יו"ר איגוד תעשיות ההייטק מתחנן לנגיד בעניין הדולר
אדוני הנגיד,
בתוקף תפקידי כיו"ר איגוד תעשיות האלקטרוניקה, הנני פונה אליך באחת השעות הקשות שפוקדות את ענף ההייטק בישראל. ענף המייצר בהיקף של כ-19 מיליארד דולר בשנה, כאשר 85% מן הייצור מיועדים ליצוא. כ-60% מיצוא ענף ההייטק נקוב בדולרים. גם השנה אנו מקווים להמשיך ולגדול בשיעור של כ- 15%, אלא שהטלטלה שעובר הדולר בשנה האחרונה, וצניחתו המתמשכת, עלולות לשבש את התחזיות ואולי גם לפגוע קשות בתעשייה המובילה את צמיחת המשק הישראלי.
מתחילת אפריל 2006 נחלש המטבע האמריקאי מול השקל ביותר מ-13% ובנטרול עלויות חומרי הגלם, שנקנים בדולרים, נשחקה הריווחיות שלנו בקרוב ל-10% תמונה דומה ודאי מוכרת לך גם מענפי יצוא אחרים. אך זו רק מכה אחת שניחתה על הענף אותו אני מייצג. המכה השנייה, אולי אף קשה מקודמתה- היא בתחום השכר. כידוע לך, תקציביהן של רוב חברות ההייטק מחושבים בדולרים, בעוד שלעובדיהן הן משלמות בשקלים. היחלשות הדולר בארץ, בעוד השכר בשקלים נשאר קבוע, גרמה לכך שעלויות השכר, בעיקר של החברות הרב לאומיות, גדלו יחסית במונחים דולריים. ולכך עלולות להיות השלכות קשות על עתידו של ענף ההייטק בארץ.
בנקודה זאת ברצוני לפרט את מבנה השכר בחברות הרב לאומיות, שלרבות מהן מרכזי פיתוח וייצור בישראל. בחברות אלה כמה קטגוריות שכר- הקטגוריה האמריקאית, שהיא ברמת שכר שנתית של 130 עד 150 אלף דולר בממוצע לעובד. מנגד, הקטגוריה המקובלת בעולם השלישי, המתקרבת באחרונה לכדי כ-60 אלף דולר בשנה לעובד. ואילו אצלנו, בישראל, רמת השכר היא בסביבות 100 אלף דולר לעובד בשנה. עתה, בעקבות היחלשות הדולר, במונחים דולריים עלות השכר שמשלמות החברות הרב לאומיות לעובדיהן בארץ גבוהה בשיעור של כ-13% (כשיעור הייסוף של השקל בשנה החולפת), ועלות השכר לעובד מגיעה עתה לכדי 113 אלף דולר בשנה. משמע, היתרון שלנו מול ארצות הברית בתחומי הפיתוח וההנדסה הולך וקטן, ובמקביל, בתחום הייצור, אנחנו כיום גם יקרים יותר מבעבר ממדינות העולם השלישי.
המגמה הזאת מעוררת עתה בקרב החברות הרב לאומיות את השאלה, האם כדאי להן בכלל להמשיך ולהחזיק בארץ מרכזי פיתוח וייצור, שכדאיותם הכלכלית הולכת וקטנה. בעבר הלא רחוק, כאשר האירו התחזק בשיעור ניכר מול הדולר, לא היססו אותן חברות וסגרו חלק מקווי הייצור שלהן באירופה וכן חלק ממרכזי הפיתוח שלהם ביבשת זאת. האם תחזור ותישנה התמונה הזאת גם אצלנו בארץ? זוהי חזות קשה ביותר, שצריכה להדיר את שנתם של כל ראשי המשק הישראלי.
בשעה קשה זאת אני פונה אליך כנגיד בנק ישראל וכאחד מקברניטי המשק, לא לעמוד מנגד לנוכח הפגיעה הקשה הצפויה לקטר המוביל את צמיחת המשק הישראלי. כתעשיין, קטונתי מלייעץ לך כיצד לנהוג ולא אני אפסוק בין דיעותיהם של כלכלנים ומומחים בתחום המוניטרי, החלוקים בסוגיה זאת. יש הטוענים, כי אל לו לבנק ישראל להתערב במסחר במטבע חוץ ועליו להסתפק בהפחתה נוספת של הריבית, גם אם מהלך כזה אינו ערובה מלאה לכך שצניחתו של הדולר תיבלם בעקבות זאת. ומנגד, אלה הסבורים, כי על הבנק המרכזי להתערב במסחר במטבע חוץ, או לקבוע רף תחתון לירידת שערו של הדולר. גם להתבטאות חד משמעית מפיך יכולה להיות השפעה חיובית בנושא. מכל מקום, אם מדובר במגמה לטווח קצר, אינני סבור שבנק ישראל יכול להסתפק במדיניות של שב ואל תעשה. אם נשאיר את השטח לכוחות השוק בלבד, יתכן שבקיץ הקרוב כבר נראה דולר בשער של 3.5 שקלים.
