אמון הציבור יוזם חוק להסדרת הנתקות מעסקאות מתמשכות
כולנו מכירים את התופעה: כשאנחנו רוצים להתקשר עם עסק - הדבר נעשה בקלות רבה, באדיבות נפלאה ובמהירות שיא. כשאנחנו רוצים להתנתק ממנו – לפתע לא ניתן להשיג את שירות הלקוחות, לא מחזירים טלפונים, מעבירים מנציג לנציג, שולחים אלינו נציגי שימור לקוחות לשכנע שנישאר, ולעיתים גם ממשיכים לחייב אותנו חרף רצוננו. הנשמה יוצאת עד שבסוף מצליחים להתנתק, אם לא נשברים בדרך. החקיקה המוצעת מחייבת את העסק לתת לצרכנים מידע מלא על הזכות להתנתק מהעסקה ולאפשר דרכי התנתקות זמינות ופשוטות ללא מגבלות בלתי סבירות. יתרה מכך. הצעת החוק מהווה מהפכה צרכנית של ממש, משום שהיא מסירה את הנטל מכתפי הצרכן ומעבירה אותו אל כתפי העסק, בין היתר על ידי קביעה, כי בחלוף שלושה ימים ממועד מסירת הודעת ההתנתקות, יחשב הצרכן למנותק מהעסקה ולא יחויב בגינה גם אם העסק מיוזמתו המשיך לקיים אותה. כלומר, על פי ההצעה, אם הצרכן העביר לעסק הודעה על רצונו בהתנתקות, אזי לאחר 3 ימים, יחשב הצרכן – על פי חוק - כמנותק, וזאת בין אם העסק ניתק בפועל ובין אם לאו. כמו כן מוצע כי ההתנתקות תוכל להיות בכל דרך – בפקס, במייל, בדואר, ובטלפון, דבר שיש בו כדי להקל על ציבור רחב של צרכנים. אם תתקבל ההצעה, תשים קץ למסלול היסורים שעובר לקוח בבואו להתנתק מהעסקה: לא עוד עשרות שיחות טלפון למוקד השירות, לא עוד משלוח פקסים שאחר כך נטען כי העסק לא קיבל אותם, לא עוד המשך חיוב כספי לאחר שכבר הודענו על התנתקות, ובקיצור – לא עוד טרטורים וקשיים על התנתקות. הרעיון להצעת החוק נולד לאחר שהתקבלו באמון הציבור תלונות רבות העוסקות בנושא זה. מדו"ח שערך אמון הציבור בו רוכזו ונותחו התלונות הרבות עולה, כי קיים פער בלתי סביר בין הקלות שבהתחברות, לבין הקשיים שבהתנתקות וכי תהליך ההתנתקות, שאמור להיות פשוט ומיידי, תובע מהצרכן השקעה רבה של זמן ואנרגיה. בדו"ח אפשר לראות תופעה של קשיים בלתי סבירים בהתנתקות: בין אם בהתנתקות מפרכת מחברות הכבלים הוט ויס, בין אם בהתנתקות מאורנג' או מסלקום או מפלאפון, בין אם בהתנתקות מברק, קוי זהב, ובזק בינלאומי, בין אם בהתנתקות ממשר"פ או מסקיולייף וכו' – תחומים בהם ההתקשרות היא מתמשכת. מהדו"ח עולה כי ההתנתקות עלולה לארוך חודשים, וכרוכה במשלוח פקסים, שיחות טלפון רבות, חיוב בקנסות, חיובים לאחר ההתנתקות – וכיוצא בזה, כשברור לחלוטין כי לו היו אותם צרכנים חפצים בהתחברות דווקא, אזי כבר הפקס הראשון היה נענה במהירות הבזק. דוגמאות אופייניות מהדו"ח: באחת התלונות בדו"ח מלין צרכן על כך שבכל פעם כשהוא מתקשר לחברת יס כדי להתנתק, מעבירים אותו מנציג שירות אחד לשני, עד שהשיחה מתנתקת. בתלונה אחרת המצוינת בדוח, מלין צרכן כי ניסה להתנתק מחברת נטוויז'ן, אך גם לאחר שהודיע על התנתקות, ההתנתקות לא בוצעה והמשיכו לחייבו, עד שנאלץ לפנות לחברת האשראי ולבטל שם הוראת התשלום. לדו"ח המלא – ראו קובץ מצורף. התופעה העולה מהדו"ח מלמדת על שיטה מכוונת להתשת הצרכן ומבטאת זלזול של העסקים בציבור הצרכנים ובכבודם, זילות של העסקים בעיקרון היסוד העומד בתשתית החקיקה האזרחית כי "חוזים יש לכבד" ונגע רע בתרבות הצרכנית בישראל. לא יעלה על הדעת כי בתחום הצרכנות - הנובע בראש ובראשונה מרצון חופשי של צרכן לקבל שרות ו/או נכס ולהתנתק משרות - עסק