זה לא המדיום זה לארג'. לא נסעתי השבוע לפסטיבל הטלוויזיה בראש פינה, כי לא היה לי מה לחפש שם. נכון, בשלוש השנים האחרונות אני כותב מידי פעם בכל מיני מקומות את דעתי על תחום תקשורת ההמונים ומדווח גם על הנעשה מאחורי הקלעים של ענף המדיה בישראל ובעולם - אך לפסטיבל לא נסעתי - פשוט כי היה ברור שלא יגידו שם שום דבר חשוב.

"פסטיבל ראש פינה" (גם כן - פסטיבל) הוא המפגש השנתי של ראשי ענף הטלוויזיה בישראל. במפגש הזה אמורים להיות מוצגים כל התכנונים השנתיים של הגופים המובילים בענף, הזכיינים, חברות ההפקה, חברות החדשות וכו'...

אבל אף אחד לא באמת בא לראות כיצד יראו שעות הפריים טיים בטלוויזיה בישראל בחודשים הבאים. כולם באים לראש פינה כדי לרכל. החצר היפה, מרוצפת האבנים במרכז בו מתקיים האירוע בכל שנה, הפכה מזמן לעניין עצמו. עובדה - הכותרות היחידות שיצאו מהאירוע השנה היו איומים (מנכ"ל ערוץ 10 מאיים לכאורה, לפטר את החזאי היקר מאוד שלו, דני רופ) והכפשות (אילן שילוח מפרסום מקאן מבטיח שערוץ 10 לא יהיה רווחי לעולם) אישיים ולא רציניים.

האבסורד הגדול של המפגש הזה הפעם היה הרגע בו, האמירה החשובה באמת על הטלוויזיה בישראל, נאמרה על ידי אדם מחברה שאיננה קשורה - לא לטלוויזיה ולא לישראל. הכוונה היא לישראלי, משה ליכטמן, שהינו מראשי מיקרוסופט העולמית, אשר הבהיר לבאי המפגש כי בתוך 5 שנים, משהו כמו 5% מהפעילות בתחום הטלוויזיה בכל העולם (וכנראה גם אצלנו) - יהיו שידורים באינטרנט. למה איש מאנשי הטלוויזיה בישראל לא אמר את זה? מפני שאיש מהעובדים בענף הזה בארץ לא יכול. פשוט לא יכול.

כל מי שעיניו בראשו וידו על השלט מבין, כי השינוי האמיתי שצפוי לעבור על הטלוויזיה בשנים הקרובות איננו שינוי בתחום התוכן. אנחנו נמשיך לצפות כל ערב בתוכניות טוק-שואו משמימות בערוץ 10, שהפורמט שלהן הועתק ממדינה מערבית כלשהי, נתקע שוב ושוב מול תוכנית "נולד ל..." בערוץ 2 ביבוא אישי מארה"ב, ונהיה שוב מתוסכלים כשנצפה עוד הפעם במהדורת חדשות בלתי מסתיימת בערוץ הממלכתי שלנו.

למה זה לא קרה כבר? כל זה יקרה עד לשינוי שבו יבוא - למרות שהרגולציה הטיפשית של המשרדים הרלוונטיים בממשלת ישראל ממשיכה לעכב אותו. הכוונה היא לחיבור הבלתי נמנע בין הטלוויזיה לאינטרנט. המכירה של YouTube (בסכום עתק של 1.65 מיליארד דולר) לגוגל היא הסמן הברור לעניין המתרגש ובה עלינו בקרוב מאוד. הרגע בו נוכל לעבור בלחיצת כפתור בשלט הטלוויזיה לגלישה באינטרנט ולהיפך - הרגע בו התוכנית בטלוויזיה תאפשר לעבור בלחיצה אל אתר האינטרנט המשלים אותה, והרגע בו נוכל כולנו לשדר על הטלוויזיה תכנים אישיים שלנו, אינם רחוקים.

בתוך שנים אחדות יקרה כנראה מה שהיה יכול כבר לקרות על המסך שלכם. יום אחד אתם תצפו בתוכנית על מסך הטלוויזיה בביתכם, וכשהדמות בסדרה האהובה עליכם תנעל נעלים חדשות שנראות מתאימות לטעמכם, תוכלו ב-2-3 לחיצות על השלט להזמין לעצמכם נעליים כאלה מרשימת חנויות שתופיע בצד המסך לבקשתכם. באותו יום - תוכלו גם להעביר מסר מיידי (מסנג'ר, ICQ) לסבתא בחדרה על מסך הטלוויזיה, ולבקש ממנה להציץ על במסך שבסלון שלה, בסרטון הוידאו שהכנתם בבוקר במסיבת ה'יומולדת' של הילד בגן.

בעברית פשוטה. השלב הבא באבולוציה של הטלוויזיה שלכם, הוא שידורים משולבים של אינטרנט ותוכניות טלוויזיה.

במשרד התקשורת החלו בשבוע שעבר - בעיתוי מגוחך של קירבה לפסטיבל ראש פינה, לבחון את נושא שידורי הטלוויזיה על גבי רשת האינטרנט.

זה נחמד, אבל...

ברור לכל הענף, כי המשרד יצהיר בקרוב שהוא בעד הרחבת התחום, וינסה לייצר תחרות בין קבוצות התקשורת הגדולות על הבכורה בו. לצד זאת - ברור לכל הענף גם, כי הרגולטורים יקשו מאוד את הכניסה אל התחום - באמצעות הצורך לשלם הון על רישיון שידורים. מישהו הרי צריך לתקצב את משרד התקשרות. לא יתכן שישבו שם עשרות אנשים כל יום ויבטלו את זמנם, בלי שמישהו ישלם להם משכורת. נכון?

כמה חבל שבשלט של כולנו אין כפתור שמבטל את משרד התקשורת.