אם מדובר במגמה לטווח ארוך, ויש כלכלנים לא מעטים הסבורים, כי הדולר החלש ילווה אותנו עוד זמן רב, אזי דרושה היערכות מתאימה לכך בדרג ממלכתי. לדעתי, יש להקים מיד מועצה לאומית שתדון בסוגיה זאת ותציע פתרונות מתאימים, שיאפשרו למשק הישראלי, שהוא משק מוטה יצוא, לפעול בתנאים שונים מאלה שידענו בעבר – דולר זול ושקל יקר. מדינות כמו סינגפור, טייואן וגרמניה כבר נערכו למציאות החדשה ואף הקימו צוותי חשיבה המחפשים פתרונות למצב שבו הדולר הולך ונחלש בעולם.
הנני תקווה שדברי אלה יזכו אצלך לאוזן קשבת ויניעו אותך לפעול בסוגיות שהועלו במכתבי, במגמה למנוע פגיעה קשה בתעשייות ההייטק.
מה הסוד של תושבי מודיעין-מכבים-רעות לאריכות ימים?
תוחלת החיים הממוצעת בעיר היא 87.5 - פער של 4.4 שנים מעל הממוצע הארצי; מחקרים מצביעים על שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, ומצביעים על פערים בין מרכז לפריפריה ובין ישובים יהודיים לערביים
איפה בישראל קונים עוד 8 שנים של חיים? נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנים האחרונות מציבים את מודיעין-מכבים-רעות בראש רשימת הערים בישראל במדד תוחלת החיים, עם ממוצע של 87.5 שנים. זהו פער של כ-4.4 שנים מעל הממוצע הארצי, שעמד בתקופת המדידה על 83.1 שנים. מאז הבדיקה עלתה תוחלת החיים, על פי ההערכות, בכ-0.7 שנים נוספות. על פי OECD, תוחלת החיים בארץ הגיעה ל-83.8 שנים ב-2023, ונותרה יציבה גם ב-2024-2025 למרות אתגרי המלחמה.
העיר מקדימה ערים כמו רעננה (86.7 שנים), הוד השרון (85.7 שנים), גבעתיים (85.4 שנים) וכפר סבא (85.3 שנים). לעומת זאת, בערים כמו אום אל-פאחם תוחלת החיים היא 78.8 שנים, וברהט 79.8 שנים - פערים של עד 8.7 שנים. הפערים הללו משקפים שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, כפי שמעידים מחקרים עדכניים של ארגון הבריאות העולמי, OECD ומכוני מחקר ישראליים.
ישראל במקום הרביעי העולמי - למרות הפערים הפנימיים
תוחלת החיים בישראל עלתה בשנים האחרונות ל-83.8 שנים ב-2023, מה שמציב את המדינה במקום הרביעי ב-OECD, אחרי יפן (84.5 שנים), שווייץ (84.0 שנים) וספרד (83.9 שנים). אצל גברים תוחלת החיים היא 81.7 שנים בממוצע, ובקרב נשים 85.7 שנים בממוצע - פער מגדרי של ארבע שנים שעקבי עם המגמה העולמית. עלייה זו נמשכה למרות השפעות מגפת הקורונה והמלחמה שהחלה ב-2023, אם כי תמותה עודפת בקרב צעירים (כולל חיילים שנפלו בלחימה) השפיעה מעט על הנתון הכללי.
מחקר מרכז טאוב מציין "פלא ישראלי" - תוחלת חיים גבוהה ב-6-7 שנים מעבר למה שצפוי בהתחשב ברמת עושר, השכלה ואי-שוויון. החוקרים מייחסים זאת לשילוב של תרבות משפחתית חזקה, קהילתיות גבוהה, תזונה ים-תיכונית ומערכת בריאות ציבורית נגישה. עם זאת, פערים פנימיים גדולים חושפים אי-שוויון מבני, בעיקר בין אוכלוסיות יהודיות לערביות ובין מרכז לפריפריה - תופעה שמאיימת לשחוק את היתרון הישראלי בעתיד.