יפעל בחוסר תום לב כדי למנוע מהצרכן להפסיק את השרות ו/או לעבור לקבלת שרותים מחברה מתחרה. מעבר לפגיעה הישירה בציבור הצרכנים, הערמת קשיים על התנתקות מעסקה היא בבחינת פגיעה קשה מאוד בתחרותיות בענפי פעילות מרכזיים במשק המשפיעה לרעה על המשק כולו: הקושי בהתנתקות יוצר חסם משמעותי למעבר של צרכנים מעסק לעסק ובכך פוגע בתנאי יסוד לתחרות בין עסקים. אחת ממטרות התחרות בין העסקים, היא לשפר את השרות כלפי הצרכנים ולהוזיל עלויות. מטרה זו אינה מתממשת כאשר עסקים כובלים צרכנים ולא מניחים להפסיק את קבלת השרות. על מנת להבין את מימדי התופעה יצויין, כי על פי סקר הוצאת משקי הבית האחרון של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2004 עמד היקף העסקאות המתמשכות (טלוויזיה רב ערוצית, טלפון, טלפון סלולארי, ספקי אינטרנט, מנוי לעיתון, רפואה דחופה וכו') על כ- 14 מיליארד שקל. סביר להניח כי במרוצת השנים שחלפו מאז סכום זה גבוה היום בהרבה. נוכח קיומה של תופעה זו בעולם הצרכנות, אשר ממדיה גדלים ככל ששרותים מתמשכים הופכים לחלק כה מרכזי בצרכנות, קם צורך מוחשי בהגנה על ציבור הצרכנים והטלת סנקציות משמעותיות על עסקים המסכלים את רצונם וזכותם של ציבור הצרכנים להפסקת השרות. הצעת חוק ההתנתקות באה לתת מענה לתופעה זו באמצעות שינוי הפרקטיקות הפסולות הקיימות היום, ומתן הגנה לציבור הצרכנים תוך עידוד משמעותי לתחרות במשק.
שי בייליס (רשתות)תלוש פיקטיבי - המנכ"ל שהוציא תלוש לאשתו ומה העונש?
פורמולה וונצ'רס רשמה שכר של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של שי בייליס, בעל השליטה, למרות מעולם לא עבדה בחברה; ובכך העבירה החברה כסף לקרובו של בעל השליטה וגם הפחיתה את חבות המס בחברה
הדרכים להפחתת המס מרובות. חלק מהן במסגרת תכנון מס לגיטימי, חלק אחר אפור, אבל אפשרי וחלק אחר כבר חוצה את הקו האדום. בהתחלה מנסים לתכנן בהתאם לחוק, ואז במקרים לא מעטים גולשים ועוברים את הגבול. לפעמים זו מעידה קלה ורשות המס מוותרת על הליך פלילי, אבל קובעת כופר. הנה מקרה של הגדלת הוצאות באופן פיקטיבי שמבטא גם העברת כספים גדולה של 1 מיליון שקל לבעל השליטה מבלי שהוא צריך לשלם על זה מס.
המקרה של פורמולה וונצ'רס ויו"ר ומנכ"ל החברה שי בייליס - על פי פרסום רשמי של רשות המסים, בין השנים 2017 ל-2022 רשמה החברה בספריה תשלומי שכר בסך כולל של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של בעל השליטה - מינה בייליס. על אף שמעולם לא עבדה בפועל בחברה. כלומר, הכסף שולם ללא כל תרומה עסקית מצידה. המהלך הזה סיפק לחברה 'תועלת כפולה' - אך לא חוקית: העברת כסף למקורב, במקרה זה, לאשתו של בעל השליטה, מבלי שנדרשה לבצע עבודה בפועל. ובכך היא ביצעה הפחתה של חבות המס, הרי ששכר עבודה נחשב כהוצאה מוכרת לצורכי מס. כשהחברה רושמת הוצאה כזו, היא מקטינה את ההכנסה החייבת שלה, וכך משלמת פחות מס לקופת המדינה. אלא שהמשמעות בפועל היא פגיעה כפולה: מצד אחד, המדינה, כלומר הציבור - מקבל פחות הכנסות ממסים. אבל מצד שני, והחמור יותר - משקיעי החברה רואים חלק מהכסף שלהם מנותב למטרות שאין להן ערך עסקי אמיתי. ולא נועדו כדי להצמיח את החברה אלא כדי להונות את המשקיעים באופן של תרמית מתוחכמת כביכול, והפעם במקרה שלנו - היא יצאה מזה עם קנס של פחות מ-300 אלף שקל.
