מצויה הדירה מהווה מלון. אולם, במקרה דנן רק מחצית מן הבניין משמשת לחדרי אירוח של בית מלון, ודירת המגורים שבבעלותה אינה ממוקמת במחצית בניין זה. נוסף על כך, הדירה אינה נהנית ממכלול המתקנים הקיימים במלון, וחלק מן השירותים ממומן בחלקו בידי הדיירים.

לטענת המשיב, דירת המבקשת תואמת את ההגדרה "דירה במלון", אשר בצו הארנונה. אין חולק, כי הדירה ממוקמת בבניין, אשר חלק ממנו משמש כבית מלון, וכי הגרים בדירה נהנים ממתקני בית המלון.

המבקשת נהנית מבעלות בזכויות, בבניין המצוי על קו החוף ואשר חלק ממנו משמש כמלון, ולכן אינה יכולה לטעון, כי מדובר בדירה שאין לה כל ייחוד, לעומת כל דירה פרטית אחרת בעיר. לפיכך, דין הבקשה להידחות.

פסק דין

בית המשפט פסק, שאין חולק, כי דירת המבקשת נכללת בגדר הגדרת "דירה במלון" על פי צו הארנונה. שכן, דירתה היא יחידת מגורים, הממוקמת בבניין המשמש כמלון.

בית המשפט דן בשאלה: האם העובדה, שמדובר בדירת מגורים שאינה חלק מבית המלון, מבטלת את ייחודיותה של הדירה כדירה הממוקמת בבית מלון, ומצדיקה הפחתה בתשלום הארנונה ?

שאלה זו טרם נידונה לפני בית המשפט העליון, אולם בתי המשפט המחוזיים נדרשו לשאלה זו, וקבעו במקרה דומה, כי יש שוני בין דירות המצויות בבניין שהוא מלון דירות, לבין דירות בבניין מגורים רגיל, ויש סיווג נפרד ושונה של דירות במלון דירות, תוך הבחנה בדירות בבניין מגורים רגיל, איננו לוקה בחוסר סבירות קיצונית וגם אין בו אפליה.

עוד נקבע, כי המתקנים הנמצאים במלון אינם מצויים בבניין מגורים רגיל, הימצאותם במלון דירות תורמת להבחנה בין מלון דירות לבין בניין מגורים רגיל, וגם בהם ניתן לראות בסיס להטלת ארנונה בתעריף גבוה יותר.

בית המשפט קבע, כי גם במקרה שלפנינו, המבקשת נהנית מחלק מן השירותים הניתנים במלון. אכן, כאמור לעיל, חלק מן השירותים ממומנים בחלקם בידי הדיירים, אולם אין בכך כדי לשלול את עצם מתן השירות, שאינו ניתן בבית מגורים רגיל.

טענת המבקשת, אשר על פיה יש להפריד בין הדירות בבניין, דינה להידחות. הלכה פסוקה היא, כי כאשר מדובר במתקן רב-תכליתי ובעל שימושים מגוונים, שניתן להפריד בין מתקניו השונים, יש לסווג בו כל חלק בנפרד, בהתאם לשימוש בו ולתכליתו.

עם זאת, הלכה זו סויגה כאשר מדובר בנכס הומוגני מעיקרו. אין מחלוקת, כי לבניין, שבו קיים בית מלון, יש ייחוד מבחינת אופיו, מיקומו והשירותים הניתנים בו.

ערכה הכלכלי של דירת המבקשת שונה מערכה הכלכלי של דירת מגורים בבניין מגורים רגיל, ועל כן יש הצדקה להטיל ארנונה על המבקשת, בהתאם לסיווג של "דירה במלון".

רשות הערעור נדחתה.

בבית המשפט העליון

לפני: כב' השופטת מרים נאור

ניתן ב-14.5.2007

הכותבת - מהמחלקה המשפטית בחברת "חשבים ה.פ.ס. - מידע עסקי בע"מ".

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
שי אהרונוביץ רשות המסים
צילום: דני שם טוב דוברות

העלמתי הכנסות של 100 אלף שקל לפני עשור - להצהיר עליהן בגילוי מרצון?

למה נוהל גילוי מרצון לא יספק את מה שמצפים ממנו - אנשים יחששו לדווח באופן לא אנונימי ואין ביטול אוטומטי של קנסות, הצמדה וריבית 

משה כדר |
נושאים בכתבה גילוי מרצון

לאחר למעלה משלוש שנות ציפייה, רשות המסים פרסמה את נוהל הגילוי מרצון החדש - רשות המסים מודיעה על גילוי מרצון: דיווח על נכסים והכנסות שלא דווחו, בתמורה לתשלום מס וללא הליך פלילי
על פניו, מדובר במהלך חיובי שמטרתו לעודד שקיפות, להגדיל את רשת חייבי המס ולספק לנישומים הזדמנות להסדיר חובות עבר בכפוף לחיסון פלילי. זה גם אמור להגדיל את הקופה הציבורית מגביית מסים. בפועל קשה לומר שמדובר ב"בשורה" של ממש, וספק בתמריץ אמיתי לחשיפה.