- "הכסף שוכב בתוך הקירות": מהי משכנתא הפוכה ואיך היא עובדת?
- כמה תשפיע העלייה בתוחלת החיים על הרווח של חברות הביטוח?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הכסף קובע: 60%-80% מהפערים נובעים ממצב סוציו-אקונומי
מחקרים מהשנים 2024-2025 מאשרים כי גורמים בריאותיים מסבירים רק 10%-20% מהשונות בתוחלת חיים, בעוד 60%-80% מהשונות נובעים מגורמים חברתיים-כלכליים. דוח שנת 2025 של OECD מדגיש הכנסה, השכלה, הוצאות רווחה והשקעות סביבתיות כמפתחות מרכזיים. מחקר ב-JAMA מ-2024 מראה שהפרשי הכנסה מתורגמים לפערים של עד 10 שנים במדינות מפותחות, דפוס דומה לישראל עם מתאם של 0.85 בין אשכול סוציו-אקונומי לתוחלת חיים.
ניהול סיכונים כושל של בנק ישראל
בנק ישראל מחזיק ברזרבות מט"ח של 235 מיליארד דולר - מה התשואה שהוא משיג על הסכום הזה ולמה הפיזור מסוכן?
קרוב ל-80% מרזרבות המט"ח של ישראל חשופות לנעשה בבורסות זרות. כלומר, במקרה של קריסת הבורסות הללו וזה יכול להיות מסיבות שונות ומגוונות כמו פלישת סין לטאיוואן או רוסיה למזרח אירופה, רזרבות המט"ח של ישראל תפגענה באופן חמור ביותר שעלול לייצר למדינת ישראל הפסד של עשרות של מיליארדי דולרים, שווה ערך למחיר של מלחמה.
ניתן לגדר את הסיכון הזה ע"י העברת השקעות מהבורסות לפקדונות בבנקים מרכזיים וע"י רכישת זהב ומתכות אחרות, אך עד כה דבר לא נעשה.
צריך לזכור שזה הכסף של כולנו וזה מעורר חשש לניהול סיכונים כושל של בנק ישראל. עוד לא הזכרנו את התשואה הנמוכה אותה השיג הבנק על רזרבות המט"ח האלו ב-5 השנים האחרונות.
לבנק ישראל שלושה תפקידים מרכזיים: שמירה על אינפלציה נמוכה, פיקוח על מערכת הבנקאות וניהול רזרבות המט"ח של המדינה. את החלק הראשון הוא עושה ע"י החזקת הריבית גבוהה מדי לזמן ארוך מדי, זאת לפחות ע"פ רוב הכלכלנים ואנשי שוק ההון - ואת החשבון משלמים לוקחי האשראי במשק. את החלק השני הוא עושה היטב ע"י הבטחה שמערכת הבנקאות הישראלית היא אמנם אולי הכי יציבה פיננסית בעולם, אך זאת במחיר של רווחיות גבוהה מאד על חשבון הציבור. בכל הנוגע לחלק השלישי הבנק המרכזי מחזיק ומנהל יתרות מט"ח אדירות בהיקף 230 מיליארדי דולרים, שהם 735 מיליארדי ש"ח. יתרות אלו הן השלישיות בגובהן בעולם ביחס לתוצר והן אחד מהפקטורים המרכזיים שמשקיעים זרים בוחנים בהחלטות ההשקעה שלהם. היקפי מט"ח אלו מבטיחים שישראל היא מדינה מאד יציבה פיננסית. אלו הן היתרות הכספיות במט"ח של מדינת ישראל ולכן למעשה של כולנו.
- גליה מאור, חדוה בר ורוני חזקיהו- מה משותף להם?
- הנחיות חדשות במימון: איך משפיע קיבוע הקלות המשכנתא על הזינוק בהלוואות "לכל מטרה"?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
תשואה נמוכה על תיק רזרבות המט"ח
בנק ישראל כשלוח שלנו לא עשה בשנים האחרונות עבודה מדהימה בכל הקשור לתשואה על הכסף הזה. ביצועי העבר של התיק המנוהל הזה שמושקע בעיקר באג"ח ובמניות היו נמוכים - תשואה שנתית ממוצעת של 3.1% ב-5 השנים שבין 2020 ל-2024 (התשואה היא במונחי סל מטבעות). גם במונחים שקליים המצב רחוק מלהיות מזהיר: 3.3% בלבד, בממוצע שנתי, בחמש השנים הללו.