במקום לנהל הליך פלילי שיכול להיגרר שנים, לרשות המסים יש אפשרות להציע לנישום הסדר כופר - תשלום קנס מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. זה לא 'פיצוי' בלבד, אלא סוג של עסקת טיעון אזרחית-מנהלית: הנישום לא מודה באשמה בבית משפט, אבל משלם סכום שנקבע, ומנקה את התיק הפלילי הספציפי הזה. במקרה של פורמולה וונצ'רס, ההסדר הזה הסתיים בתשלום כופר של 275 אלף שקל לרשות המסים. מבחינת המדינה, זה חוסך זמן, משאבים ודיונים משפטיים; מבחינת החברה, זה סוגר את הפרשה בלי להגיע לכתב אישום - אך כמובן לא מונע את הצורך לשלם את חבות המס האמיתית, שכוללת גם ריבית וקנסות. רשות המסים לא מסתפקת בקריאת דוחות שנתיים. היא משווה נתוני שכר מול ביטוח לאומי, בודקת היתכנות מקצועית (האם ה''עובד' מדווח במקביל על משרה אחרת, האם יש לו כתובת דואר אלקטרוני פעילה בחברה, האם הוא נוכח בפגישות), ולעיתים מקבלת מידע פנימי מעובדים או שותפים לשעבר.
פערים חריגים בין שכר לבין תרומה ממשית לחברה הם בדרך כלל הדגל האדום שמפעיל חקירה. העסקת עובדים פיקטיביים או רישום הוצאות שכר כוזבות אינה תופעה חדשה. בשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 זה היה כלי נפוץ בחברות קטנות ובינוניות, ולעיתים אף בחברות ציבוריות, להעברת כספים לבעלי עניין. החקיקה והאכיפה התקדמו מאז, אך המקרים ממשיכים לצוץ, לעיתים בסכומים גבוהים מאוד. ההשלכות הן לא רק פליליות. ברגע שחברה נחשדת או נתפסת בעבירות כאלה, היא מסתכנת בנזק תדמיתי קשה, בפגיעה ביחסים עם משקיעים ובבעיות מול גופים מממנים. החוק מטיל אחריות ישירה גם על מנהלים ודירקטורים, ולא רק על החברה. בעצם מדובר על 'הרמת מסך' שבה חברה אשר כביכול היא 'חברה בע"מ' ובעלי המניות בה חסינים. עד למקרה כזה של תרמית ופגיעה ישירה במשקיעים וברשות המסים. המשמעות היא שגם אם העבירה בוצעה ב'דרג נמוך', מנהלים בכירים שלא פיקחו או שלא מנעו את ההפרה יכולים להיחשב אחראים לה. המקרה של שי בייליס ופורמולה וונצ'רס ממחיש עד כמה רישום משכורות פיקטיביות הוא לא 'טריק חשבונאי' אלא עבירה שיכולה להגיע גם למאסר בפועל. מדובר במעשה שפוגע בציבור, בחברה עצמה ובשוק ההון כולו.
מסלול של 'הסדר כופר'
על פי פקודת מס הכנסה, רישום כוזב של הוצאות - ובכלל זה שכר לעובד פיקטיבי, מוגדר כ'עבירה פלילית חמורה', כאשר סעיפים מוגדרים בפקודה קובעים כי במקרים של כוונה להתחמק ממס מדובר בעבירה שעונשה עד שבע שנות מאסר, לצד קנסות כבדים. במקרים מסוימים בתי המשפט אף שלחו נאשמים למאסר בפועל, במיוחד כשנמצא דפוס פעולה שיטתי והיקפים כספיים גבוהים. במקביל, רשות המסים יכולה לבחור במסלול של 'הסדר כופר' - תשלום מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. פתרון שחוסך זמן ומשאבים לשני הצדדים, אך מונע הכרעת דין פומבית ואינו מרתיע כמו הרשעה.