ראשית, בניגוד לנהלים קודמים בנושא זה, הנוהל הנוכחי מציע אך ורק הליך שאינו אנונימי. אנשים צריכים להזדהות כאשר הם מגישים בקשה לנוהל גילוי מרצון. אין כאן כשל של רשות המסים אלא התנגדות של משרד המשפטים, אך המשמעות ברורה: נישומים רבים, שגם כך חוששים מהליך כזה, יירתעו עוד יותר מלהיחשף. מדובר על מחסום בסיסי של אנשים להיחשף מול הרשויות גם מכיוון שהם עשויים לחשוב שהם "סומנו" על ידי רשות המסים. כשמשלבים זאת עם החמרות נוספות, שכעת כתובות במפורש ובעבר היו בגדר "תורה שבעל פה", נוצרת תחושה שהרשות אמנם הפנימה את לקחי העבר אך בחרה לסגור פינות באופן קשיח מדי.

כדי להבין את הבעייתיות, נניח נישום שלא דיווח על הכנסה חייבת  בשיעור מס שולי של 100 אלף ש"ח בשנת 2015. אילו היה מדווח במועד, המס היה עומד, נניח, על כ-35 אלף שקל בלבד. כיום, בהליך גילוי מרצון, אותו נישום עשוי למצוא את עצמו מול תוצאה דרמטית:

תשלום על קרן המס בסך של 35 אלף שקל, ריבית והצמדה כ-5 אלף שקל ועל כל אלה מתווסף קנס גרעון של כ-30 אלף שקל נוספים. כלומר, חוב של 35 אלף שקל צומח לפי שלושה ויותר. איזה תמריץ יש כאן לנישום להיחפז ולדווח ביוזמתו? שהרי האמת צריכה להיאמר- אם לא נתגלה עד היום "מחדלו" זה, מה הסבירות שיתגלה אי פעם?

הנוהל החדש מבהיר שאין ביטול אוטומטי של הצמדה וריבית, ואין ביטול של קנסות גרעון אלא בכפוף לשיקול דעת פקיד השומה.

שי אהרונוביץ רשות המסים
צילום: דני שם טוב דוברות

העלמתי הכנסות של 100 אלף שקל לפני עשור - להצהיר עליהן בגילוי מרצון?

למה נוהל גילוי מרצון לא יספק את מה שמצפים ממנו - אנשים יחששו לדווח באופן לא אנונימי ואין ביטול אוטומטי של קנסות, הצמדה וריבית 

משה כדר |
נושאים בכתבה גילוי מרצון

לאחר למעלה משלוש שנות ציפייה, רשות המסים פרסמה את נוהל הגילוי מרצון החדש - רשות המסים מודיעה על גילוי מרצון: דיווח על נכסים והכנסות שלא דווחו, בתמורה לתשלום מס וללא הליך פלילי
על פניו, מדובר במהלך חיובי שמטרתו לעודד שקיפות, להגדיל את רשת חייבי המס ולספק לנישומים הזדמנות להסדיר חובות עבר בכפוף לחיסון פלילי. זה גם אמור להגדיל את הקופה הציבורית מגביית מסים. בפועל קשה לומר שמדובר ב"בשורה" של ממש, וספק בתמריץ אמיתי לחשיפה.

ראשית, בניגוד לנהלים קודמים בנושא זה, הנוהל הנוכחי מציע אך ורק הליך שאינו אנונימי. אנשים צריכים להזדהות כאשר הם מגישים בקשה לנוהל גילוי מרצון. אין כאן כשל של רשות המסים אלא התנגדות של משרד המשפטים, אך המשמעות ברורה: נישומים רבים, שגם כך חוששים מהליך כזה, יירתעו עוד יותר מלהיחשף. מדובר על מחסום בסיסי של אנשים להיחשף מול הרשויות גם מכיוון שהם עשויים לחשוב שהם "סומנו" על ידי רשות המסים. כשמשלבים זאת עם החמרות נוספות, שכעת כתובות במפורש ובעבר היו בגדר "תורה שבעל פה", נוצרת תחושה שהרשות אמנם הפנימה את לקחי העבר אך בחרה לסגור פינות באופן קשיח מדי.

כדי להבין את הבעייתיות, נניח נישום שלא דיווח על הכנסה חייבת  בשיעור מס שולי של 100 אלף ש"ח בשנת 2015. אילו היה מדווח במועד, המס היה עומד, נניח, על כ-35 אלף שקל בלבד. כיום, בהליך גילוי מרצון, אותו נישום עשוי למצוא את עצמו מול תוצאה דרמטית:

תשלום על קרן המס בסך של 35 אלף שקל, ריבית והצמדה כ-5 אלף שקל ועל כל אלה מתווסף קנס גרעון של כ-30 אלף שקל נוספים. כלומר, חוב של 35 אלף שקל צומח לפי שלושה ויותר. איזה תמריץ יש כאן לנישום להיחפז ולדווח ביוזמתו? שהרי האמת צריכה להיאמר- אם לא נתגלה עד היום "מחדלו" זה, מה הסבירות שיתגלה אי פעם?

הנוהל החדש מבהיר שאין ביטול אוטומטי של הצמדה וריבית, ואין ביטול של קנסות גרעון אלא בכפוף לשיקול דעת פקיד השומה.