שי אהרונוביץ, רשות המסים (עמית אלפונטה)עתירה נגד החוק על רווחים כלואים - האם יש סיכוי למנוע את החוק?
בית המשפט לא נוהג להתערב בחוקים ותקנות מיסוי; הוא מאיר את זה לרשויות המס
קבוצת רואי חשבון ואיגוד לשכות המסחר עותרים לבג"ץ נגד החוק החדש - מיסוי על רווחים כלואים, בטענה לפגיעה בזכויות יסוד וחוסר שוויון. הרקע לחוק זה נעוץ במאמצי הממשלה להגביר גביית מיסים מרווחים צבורים בחברות, תוך התמודדות עם גירעונות תקציביים גדלים בעקבות הוצאות מלחמה והשקעות ציבוריות. נדיר מאוד שבית המשפט מתערב בתקנות וחוקים של רשות המס, הוא נותן גיבוי לרשות המקצועית ולא נכנס לנושאים מקצועיים. לא נראה שהפעם זה יהיה שונה.
חוקים דומים קיימים במדינות כמו ארה"ב (עם מיסוי על רווחים לא מחולקים בחברות S-Corp) ובריטניה (IR35), אך בישראל הוא ייחודי בתחולה הרטרואקטיבית שלו, מה שמעורר ביקורת חריפה על פגיעה באמון הציבור במערכת המיסוי. העותרים, בהובלת איגוד לשכות המסחר ונציגי מקצועות חופשיים, טוענים כי החוק מהווה הפרה חוקתית, ומציינים כי הוא נחקק בחיפזון במסגרת חוק ההסדרים, ללא דיון ציבורי מספק.
חוק הרווחים הכלואים, שנכנס לתוקף בתחילת שנת 2025 כחלק מחוק ההסדרים, מעורר סערה עוד לפני שחוקק. לכאורה החוק נועדה להילחם בתופעת "חברות ארנק" - חברות מעטים שבהן בעלי שליטה צוברים רווחים כדי לדחות תשלומי מס אישיים גבוהים יותר, אלא שבפועל הוא חל על רבבות רבות של עסקים, גם עסקים לגיטימים, לא כאלו שהוקמו לתכנון מס.
לפי נתוני משרד האוצר, החוק כבר הניב גבייה של למעלה מ-10 מיליארד שקלים בשנה הראשונה, בעיקר מחלוקות דיבידנד מוקדמות, אך מבקרים רואים בו כלי דרקוני שמעניש יזמות ויעילות כלכלית. מדובר ברפורמה מקיפה שמבקשת לשנות את מבנה המיסוי של חברות מעטים בישראל ולהטיל מסים על רווחים שלא חולקו. ההיסטוריה של חוקים כאלה בישראל כוללת ניסיונות קודמים, כמו תיקון 89 לפקודת מס הכנסה בשנות ה-2000, אך החוק הנוכחי רחב יותר ומכוון בעיקר לחברות נותנות שירותים עם מחזור עד 30 מיליון שקלים. כעת מוגשת נגדו עתירה לבג"ץ מטעם איגוד לשכות המסחר וקבוצת רואי חשבון ויועצי מס שהתאגדו לצורך המהלך.
- רשות המסים פתחה את ההגשה לפיצוי על אובדן שכר דירה לנכסים שניזוקו במבצע "עם כלביא"
- העלים מליונים מרווחי קריפטו - ונתפס
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בעתירה נטען כי החוק פוגע פגיעה קשה בזכויות חוקתיות לרבות הזכות לקניין, חופש העיסוק ועקרון השוויון. הזכות לקניין, המוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, נפגעת לדברי העותרים משום שהחוק כופה חלוקה או מיסוי על נכסים שכבר מוסו בעבר, מה שיוצר מיסוי כפול בפועל. חופש העיסוק נפגע בכך שהחוק מתערב בהחלטות עסקיות לגיטימיות, כמו שמירת רווחים להשקעות עתידיות או כרית ביטחון. עקרון השוויון מופר, שכן החוק מתמקד בחברות קטנות בעוד גופים גדולים פטורים. לטענת העותרים, מדובר בחוק מורכב ותקדימי שנחקק בלוח זמנים קצר, ללא היוועצות מספקת וללא בחינה של השלכותיו הכלכליות ארוכות הטווח. השלכות אלה כוללות פגיעה בתחרותיות, בריחת הון לחו"ל, והפחתת תמריצים להקמת עסקים חדשים, כפי שמעידים דוחות כלכליים ממכון אהרן ומבנק ישראל.
